דורית ביניש בראיון ראשון, כשנה לאחר מינויה כנשיאת ביהמ"ש העליון: "פרידמן פשוט לא נותן להזיז דברים"

בחודש הבא תמלא שנה לכהונתה של נשיאת בית המשפט העליון, השופטת דורית ביניש. בגלל שיטת ה"סניוריטי" ידעה ביניש שתמונה לנשיאה הבאה זמן רב לפני המינוי וכבר היו לה תוכניות לייעול המערכת. אבל נראה שגם בחלומותיה הרעים ביותר לא חלמה שמי שיישב על כיסא שר המשפטים יהיה פרופ' דניאל פרידמן, המבקר הגדול ביותר של המערכת ומי שכתב עליה שהיא אינה ראויה להתמנות לנשיאה. "העימותים עם השר הסיטו אותי בשנה הזו לא רק מהעבודה השוטפת אלא גם מהתוכניות שהיו לי", היא אומרת בראיון בלעדי ל"גלובס". "אנחנו מתעסקים בדברים לא חשובים, אבל הוא פשוט לא נותן להזיז דברים".

בשורה התחתונה, אומרת ביניש, המערכת אינה מושלמת. יש בה דברים הטעונים תיקון ושינוי, אבל פרידמן רוצה לשנות את מה שלא צריך או שלא דחוף, ומסרב לסייע בתיקון ושיפור הדברים הדחופים באמת. זאת, למרות שהקים את המחוזי החדש במחוז המרכז והוסיף עשרות תקני שופטים. לאורך כל הראיון, שנערך אמש, נזהרה ביניש שלא לתקוף חזיתית את פרידמן. ובכלל, היא התלבטה זמן רב אם להתראיין. מצד אחד, הנושאים הללו הם בנפשה והיא חוששת מהפקרת הזירה לפרידמן. מנגד, היא לא רוצה שהנושא יצטייר כעימות אישי.

ייתכן שמה שהכריע את הכף עבורה היו דברים שאמר פרידמן במאמץ ההסברתי שעשה השבוע, כאילו היא אינה רוצה או מסוגלת להתמודד עם רעיונותיו. ביניש מתייצבת עכשיו במטרה להפריך טיעון זה ולהראות שגם התנגדותה אינה אישית כלפיו, אלא כלפי תוכן הרפורמות שהוא יוזם.

בחזרה לשנות ה-50

כבר כמה חודשים שהצמד ביניש-פרידמן כובש את כותרות העיתונים ומהדורות החדשות. נראה, כי השניים חלוקים בכל נושא שעולה על הדעת, מסמכויות בג"ץ ועד דרכי מינוי הנשיאים. "היום עומדים על הפרק מספר נושאים שבהם יש הצהרה של שר המשפטים על כוונה לשנות המצב הקיים בכמה תחומים", אומרת ביניש. היא מבחינה בין הצעות הרפורמה השונות שלו. יש כאלה הנוגעות לתחום הניהולי והמינהלי (מבנה מערכת המשפט וניהולה) ויש כאלה הנוגעות למהות (סמכויות בג"ץ, דרך מינוי השופטים ועוד).

ובכל זאת, היא מוצאת מכנה משותף לכל הרפורמות. "בכל התחומים - הניהוליים והמהותיים", היא אומרת, "ניכרת מגמה לצמצם את תפקידו והשפעתו של בית המשפט העליון ולהחזיר אותנו לשנותיה הראשונות של המדינה". לדבריה, פרידמן עצמו מצהיר שהמודל שלו הוא שנות ה-50, אך הוא מתעלם מהתפתחויות שהיו כאן במהלך עשרות שנות עבודתו של העליון.

"זה התחיל במה שנראה לכאורה עניין ניהולי", היא טוענת, "אבל באופן אמיתי תכלית התוכנית הניהולית שלו היא ליצור ביזור או פיצול של בתי משפט ולפגוע בהאחדה המוסדית. זאת, בשעה שהקונספציה שהייתה כל השנים היא שהמערכת היא אחת, היררכית בתוכה, עצמאית ולא פוליטית. היו לא פעם התלבטויות ומחלוקות איך לעגן את המבנה שלה בחקיקה, משום שחלק ניכר מהמבנה הזה מבוסס באמת על מסורת קונסטיטוציונית".

