פושטים רגל בכיף

שמואל רייכמן הצליח להסתבך כמעט עם כל בנק בישראל. הפועלים, דיסקונט, הבינלאומי ושמונה בנקים אחרים הגישו נגדו תביעות חוב על סך כולל של יותר מ־13 מיליון שקל.

בספטמבר 2000 רייכמן כבר לא יכול היה לעמוד בלחץ; הוא פנה לבית המשפט, הציג את מצבו הכלכלי הקשה, ולבקשתו הוצא צו לכינוס נכסיו.

אולם רייכמן, איש עתיר יוזמה, ואחיו של מנכ"ל תנובה, כנראה לא התכוון להיות פושט רגל בעל הכנסות דלות לאורך זמן. בעקבות מידע מודיעיני פשטו חוקרי מחוז תל אביב בכונס הנכסים הרשמי על הפנטהאוז שלו בכפר סבא. הממצאים הדהימו אותם: רייכמן לא רק הסתבך עם הבנקים אלא גם ניהל, לפי החשד, מביתו הפרטי בנק שבו עסק בניכיון צ'קים ובמתן הלוואות. החוקרים מצאו מאות המחאות, חלקן על סך עשרות אלפי שקלים. מלבד הבנק, חושדים בכונס הנכסים, ניהל רייכמן פעילות עסקית ענפה שנרשמה על־שם "אנשי קש": בנו, בתו וחתנו. בין כונס הנכסים למשטרה מתקיימים מגעים לגבי האפשרות לפתוח נגדו חקירה פלילית.

"אני יכול רק להגיד שהטענות נגדי הן שטויות במיץ עגבניות. זה עניין משפטי, עד שזה לא יהיה בבית המשפט אני לא יכול להיכנס לזה", מסר רייכמן בתגובה. ביחס לפשיטה על ביתו הוא הסכים לומר, "הם היו פה בדירה ולקחו כל מיני דברים, ממש מכל הבא ליד".

אם לבסוף יתאמתו החשדות, רייכמן לא יהיה האזרח הישראלי היחיד שהסתבך כלכלית וניצל את המקלט הנוח שקיבל מבית המשפט.

אם בעבר נרתעו ישראלים מההליך, שנחשב לכתם חברתי, הרי שכיום המצב שונה בתכלית. רוב החייבים הם אמנם אנשים שקרסו כלכלית וחווים הרעה משמעותית ברמת חייהם, אולם במקביל מתקיימת תופעה חצופה ומקוממת של פושטי רגל המנצלים את ההליך לרעה ומקיימים רמת חיים גבוהה, בעוד נושיהם חורקים שיניים.

אחד המקרים המעניינים בשנים האחרונות, בהקשר זה, היה של איש העסקים המתוקשר רוני מאנה, שביקש - לאחר שנים ארוכות שבהם נהג לספר על עושרו וזמן קצר לאחר גירושיו מניקול הלפרין, לשעבר מלכת היופי - להכריז על עצמו כפושט רגל. חוקרי כונס הנכסים הראשי טענו כי הוא מנצל את ההליך כדי להימנע מתשלומי מזונות, בעודו חי חיי מותרות. מאנה הכחיש, אולם בסופו של דבר משך את הבקשה.

בחודשיים האחרונים השם החם בתחום הוא כמובן בועז יונה, שבנק לאומי ביקש להכריז עליו ועל רעייתו תמר כפושטי רגל. לאחרונה הגישו כונס הנכסים והמנהל המיוחד שמונה לחפציבה דוח שפירט את הנכסים שאיתרו עד כה: 200 אלף דולר ו־20 אלף אירו במזומן, רכב פורשה יוקרתי, בית בירושלים בשווי מוערך של 1.1 מיליון דולר, וכן וילה בכפר שמריהו בבעלות אמה של תמר, שלפי החשד שימשה כמקום מגוריהם של בני הזוג.

