השיר המטורף של הארץ

"עד מדינה", יגאל סרנה "הוצאת חרגול, עם עובד" 479 עמ'

אם המושג "עד מדינה" לא היה כל-כך מבריק כשם לספרו החדש של יגאל סרנה, בהחלט היה מתאים לקרוא לו מצעד האיוולת מכה בשנית או בשלישית או ברביעית. כי יגאל סרנה מסכם בספר הזה 40 שנה של התנהלותנו כמדינה מאז מלחמת ששת הימים שהביאה איתה את השטחים הכבושים או המשוחררים (השאלה היא רק מאיזה כיוון מסתכלים על זה).

ב-479 עמודים שהם סיכום של עבודת שטח עיתונאית מאז הכניסה ללבנון ב-1982 ועד ליציאת עזה 2005, מתעד סרנה מנקודת מבטו האישית את השיר המטורף של הארץ - התשבץ הבלתי-אפשרי של תרבות, אמנות ופילוסופיה אל מול קרעים מדממים של קנאות דתית ומשיחית, אטימות, זעם, מצוקה וכיעור; מערכות של דו קיום בלתי אפשריות הנעות בין תמימות לציניות, בין שלום לבעירה, בין אימה לחסד כשכל אלה נרקמים בספרו לכדי רומן גותי הקרוי ארץ ישראל השלמה.

ושוב אנחנו מגלים שגם אם יהיה זה שנית כנראה שלא יהיה זה אחרת, עם אותן טעויות קטנות וגדולות ואותה תוצאה קשה וסוערת. ובדרך אנחנו פוגשים את גיבורי הדרמה הגדולים והקטנים, מופיעים כניצבים או כאקטיביסטים בתוך הסאגה הנוראה והמרתקת הזאת, ושומעים את העדויות ואת התובנות שלהם: "הגעתי למסקנה שמדינת ישראל לא רצתה שלום... בשביל ליצור כור היתוך לכל העולים והנחשלים והשונים, עם אינטרס משותף וסולידריות, אסור שיהיה שלום. צריך אויב משותף. אבל אחרי עשר שנים, בשנות ה-60, כשהתגבשה כאן אומה, כבר לא היה צידוק להמשך המלחמה. רימו אותנו הפוליטיקאים. זו היתה הצגה, מין הונאה גדולה שהשתתפנו בה" (שמעון רומח 1989, עמ' 99).

בניגוד להרבה ספרים שכבר יצאו בנושא, "עד מדינה" אינו מחקר אקדמי ולא מסמך יבש מלא בסטטיסטיקות ובמראי מקום, ולמרות שאין זה רומן או פיקשן הוא נקרא ככזה. הקורא מוצא את עצמו שבוי בתוך העלילה הסבוכה שרצה קדימה ואחורה בזמן, כשהוא עצור נשימה מהמתח, למרות שהוא מכיר את רוב הדמויות העיקריות והמשניות ויודע בדיוק מה עלה בגורלן, בקיא בפיתולי העלילה ואפילו יודע את הסוף (הזמני, עד כמה שהוא זמני).

ופתאום זה כבר לא אוסף של כתבות שטח שחוברו יחדיו ביד מיומנת, אלא רומן ממשי, עם עומק של דמויות, תובנות פסיכולוגיות וקונפליקטים ברורים עם טוויסטים בעלילה ועם תקווה מוזרה להפי אנד למרות הכול.

לפתע גם המציאות ההזויה והמטורפת שאנחנו מצויים בה מקבלת בידו של העד סרנה מנה נדירה של היגיון. אמנם לא מזור לנפש המחפשת להצטנן מהלהט הנורא של היותנו כאן, אבל ספר שבהחלט נותן כמה תשובות לשאלות שאינן מפסיקות לנקר בנו.