כבר לא אנשי אדמה

יודע חקלאי פיקח והוא הנחיל זאת לעצמו, שאת ההכנסה יש לשבח כי החקלאות של היום היא לא החקלאות של פעם. החקלאי-מושבניק של 2007, בניגוד לחקלאי בשיר של להקת כוורת, כבר לא שר הורה כרוב והורה תרד. השחיקה ברווחיות החקלאות בשנים האחרונות, אילצה חקלאים רבים "לחסל" את המשק לטובת פל"ח - פעילות לא חקלאית. אלא, שאליה וקוץ בה. בזמן שמציאות החיים מכתיבה הסבה מקצועית, המציאות הביורוקרטית מערימה קשיים. הטענה המרכזית של החקלאים-מושבניקים היא שהמדינה לא השכילה להתאים את עצמה למציאות המשתנה ולא מבינה את הצורך שלהם בפרנסה חלופית. מסיבה זו, רבים מהם פועלים בניגוד לחוק ונחשבים לעבריינים. באחרונה אישרה מועצת מקרקעי ישראל החלטה 1101 המתירה להם להקים עסק לא חקלאי בשטח של עד 500 מ"ר או להשכיר שטח של עד 500 מ"ר לגורמי חוץ לטובת פעילות עסקית. המושבניקים שמחים על ההחלטה, אך זו, לטענתם, רק ההתחלה. (ראה מסגרת למטה).

כך או כך, ענפי העיסוק החדשים במושבים ברחבי הארץ צוברים תאוצה. על פי תנועת המושבים, ניתן לפלח את פל"ח לשלושה אזורים עיקריים: אזור הצפון - מאופיין בעסקי תיירות. כ-7,000 צימרים וכמה מאות עסקים נלווים כמו אטרקציות תיירותית, מסעדות, טיפולי גוף ועוד; אזור המרכז וירושלים - מאופיין במגוון עסקים קטנים שאינם תיירותיים. כ-2,000 עסקים של אחסנה, מקצועות חופשיים, בתי קפה, יקבים וחברות סטארט אפ; אזור הדרום - האירוח הכפרי באזור זה בתחילתו אך צובר תאוצה בשנים האחרונות. כ-1,000 צימרים ועסקים נלווים של חקלאים שנפלטו מהחקלאות.

תנינים במקום ארטישוקים

יגאל פירסט, 49, ממושב בית חנניה הוא חקלאי מבטן ולידה. אגרונום שגידל למחייתו ארטישוקים, בננות ותרנגולות, בדיוק כפי שעשו הוריו, כשעלו על הקרקע בשנות החמישים של המאה הקודמת. "ניהלתי את המשק עד שבשלב מסוים, בשנות השמונים, נראה שזה הולך לכיוונים לא טובים. הצפה של השוק בתוצרת חקלאית פגעה קשות ברווחיות. זה גרם לי להתחיל לחשוב על תעסוקות אחרות. הבנתי שאין מקום לחקלאות ושהגיע הזמן למצוא פרנסה אחרת", הוא אומר.

תהליך ההסבה המקצועית שעבר, הבשיל לדבריו בהדרגתיות. "בהתחלה חיפשתי אלטרנטיבות חקלאיות. פיתחתי זן טהור של ארטישוק. הפטנט לא הפך למקור פרנסה ובסופו של דבר מכרתי אותו לקיבוץ ראש הנקרה. חיפשתי משהו אחר. הסתכלתי סביבי וזיהיתי את היתרון היחסי שיש למושב בית חנניה ביחס למושבים אחרים באזור. זיהיתי ועשיתי מעשה".

היתרונות היחסיים עליהם מדבר פירסט הם אמת מים קדומה ומרשימה מימי הורדוס (התקופה הרומית) הנישאת על גבי קשתות וחוצה את המושב בסמוך לנחלה שלו, וביצת כברה המבעבעת אף היא בסמיכות. בעבר, עד שנת 1912 שחו במימיה תנינים. "כשזיהיתי את הפוטנציאל, אמרתי לעצמי למה שלא אקים פה 'שמורת טבע פעילה'. אטרקציה תיירותית".