הבריחה המסתורית לאיטליה, החשדות החמורים והמחזות קורעי הלב של רוכשי הדירות שנותרו חסרי כול מבטיחים ליונה ליווי תקשורתי צמוד ו"טיפול VIP" מצד רשויות האכיפה. אבל יונה, כך עולה מתחקיר G, הוא יוצא הדופן: בדרך כלל מצליחים לא מעט פושטי רגל מפורסמים פחות לחמוק מחובותיהם או סתם ליהנות מכשליה של מערכת האכיפה. יחידת החקירות הכלכליות בכונס הנכסים, המורכבת מרואי חשבון ומכלכלנים, אמנם מבצעת חקירה על כל אדם שהוצא נגדו צו כינוס, אולם מחסור חמור בכוח אדם וסמכויות מוגבלות מקשים על העבודה ועושים חסד מופלא עם נוכלים למיניהם (ר' מסגרת).

סיפורו של פושט רגל

האיים המלדיביים, קובע מגזין התיירות "מסע אחר", הם "התגשמותה של פנטזיית הבריחה האולטימטיבית: חול לבן, ים צלול, עצי קוקוס... איים בודדים ושלווה אין־סופית, עם בקתות נופש מצוידות, ממש על פני המים". אביעד ששון לא יכול היה לחלום על מקום נעים יותר להישלח אליו במסגרת עבודתו, כמנהל השיווק בחברת התכשיטים "אמארו". או שאולי כן: יעד אקזוטי אחר שאותו הוא פוקד לעתים תכופות בשליחות החברה הוא סרי־לנקה, 700 קילומטר צפונית־מזרחית מהמלדיביים.

כשהוא מבקר באי שמרקו פולו כינה "האי המוצלח ביותר בעולם ביחס לגודלו", מצליח ששון לפנות זמן גם לתחביבו הנושן: גלישת גלים. חופיה של סרי־לנקה נחשבים לפופולריים בקרב מקצועני התחום.

על הגלשן, בין גל למשנהו, יכול ששון להיזכר בחברה שהייתה לו עד שלהי שנות ה־90: "גזוז סאן־סיישן". באותה תקופה פרחה אופנת בגדי הגלישה, ובין שלל המותגים זכה לעדנה גם "גזוז". ששון, שב־1985 היה ממייסדי "ארגון גולשי הגלים בישראל", ונחשב לאחת הדמויות הבולטות בברנז'ת הגולשים המקומית, רכב על הגל.

ההצלחה לא האריכה ימים: בשלב מסוים יצאו הבגדים הזרחניים מהאופנה, והעסק קרס. בפברואר 1999 הוצא לבקשתו צו כינוס לנכסיו בגין חובות של כ־4.5 מיליון שקל. מאז חלף כמעט עשור, וששון לא נידב ולו שקל אחד לטובת החזר החובות. אין לי, הוא התעקש.

כיצד בכל זאת הגיע למלדיביים ולסרי־לנקה? באותה דרך שהגיע במהלך השנים הללו לטוקיו, לפריז, ללונדון, לבאלי, לניו יורק, ללוס אנג'לס, להונג קונג וליעדים אחרים: במסגרת עבודתו בחברת התכשיטים, שהקנתה לו, כך טען, משכורת חודשית נטו בסך 8,500 שקל. מחקירותיו אצל הנאמן עלה גם כי בין עשרות הפעמים שבהן חצה את ביקורת הדרכונים בנתב"ג (בלי לקבל את אישור בית המשפט כנדרש בחוק), הצליח פושט הרגל החייב מיליונים להשחיל גם נופשים פרטיים: למשל, בסוף 2005 הוא נפש עם המשפחה באנטליה (לטענתו, על חשבון אביו), ובמאי 2004 תפס ראש בסיני. נסיעותיו לחו"ל היו כנראה מרובות כל־כך, עד שכשנשאל על חלקן עם מי נסע ובאילו מלונות התאכסן, השיב כי אינו זוכר.

כשבא ששון להסביר מדוע אינו יכול להחזיר כספים, הסביר שכמעט כל הכנסותיו מופנות לתשלום להוריו בגין מגוריו אצלם, וכן למזונות החודשיים שהוא משלם לגרושתו, עירית גופר־ששון, שהיא גם בעלת החברה שבה הוא מועסק, בסך 4,500 שקל לחודש.