* ובאמת החוק קובע שהסמכות הניהולית של המערכת נתונה לשר המשפטים.

"הסמכויות בחוק נתונות בעיקר לשר המשפטים מסיבות היסטוריות. כל סמכויות הנציב העליון בתקופת המנדט עברו לשר המשפטים. עם זאת, המסורת ביחס למעמדו של בית המשפט העליון ונשיאו היא כה חזקה, שבפועל גם אם היו מחלוקות בין השר לנשיא, הן לא באו לידי ביטוי משמעותי כי כל שרי המשפטים הכירו במעמדו הקונסטיטוציוני של נשיא העליון, גם אם אינו מעוגן בחוק". אלא שפרידמן, לפי ביניש, אינו "שומר מסורת".

עד שנת 92' המצב היה שונה. חוק בתי המשפט הפקיד את סמכויות הניהול בידי השר, שנדרש לקיים "התייעצות" בלבד עם נשיא העליון. אולם מאז חוזק מעמדו של נשיא העליון בחקיקה, ונקבע שנדרשת "הסכמתו". אגב, פרופ' שמעון שטרית, שחתם השבוע על עצומת תמיכה בפרידמן, כתב בספרו "על השפיטה" כי השינוי בחוק היה "דרמטי" וכי "מקובל שהנשיא הוא המנהיג המוסרי של הרשות השופטת ומי שנושא לה באחריות כללית". ביניש אומרת, כי מדובר ב"פרקטיקה ומסורת שיש לה ערך, למרות שלא להכול הייתה אחיזה בחוק.

"הצורך בעיגון עצמאות המערכת לא בלט כי תמיד הגיעו להבנות. נכון שלא כל השרים הסכימו תמיד עם הנשיא, אבל לא היה חיכוך משמעותי והייתה נוחיות רבה בכך ששר דואג להיבטים המעשיים".

המהלכים האחרונים שהציע פרידמן, היא מסבירה, מתעלמים מחשיבות המבנה ההיררכי וממעמד הנשיא, "ואני לא מדברת על הכבוד. אחידות המערכת היא בעיניי דבר מאוד חשוב וזה חס וחלילה לא שהשופטים מקבלים הנחיות מה לכתוב בפסקי דין. זו טענה אבסורדית ממש לחשוב שנשיא העליון יכול להשפיע על פסיקה בשלום או במחוזי במקרה מסוים. מנגד, פסיקת העליון מחייבת על-פי חוק את הערכאות שלמטה. השופטים מחויבים לקרוא ולהכיר את פסיקת העליון המחייבת אותם. זה דבר אלמנטרי בכל שיטה שאנו מכירים".

נניח, אומרת ביניש, שנשיא העליון אינו אחראי על כלל המערכת, והמדיניות, ההנחיות והייצוג כלפי הרשויות האחרות לא ייעשו באמצעותו. "הרי יהיה חלל שמישהו אחר יצטרך למלא וזה הגורם הפוליטי. האמירה ששר איננו פוליטי אינה נכונה. שר המשפטים שותף למדיניות הממשלה וזה לגיטימי, אבל לכן הוא לא יכול להיות הגורם שמנחה את בתי המשפט. אסור שהפוליטיזציה תגיע לבית המשפט. הוא צריך לדאוג לתקציבים וסדרי מינהל, אבל צריך לזכור שסדרי המינהל שבסמכותו נושקים במידה רבה לעבודה המהותית".

למשל, היא אומרת, לגיטימי שהשר ומנהל בתי המשפט (שהוא ממנה) ירצו לפקח על המערכת, לייעל אותה ולוודא שאין פיגורים במתן פסקי דין. "אבל ככל שהדו"חות על הפיגורים הם בידי השר והשליטה בידו, ויש לנו ממשלה שהיא צד בפני בתי המשפט, יש חשש שהממשלה תהיה מעורבת בתיק לגופו. השר יכול לשאול למה שופט פלוני מעכב תיק שהממשלה אולי צד לו, או שישאלו למה דווקא השופט הזה כותב את פסק הדין, למה היו כך וכך ישיבות.