על מנת ליישם זאת הלכה למעשה, נאלץ, לדבריו, להחליף אדמות. "נתתי לחברים מהמושב חלקת אדמה שלי הניתנת לעיבוד, בתמורה לחלקה שלהם שאינה ניתנת לעיבוד חקלאי בגלל הביצה". אחרי שיצר לעצמו רצף טריטוריאלי של 60 דונם הקים ב-1991 את "אמת התנינים", אטרקציה תיירותית לילדים הכוללת האכלת תנינים, שיט ודיג בביצה, פינות ליטוף, קמפינג אוהלים, מגלשת מים ונדנדות. היום - 16 שנים אחרי ההקמה - פירסט בטוח שעשה את הצעד הנכון. לפחות מבחינה כלכלית. "העסק אומנם עונתי (קיץ) אך רווחי" הוא אומר.

אולם, לא הכל ורוד ב"אמת התנינים". שכניו למושב הגישו התנגדות לוועדה המחוזית לתכנון ובנייה בטענה שהפעילות הלא חקלאית שלו גרמה נזק לתעלות הניקוז של המושב. הנושא עדיין נמצא בבדיקת הוועדה. פירסט מאמין כי הוועדה תדחה את ההתנגדות ובעקבות זאת יזכה לקבל אישור לשינוי ייעוד על שטח של 30 דונם. בינתיים, הוא פועל ללא רישיון עסק. "הבעיות הגדולות בעסק לא חקלאי במושב הן סטטוטוריות", הוא אומר.

" מה אתה אוהב יותר - חקלאות או תיירות?

"אני אוהב את המקום אבל לא את העבודה. מה אני אעשה? אני לא אוהב לעבוד עם אנשים. פשוט לא אוהב".

"יום אחד כל האווזים מתו"

שכניו של פירסט, בני משפחת לויתן (הורים ושלושה בנים), נחשבו, במשך שנים, למגדלי וליצואני אווזים מהגדולים בארץ. העסקים שגשגו עד שבשנת 1991, משלוח גדול של גרעיני תירס הרעיל להם את כל הלהקה. "ביום אחד מתו אלפי אווזים. ביום אחד נותרנו בלי פרנסה. בלי כלום", אומר אב המשפחה, נתן בן ה-65. "במונחים של אז, הנזק המיידי הסתכם בחצי מיליון שקל. זה היה טראומתי. הגענו לפת לחם. לא היה לנו כסף למכולת".

שנתיים לקח לבני המשפחה להתאושש מהאסון הכלכלי שפקד אותם. "לא הצלחנו לעבוד. קיבלנו עזרה מההורים", אומרת אם המשפחה, חנה בת ה-59. "ניסינו לגדל בננות ועגלים לבשר, אבל זה לא ממש הצליח".

ההצלה, לדבריהם, באה מכיוון לא צפוי. "התחלנו לקנות ממשחטות כבדי אווז, והפצנו בעצמנו למסעדות, לבתי מלון ועוד". הדרישה הלכה וגברה עד שהלויתנים - שהתמקצעו בנישה אחרת במקצוע החדש-ישן שלהם - הקימו את "איתן מעדני בשר מובחרים", מפעל ליישון ולעיבוד מוצרי בשר מיובא ומקומי, המשווק את תוצרתו לכ-300 נקודות מכירה (כולל חנות מפעל) ומעסיק 55 עובדים. "היום, אחרי שנים של השקעה בהיקף של מיליוני שקלים, אנחנו מתחילים לראות אור בקצה המנהרה. המפעל מתחיל לעלות על פסי רווחיות", אומרים בני הזוג.