גופר־ששון היא דמות מוכרת. מדי פעם מפרסמים מדורי האופנה כתבות מפרגנות המספרות כיצד הביאה את "אמארו" להיקף מכירות בינלאומי של כ־3 מיליון דולר בשנה. היא עצמה סיפרה על תהליך "התבוננות עצמית וחקירה רוחנית" שהביאה אותה לתובנה כי "ככל שנשקוד להיות טובים יותר לזולת, כך נהפוך את העולם למקום טוב יותר לחיות בו". מנחה אותה, כך אמרה, האמירה העתיקה "ואהבת לרעך כמוך".

באפריל השנה פנה לבית המשפט הנאמן על נכסי ששון, עו"ד ארז חבר (שהחליף את הנאמן הקודם שבימיו לא שילם ששון מאום) בבקשה להורות לגופר־ששון להשיב את כל כספי המזונות שקיבלה מגרושה, שהסתכמו עד אז ביותר מ־250 אלף שקל. חבר טען כי קבלת הכספים בוצעה "בניגוד לדין" וכי "ישנו חשד למעלה מסביר" כי השניים "השתמשו בהליך הגירושין כאמצעי להעלמת הכנסותיו של החייב".

כחיזוק לטענתו הציג חבר את היחסים הקרובים להפתיע בין בני הזוג לשעבר, שהתגרשו חודש בלבד לפני תחילת הליך פשיטת הרגל. מחקירותיו של ששון עלה כי הם ממשיכים בנסיעות העבודה המשותפות שלהם לחו"ל, לנים בחדר משותף במלון ועוד. אני גר אצל ההורים, הסביר ששון, אולם הודה כי לפעמים הוא ישן בבית גרושתו בשיכון דן בתל אביב.

זמן קצר לאחר הגשת הבקשה לבית המשפט החלו מגעים לקראת פשרה, שבסיומם אישר בית המשפט הסדר נושים שלפיו ששון, גרושתו וחברת "אמארו" ישלמו לנושים מיליון ו־200 אלף שקל.

בעקבות בקשת תגובה מששון, פנה ל־G היחצ"ן רני רהב, הנחשב לאחד היקרים בארץ. מאוחר יותר החליט ששון כי את התגובה לא יעביר רהב אלא פרקליטו: "הטענות שהועלו מצד הנאמן, שמלכתחילה לא היה בהן ממש, הסתיימו עם קבלת הסדר הנושים ואישורו על־ידי הנאמן, כונס הנכסים הרשמי ובית המשפט".

אוכל מהזבל, בניינים בברלין

בשל אוזלת היד של הרשויות מצליחים פושטי רגל רבים, שמנצלים לרעה את מעמדם, לחמוק מעונש. גם כאשר הם נתפסים ברשת הדלילה של כונס הנכסים הרשמי, המשך הטיפול המערכתי בהם לוקה בחסר. בין השנים 2004־2006 בוטלו 429 הליכי פשיטת רגל עקב ניצול לרעה, אולם איש מהחייבים הללו לא הועמד לדין. מאז קום המדינה הועמדו לדין בגין עבירות פשיטת רגל שני אנשים בלבד: קבלן שיפוצים אלמוני, ואורה שיינרמן, לשעבר בעלת רשת מכוני ההכנה לבגרות "מכון שחר". המקרה של שיינרמן, שייצר בשעתו כותרות לא מעטות, הסתיים לפני כחודשיים בקול ענות חלושה. כתב האישום היה חמור, וכלל 25 אישומים בגין עבירות שונות: הונאת נושים, העלמת חובות, הברחת נכסים ועוד. שיינרמן הודתה במסגרת הסדר טיעון, ונדונה לעבודות שירות בלבד.

לכונס הנכסים הרשמי שלמה שחר יש הרבה כוונות טובות לשנות את המצב הזה. המקרה של יהודה פרנקל, פושט רגל שהוגשו נגדו תביעות חוב בהיקף של מיליונים, היה אמור להיות אבן דרך בכל הנוגע להרתעה, ושחר אפילו פרסם הודעה לעיתונות בנושא. בינתיים, לפחות, פרשת פרנקל היא דוגמה מצוינת דווקא לאוזלת היד.

פרנקל הוא מאנשי העסקים שפועלים הרחק מאור הזרקורים. בתצהירים שמסר, ובבתי משפט, סיפר כי טרם קריסתו הכלכלית היה מעורב בעסקים בינלאומיים, מגוונים להפליא: מפעל בשר ברומניה, מפעל דגים במרוקו, מסעדות, מיני גולף, אולם אירועים, מועדונים, ועוד ועוד.