"אני מעדיפה ביקורת מתוך המערכת ושבסופה תעמוד נציבת תלונות הציבור על שופטים. לפי החוק, גם השר יכול להגיש לה תלונה. מצב שבו אני צריכה לתת לממשלה דו"ח למה בג"ץ מסוים מתעכב אצלי, וזה תיק שהממשלה צד לו - אינו רצוי. בגלל ההשקה הזו בין מינהל למהות, גם סדרי המינהל צריכים להיות בידי נשיא העליון".

נשיא העליון לא צריך ללכת לשר

* את מרוצה מצורת הניהול הנוכחית?

"אני בהחלט לא מרוצה ממה שקורה בצד המינהלי-ניהולי ויש לזה סיבות אובייקטיביות לא מעטות. לפי כל הסטטיסטיקות, השופטים בישראל עמוסים יותר מבמדינות אחרות. אבל יש גם גידול עצום במספר התיקים, ההזדקקות לבתי המשפט התרחבה מאוד. אמנם היה גם גידול במספר השופטים, אבל הוא אינו מספיק בהשוואה לגידול באוכלוסייה ובתיקים. זה לא בית חרושת, זו לא מערכת יעילה מעצם טבעה. אז יש אמצעים חלופיים, כמו הגישור שאנו רוצים לפתח ועוד. צריך גם לבדוק את שיטות הניהול ולשפרן, כי בניהול אחר אפשר להגיע לתוצאות טובות יותר".

* ואיפה התוכניות שלכם?

"הדבר הראשון שעשינו עם מנהל בתי המשפט הוא לחשוב על אופן שמיעת תיקים ברצף, חשבנו על שיטות אדמיניסטרטיביות להכניס לניהול ועדה פנימית שתייעץ לשופטים איך לנהל את הלשכה אחרת, איך לארגן תיקים אחרת. לנשיאים ייעצו איך לחלק את התיקים כדי שלא יהיו מונחים על המדף. זה מה שרצינו לעשות. הדבר הכי פחות דחוף והכי פחות מעיק, זה אופן מינוי הנשיאים (שפרידמן מבקש לשנות, נ"ש), כי יש עוד למעלה משנה עד לסיום הקדנציות שלהם".

כאן מפתיעה ביניש כשהיא מגלה נכונות לשיטת המינוי. "אני חושבת שצריך למצוא שיטה פנימית טובה איך לבחור מועמדים לנשיאים. אבל ועדות איתור לא מתאימות. צריך לזכור שהמערכות קטנות. בתי המשפט הם גופים קטנים של עשרות שופטים בלבד. כשאמרתי לשר שהצעותיו נובעות מכך שפשוט אינו מכיר את המערכת, זו לא הייתה התגרות או סתם סיסמה. הוא צריך להכיר מבפנים איך זה עובד, וזה בכלל לא דומה לאקדמיה. הרי לא רק הוותק קובע, צריך גם אדם עם חוש ניהולי. לכן, זה לא דומה למכרז עם ועדת איתור חיצונית.

"מעבר לכך, שופטים בדימוס שכבר התרחקו אינם מכירים את הצרכים. הרי צריך להכיר את המועמדים והניסיון שלהם. לכן היה מקובל שנשיא העליון, שאמור להכיר את השופטים, ממליץ לשר. אני חושבת שהתחלתי להכיר את האנשים, אבל אולי לא מספיק, ואני מוכנה לשקול מי ארצה שייעץ לי בנושא. אבל זה לא עניין בוער וקריטי. החלק הקריטי הוא שבכל מקרה לא תגבר במינויים אלה השפעה הפוליטית על ההשפעה המקצועית. השר מדבר על אי-תלות בנשיאה, אבל הפיתרון בוודאי אינו בתלות באישיות הפוליטית. אני לא רוצה שנשיא שיש לו בעיה, ילך לשר".

* אז מה הפיתרון שלך?