הבן, תומר, 31 - שהצטרף לעסק המשפחתי בדומה לשני אחיו הגדולים, עופר ואיתי - מונה את החסרונות בפעילות לא חקלאית במושב. "החסרונות: ריחוק ממרכז הארץ שם נמצאים מרבית הלקוחות; הגבלת שטח המפעל עד למקסימום של 500 מ"ר בנוי, ושמירה על מרחק של 4 מטר מהשכנים מכל צד; מגורים ועבודה בשטחי הנחלה מעודדים וורקוהוליזם; אי אפשר לעשות 'אקזיט' ולממש את העסק כי הוא נמצא בשטח של הבית שלך. החיסרון הגדול ביותר הוא הסדרת רישיון עסק. לגורמים הנוגעים בדבר יש רצון טוב להסדיר את הבעיות הקשורות בכך. הם אומנם מבינים שאי אפשר להרוג מושבניקים שנפלטו מהחקלאות ומבקשים להתפרנס ממשהו אחר, אבל עדיין מה שאנחנו עוברים זה ויה דה-לרוזה. צרה צרורה. אחרי הרבה מאוד זמן הצלחנו להשיג אישור לשימוש חורג".

" מה תגידו ליזם שרוצה להקים עסק לא חקלאי במושב?

"תברח. לך מהר. אל תעשה את זה. זה לא כדאי. עדיף לך לפתוח באזור תעשייה או בכל מקום אחר, רק לא במושב".

הלול שהפך לספא

למשפחת נאה ממושב גבע כרמל סיפור דומה לסיפור של משפחת לויתן. המשפחה שגידלה הודים, תרנגולות, אפרסמון, אבוקדו ובננות התעוררה בוקר אחד לאסון טבע. "רוחות חזקות נשבו והפילו את הפרי על הארץ. היות ואין ביטוח לגידולים חקלאיים, ההכנסה שלנו צנחה לאפס מהרגע להרגע. זה קרה לנו כמה פעמים", אומר יצחק נאה בן ה-67.

אסון זה, לצד השחיקה ברווחיות של החקלאות, גרמו לו לשנות כיוון. ב-1995 הפך לסוכן מכירות של תשומות חקלאיות. אחרי עשור במקצוע, נאה הבין שזה לא כל כך יאה בשורת הרווח. "התשומות לחקלאות, כמו החקלאות, הצטמקו. לא היה מנוס משינוי טוטאלי. לקח לי זמן לעשות את השינוי, אבל בסוף עשיתי אותו".

ב-2005 הקים בשטח ביתו ספא מטופח ומושקע של חמישה חדרי טיפול בשם "ספא נאה". עם הזמן הוסיף צימר אחד וג'קוזי גדול בגינה. למעשה, היה זה בנו, ניסו בן ה-34, מטפל ברפואה סינית ובוגר מכללת מדיסין, שדירבן אותו ללכת בכיוון. גם לאשתו, יפה בת ה-55, קוסמטיקאית ותיקה, היה חלק בהכתבת הנתיב העסקי החדש.

" עד כמה מורכב וקשה הליך הקמת עסק לא חקלאי במושב?

"קשה מאוד ומלווה בבירוקרטיה מטורפת. לקח לנו שנתיים וחצי להגיע למצב של לא להיות עבריינים. עשו לנו המון צרות. אנחנו לא מבינים מה רוצים מאיתנו. אנחנו חייבים להתפרנס ממשהו כי מחקלאות זה בלתי אפשרי. אז מה רוצים מהחיים שלנו?. צריך עצבים של ברזל וגם לא לשבת בשקט. להתרוצץ ממשרד למשרד עד שאתה מקבל היתרים".

" קיבלתם עזרה כלשהי מהרשויות במעבר מחקלאות לתיירות?

"לא. עשינו הכל לבד. נכנסנו לזה ככה, בלי ניסיון והכוונה. גם לא עשינו תוכנית עסקית, ואולי בגלל זה במקום לסיים עם 50 אלף שקל, השקענו בעסק 800 אלף שקל. אם יפה וניסו לא היו קרובים לתחום, לא היה שווה כלכלית להקים את 'ספא נאה'".