מי הזיז את הסדרה שלי

"אורות ליל שישי", ה' 22:00, יס סטארס 1

הסדרה "אגדת דשא" עם סמי הורי, גלית גיאת, נבו קמחי ודניאלה וירצר, רחוקה מלהיות סדרת-מופת, אבל בכל יום חמישי נהגתי לשבת עם ילדיי ולצפות בה: טלנובלה חביבה שאינה גורמת לצופים נזק מוחי. הראשונים שנגסו בהרגלי-הצפייה המשפחתיים שלי היו הכרישים: אחת התוכניות המאוסות בטלוויזיה, תוכנית שהלקח החינוכי שלה הוא שגם אם יש לך רעיון ענק, אין לך סיכוי להגשים אותו אם לא תשעבד אותו, עוד לפני שלב הסטארט-אפ לבעלי המאה.

"לא נורא", אמרתי לילדים, "בואו ונראה "פרויקט מסלול" בינתיים, ואחר-כך, ממש לפני השינה את "אגדת דשא". השבוע החליטו בערוץ 10 לחמוס מאיתנו סופית את ההרגל המגונה אך הכייפי ו"אגדת דשא" נדדה למוצאי-שבת.

אלא שמדובר בברכה במסווה, שכן "יס" התנדבו למלא את החלל שנוצר בתחום סדרות הספורט, לפחות בליל חמישי: אמנם הכדור מוזר מעט וכן גם חוקי המשחק, אבל אם האמריקנים מסוגלים לקרוא לזה "כדורגל", גם אנחנו יכולים לחיות את השוני. דילון, טקסס היא המקבילה ל "נווה ארגמן" ואת מקומה של וירצר כנסיכה היורשת תופס אריק טיילור, מאמן חדש שמגיע לאמן את "הפנתרים", קבוצת פוטבול שיש לה עיירה. "אורות ליל שישי" היא סדרה קטנה במובן הגדול של המילה: במהלכה נפטרים הצופים מהקטע האנתרופולוגי ומרגישים חלק מהקהילה המקומית. עכשיו נותר רק לקוות שלפחות בלוויין מבינים משהו בטלוויזיה, לא כמו ערוץ 10 שחותר תחת הרגלי הצפייה של צופיו המועטים.