"אני מחפשת דרכי בקרה וייעול. יש לי כל מיני מחשבות בעניין, אבל זה צריך להיעשות במסגרת של המערכת השיפוטית. אני לא רוצה נציג שלי בוועדת איתור אלא שיטה יותר טובה. השיטה המוצעת לא טובה למערכת שלנו. אני מוכנה לבחון שיטה שתתאים להיקף ולמתכונת, כאשר יש הבחנה בין נשיא לסגן נשיא, ושתתאים לגודלם ומהותם של בתי המשפט.

"עבודת השיפוט היא מאוד בודדת, קשה לאמוד את עבודתו של שופט שלום למשל, שלא יושב בהרכבים. הוא רוצה שמישהו יידע מה עשה כל השנים, מעבר לפסקי הדין. אני רואה בעצמי כתובת, אבל לא יכולה לעמוד בזה מסיבות מעשיות ולכן לצורך בחינת קידומם הצעתי שתהיה ועדה מייעצת שתבחן אם ראוי לקדם את השופטים הוותיקים.

"אבל מה שהכי מדאיג ברפורמות המוצעות הוא הפתח לפוליטיזציה. אפילו נניח לרגע שהשר הזה הוא לא פוליטי, מחר יבוא שר אחר שהוא פוליטי ואם תהיה לו השפעה מכרעת על המינויים, משיקוליו שלו בלבד או באמצעות 'אנשיו', זה מאוד מסוכן למערכת".

לביניש יש אג'נדה ותשובות גם ביחס לרפורמות המהותיות והתוכניות שמציע פרידמן. "יש בחברה הישראלית ובקהילה המשפטית ויכוח לגיטימי על היקף הביקורת השיפוטית של בג"ץ, פתיחת השערים ועוד", היא אומרת. "היום מסתמנת מגמה בכל ההיבטים של נושאים אלה לצמצם את סמכויות בית המשפט. משווים לשיטות משפט אחרות, אבל זו השוואה לא טובה כי שיטת משפט היא חלק מתרבות ומציאות חברתית".

* אומרים שבג"ץ רוצה שליטה וכוח.

"זו תפיסה מוטעית לומר שבית המשפט רוצה להגדיל כוחו מטעמים של שליטה וכוח. בכל שיטת משפט יש משיכת כוחות טבעית ואינהרנטית בין הרשויות. הגישה המרחיבה שפיתחו אצלנו שמגר וברק היא יותר מרחיבה מבחינה פילוסופית-משפטית מאשר ביישום. אני לא חושבת שהרחיבו יותר מדי. הונח בסיס לאפשרות של התערבות, יש תשתית משפטית ויש כלים, אבל עד כה אפשר לומר בביטחון שלא נעשה בזה שימוש לרעה.

"ההתערבות בחקיקה הייתה כמעט אפסית, בג"ץ קיבל על עצמו ריסון גדול מאוד. אני רוצה להשאיר את המתכונת הנוכחית, זו לא הסכנה האמיתית. המודל הקנדי שפרידמן מציע לאמץ לא נחשב להצלחה גדולה, והוא פרי פשרה פוליטית. הוא לא מתאים לישראל, אבל אני לא נוקטת כעת עמדה כי זה צריך להיות חלק מדיון כולל על החוקה. אם בחוקה תיקבע מתכונת של הביקורת השיפוטית על חוקים, נבחן אותה. זה דיון רציני, לא משהו לשלוף מהשרוול".

* פתחתם את שערי בג"ץ לכל דיכפין.

"אנחנו מדינה שבגלל הרבה מאוד בעיות אמיתיות, פוטנציאל ההתנגשות בין ההגנה על הביטחון לבין הפגיעה בזכויות אדם הוא רב. בג"ץ הוא המוסד שיכול להגן על זכויות אדם בתקופות באמת קשות. לתושבי שטחים שנפגעו מהשלטון אין כתובת אחרת, אבל אין להם אמצעים לעתור בעצמם. צמצום סמכויות בג"ץ עלול לפגוע באורח מאוד קשה בהגנה על זכויות אדם".

