פורטפוליו / פנינה אדרי

ילדות: נולדתי ברומניה, בת יחידה, עלינו לארץ כשהייתי בת שש וחצי. סבתא, שכבר גרה בישראל, קנתה לנו דירה ברמת גן. הגעתי באמצע כיתה א', ילדה עם שתי קוקיות, שלא יודעת מילה בעברית. הילדים היו רעים, הרביצו, זרקו חול.

ז'ק ז"ל: אבא. היה רופא גינקולוג ומוזיקאי מתוסכל. ההורים שלו אסרו עליו ללמוד מוזיקה, והוא הסכים להירשם לרפואה רק בפריז, שם ניגן לפרנסתו שמונה שנים במועדונים עד שקיבל הסמכה. את התסכול שלו העביר אליי, והיה בטוח שאני חייבת להיות פסנתרנית, אפילו שבתוכי לא ממש רציתי. למדתי נגינה מגיל 7 והתכוננתי לבחינות הקבלה לאקדמיה למוזיקה.

מפנה: כשהייתי בת 18 נסענו לטיול משפחתי בארצות הברית, וכשהיינו בניו יורק, אבא, שהיה בן 60, ספורטאי ובריא לגמרי, נפטר פתאום. למחרת הודעתי לאימא שאני לאקדמיה למוזיקה לא הולכת. כנראה המוות שלו שחרר אותי מהמחויבות הזאת.

ריטה: אימא, בת 88. אישה חזקה, שהחזיקה מעמד בשבילי. לא היה לנו כסף, והיא נסעה לעבודה בשני אוטובוסים לכל כיוון כדי שלא יחסר לי כלום.

צבא: לא התגייסתי. אימא נכנסה ללחץ נוראי מהגיוס, ואחרי הרבה מלחמות, הבנתי שהיא במצב קשה וויתרתי.

מוזיקה: מכיוון שלאקדמיה לא הסכמתי להירשם, הפשרה הייתה לימודי מוזיקולוגיה. אחרי ארבע שנים חשבתי מה עושים עם זה. מישהו אמר שיש בית ספר לטכנאות קול בניו יורק. למדתי שם שנה, וכשחזרתי חיפשתי עבודה. הגעתי לאולפני "קולינור" בתל אביב. במשך שש שנים הייתי טכנאית הקול היחידה בארץ. עבדתי עם "הכול עובר חביבי", עם "סקסטה" ועם אבי טולדנו, והקלטתי ג'ינגלים עם קובי אושרת.

עסקים: נישאתי בפעם הראשונה למישהו שהכרתי בעבודה. כשקלטות הווידיאו נכנסו חזק לשוק, הקמתי יחד עם קובי אושרת את "וידיאו גלרי", ספריית וידיאו והעסק הראשון שלי. התרחבנו לשתי ספריות וחנות למשחקי מחשב, וב-98' מכרנו הכול ל"בלוקבאסטר".

משה 1: כשהחלו המחשבות על מכירה, גלגלתי רעיון להקים חברה שתייבא משחקי מחשב. כשחיפשתי שותף ומשקיע, הלכתי לכיוון של חברות סרטים. פניתי ל"יונייטד קינג", שמשה אדרי היה אחד הבעלים שלה, והצעתי לו שותפות. הייתה התאהבות מהירה, ואחרי זמן קצר כל אחד מאיתנו עזב את הבית. לי לא היו ילדים, אבל לו יש שלוש בנות מנישואיו הקודמים, ועברה עליו תקופה קשה. אחרי שנה וחצי נולדה מאיה, אהבת חיי.

פרק ב': המשפט "החיים מתחילים בגיל 40" נשמע בנאלי, אבל תפור עליי.

משה 2: בעלי, שותפי, האיש עם הלב הכי רחב. עשה הכול בעשר אצבעות ואף פעם לא שכח מאיפה הוא בא. אופטימי, חייכן, רוב הזמן במצב רוח טוב, אבל כשהוא מתעצבן זה בהחלט לא נעים.

עסקים משותפים: באיזה שהוא שלב חשבנו שכדאי ש"יונייטד" תפיץ את המשחקים. אחרי שנה פנה נציג של יורם גלובוס, השותף של משה, ושאל אם אני רוצה לנהל את החברה. אחרי כמה חודשים הסכמתי לנסות. כבר תשע שנים אני שם.

נוסטלגיה: עשינו עבודת שחזור אדירה, ושיפצנו תמונה וקול של מאה קלאסיקות כמו "גבעת חלפון" ו"חגיגה בסנוקר", ויש להם ביקוש אדיר.

אן.אם.סי: סגירת מעגל. קנינו אותה לפני שנה ומיזגנו לתוכה את "יונייטד". החשיבה העסקית קדמה לאהבה האישית שלי למוזיקה.

הורדות פיראטיות: ניצול ציני של זכות הציבור לאינפורמציה. הפתרון הוא חקיקה ואכיפה. בארצות הברית כבר תובעים את הספקים ומשתמשי הקצה.

נטישת אמנים: אופנה שהיא טעות. הם לא מבינים לעומק את ההתחייבויות של חברות התקליטים.

אריק איינשטיין: עזב לפני תקופתי, והחזרתי אותו הביתה. באוגוסט יצא האלבום החדש שלו אצלנו.

תפיסת עתיד: להמשיך ליזום, לעבוד ולהיות בריאה.