סגירת הדלתות בפני עותרים ציבוריים, טוענת ביניש, גם תביא לפריחת השחיתות השלטונית. "כשלבית משפט מובאת פגיעה בחוק בידי השלטון והממשל, או פגיעה בטוהר מידות והוא רואה אי-חוקיות, הוא אינו יכול להתעלם ממנה. אבל זה לא יגיע אליו לעולם אם נסגור את השערים בפני עותרים ציבוריים, כמו התנועות והעמותות השונות. הציבור אינו יודע כמה עתירות כאלה נדחות על הסף - 18%, זה אחוז נכבד".

הגנים של השופטים

ביניש מוכנה לבחון מחדש שינויים בנושאים חוקתיים, המעוגנים בחוק או במסורת המשפטית. "צריך לשקול בעד ונגד אבל גם את המחיר. מחיר מסוכן הוא למשל שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, שכיום הוא מאוד מאוזן. יש רוב מקצועי אבל עם נציגות פוליטית רבת-משקל. אין מודל אופטימלי, אבל זה איזון טוב שהוכיח עצמו. במציאות הישראלית, הגדלת משקל הפוליטיקאים או האנשים החיצוניים בוועדה כמו שופטים בדימוס, פוליטיקאים ואנשי אקדמיה, שאינם מכירים המערכת מבחינה מקצועית, מהווה שוב סיכון בפוליטיזציה".

ויש אפילו מקום בו ביניש מעוניינת ברפורמה ודווקא פרידמן לא. הרפורמה שביניש רצתה ליישם היא מימוש מסקנות ועדת אור לרפורמה במבנה בתי המשפט. אך מאחר שעורכי הדין התנגדו לה והמלצותיה כבר התיישנו כך שיש לבדוק אותן מחדש, ביניש מעדיפה פיתרון אחר. "אני מאמינה יותר בצורך בערכאת ערעור נוספת, בין אם נפרדת או כמחלקה של העליון, שבה יהיו 3-4 הרכבים שיורכבו משופטים בכירים ויחסלו את הערעורים, שהפכו להיות חלק גדול מהעבודה בעליון. במקביל, נושאים מינהליים רבים יועברו מבג"ץ לערכאות נמוכות יותר".

אלא שביניש טוענת שיש מי שרוצה שבעיית העומס בעליון לא תיפתר. "לצערי, רוב הפוליטיקאים לא רוצים שהבעיה של העליון תיפתר. שר המשפטים הציע להגדיל את מספר שופטי העליון, אבל זה לא מקובל. במדינות המשפט המקובל אין הרבה שופטים בעליון, שהוא המנחה וקובע התקדימים לערכאות האחרות. גם הגדלת מספר השופטים, שהיא תיקון של טלאי על טלאי, לא תפחית משמעותית את העומס. אם בית המשפט יספיק יותר, יהיו יותר תיקים. זו לא תהיה רפורמה אלא רק יצירת בלבול של הלכות. זו נראית הצעה שמניעיה אינם ענייניים".

* למה מועמד לעליון צריך מינוי בפועל?

"זו מסורת מאז קום המדינה והשיטה קיימת גם באנגליה ובאוסטרליה. אמרתי כל הזמן שיש בעייתיות מסוימת בשיטת המינויים בפועל, אבל בין היתרונות והחסרונות יש לה עדיפות. לדעתי, אפשר לחייב כהונה בפועל גם לאנשי אקדמיה, אם כי לגבי עורכי דין זה בעייתי יותר. יש טענה ששופט בפועל אינו עצמאי מספיק וירצה ליישר קו עם פסיקות השופטים הקבועים. אי-אפשר לומר שאין סיכון כזה בכלל, אבל שופטים הם מקצועיים, זה בדם ובגנים שלהם. הניסיון מלמד שלא ראינו התכופפות או תלות, לא ראינו שופטים שיישרו קו, ואם נראה אז לא נבחר אותם".

"באשר לטענה שבכך עוקפים את הוועדה לבחירת שופטים, הציעו לפניי וגם אני הצעתי שהנשיא והשר יעדכנו את הוועדה שהם עומדים לבחור מועמד אחד מבין שלושה, ואם לוועדה תהיה התנגדות נחרצת לגבי מי מהם, נשמע אותה. אבל בפירוש לא שהוועדה תקיים דיון, כי אז לא עשינו כלום. לשיטה זו היה רוב בוועדה, אבל השר נמנע מלהביא אותה להצבעה.

"העבודה במחוזי דומה לעליון במובנים מסוימים, אבל במובנים אחרים זה משהו אחר ולכן בתקופת ההתנסות אתה לומד על השופט דברים שרק מתוך פסיקתו קשה להכיר והם רלבנטיים לתפקוד בעליון. זה ניסיון רב-שנים שהוכיח עצמו".

* הסקרים מצביעים על ירידה באמון הציבור במערכת המשפט.

"אני בספק אם זה כך, ובכל מקרה עדיין המערכת זוכה לאמון ציבורי רב יותר באופן משמעותי ביחס למערכות השלטון האחרות. מכל מקום, קיימת אווירה כללית של 'הכול קלוקל ומושחת' והיא משפיעה, ובנוסף הפרסומים המתמידים התוקפים שופטים, מוסדית ואישית, ללא ספק מחלחלים לתודעה וגורמים לנזק מצטבר".

הפסקת אש זמנית

בשבועיים האחרונים נזעקו אפילו נשיאי העליון לשעבר אהרן ברק ומאיר שמגר, שני ענקי משפט, כדי להציל את המערכת מהרפורמות של פרידמן. נראה שלפחות את אחת המחלוקות הם הצליחו לפתור. הנשיאים לשעבר הודיעו אמש על השגת סיכומים עם פרידמן בשני עניינים. הראשון הוא ש"הנשיאה והשר יפעלו בשיתוף פעולה לקידום מערכת בתי המשפט, וזאת מתוך הכרה במעמדה של הנשיאה כמי שעומדת בראש המערכת השיפוטית, והכרה במעמד שר המשפטים כאחראי על סדרי המינהל של בתי המשפט, הכול בהתאם לסמכויות המוקנות להם בחוק וברוח המסורת של כבוד הדדי".

הסיכום השני הוא ש"השר והנשיאה בדעה שיש לקדם מהלכים, לרבות חקיקה, שיקבעו את עצמאות מערכת בתי המשפט וייצרו מנגנונים פנימיים לניהולה. הדבר ייעשה בשיתוף פעולה".

בהודעה נאמר שהסיכומים "משקפים את עמדת הנשיאה ביניש". כדאי לשים לב לניואנסים. הסיכומים אינם על דעתה של ביניש, אלא רק "משקפים את עמדתה". היא ידעה מבעוד מועד על ההודעה, אבל לא תולה תקוות גדולות בשינוי שהיא תביא "בשטח". לגבי הסיכום הראשון, אכן ביניש מכירה בכך שפרידמן אחראי לפי החוק על סדרי המינהל של בתי המשפט, אולם כל פעולה שלו טעונה הסכמת נשיא העליון. מעבר לכך, אין בו באמת משהו אופרטיבי.

באשר לנקודה השנייה, שניהם רצו לעגן אי-תלות, השאלה במי. פרידמן רצה לעגן את אי-תלות השופטים והערכאות הנמוכות בנשיאת העליון. ביניש, מנגד, רצתה לנתק את המערכת ממשרד המשפטים. בגדול, ניתן לומר שהיא ניצחה.

לפי הסיכום, אמור פרידמן לגבש הצעת חוק להקמת רשות שיפוטית עצמאית המנותקת מהרשות המבצעת. עם זאת, סמכויות הניהול יופקדו בידי נשיא העליון ו"מועצת שופטים", שתהיה שותפה בניהול המקצועי והאדמיניסטרטיבי. מדובר בהצעה שהועלתה לפני שנים רבות. שמגר אף הקים בעבר "מועצת שופטים" שפורקה כעבור זמן. במערכת המשפטית העריכו היום שגם על הפרשנות והיישום של סיכום זה יתגלעו חילוקי דעות בין פרידמן לביניש.

הערת מערכת: הראיון עם הנשיאה דורית ביניש נערך לפני שפורסמה הודעת הנשיאים ולפני שהנשיאה ביניש ידעה על ההודעה.