"הייתי איש עסקים טוב", העיד. "...עד שנת 1997, גלגלתי הרבה מאוד כסף". ב־1997 הוא יצא לנסיעת עסקים, חרף צו עיכוב יציאה מהארץ, שהוצא בשל תיק פלילי שנוהל נגדו, ולא חזר. ב־1999 הוא נלכד בחו"ל, הוסגר, נשפט, וריצה מאסר בכלא מעשיהו עד 2001.

בתקופה שבה היה כלוא, הוצא נגד פרנקל צו כינוס נכסים והוא הוכרז כפושט רגל. ביוני 2003, במסגרת תיק פשיטת הרגל, הוא סיפר בבית המשפט על המהפך בחייו: בימי הרווחה הכלכלית, סיפר, "ניהלתי את החיים בצורה ראוותנית... ואולי בגלל זה אלוהים גמל לי. הייתי מסתובב עם בחורות... הייתי אידיוט עם הרבה מאוד כספים, הייתי מתהולל... כל מיני בחורות, מסתובב בעולם, הייתי מטורף... מה לעשות, השתן עלה לי לראש, היה לי הרבה מאוד כסף ופיזרתי אותו".

היום, מנגד, "חיינו לא חיים. הגענו לידי זה שאנחנו בגמילות חסדים". על הווילה שבה מתגוררת משפחתו במזכרת בתיה הוא אמר "פנים הבית נראה כמו אורווה כי אין לנו כסף... אנחנו ישנים על מזרונים שמצאנו בחוץ... הבית היה פעם מפואר... הבית נמחק... אין לי אגורה שחוקה אחת... בטמטומי הרב עשקתי גם את אמי, את כל הכסף של הפיצויים שלה מגרמניה. לא הייתה ברירה, הכול הלך, הכול הלך לעולם התחתון..."

כיצד אוכלת משפחתו? "אמרתי קודם... שאנחנו גם לוקחים מהזבל... אנשים שמים לחם, אנחנו לוקחים ומאכילים גם את הילדים וגם את הכלב". לשאלת השופטת, דניה קרת־מאיר, "יש לך אילו שהם מקרקעין בבעלותך במקום כלשהו?" השיב פרנקל: "לא".

שלושה שבועות בלבד לאחר העדות הזו, חתם פרנקל על תצהיר שהוגש לבית משפט אחר, בתיק שניהל מול שותף עסקי לשעבר, ובו סיפורים שונים לגמרי. מהתצהיר הזה התברר כי פרנקל מחזיק בנדל"ן בברלין, ומסוכסך עם שותפו בעניין דיספוזיציות שבוצעו בנכסים, ארבעה בניינים המכילים כשמונים דירות. "מדי חודש, ועד לינואר 2003", ציין פרנקל בתצהירו, "ובמשך שנים הוא (השותף, א' ר') היה מעביר אל משפחתי סכומי כסף... חלקי בהכנסות מהשותפות ומהשכרת הדירות". עסקי הנדל"ן היו "בהיקפים של מאות אלפי מארקים".

כל המידע הזה לא היה כמובן בתיק פשיטת הרגל, והנאמן, עו"ד רם דקל, הגיש בעקבותיו בקשה להעמיד את פרנקל לדין. באחד במארס 2003 החליטה השופטת דניה קרת־מאיר להיעתר לבקשה.

שנה וחצי חלפו מאז, אולם כתב אישום לא הוגש. מאחר שלכונס הנכסים אין סמכויות חקירה פלילית, הוא נדרש להעביר את החומר לחקירת משטרה. זו סיימה את חקירתה והעבירה את ממצאיה לפרקליטות לפני כשנה. מאז ועד היום לא אירע דבר.

במכתב לשחר, ממאי השנה, תהה דקל כיצד מתיישבת הסחבת בתיק עם הצהרותיו בעיתונות. התמשכות ההליכים, הזהיר דקל, עשויה "להעמיד את רשויות התביעה, בסופו של יום, חלילה בבעיה של התיישנות".

נתפסת? כנראה יוותרו לך

המקרה של פרנקל יוצא דופן לא רק בגלל הדרך שבה נחשפו הנכסים, אלא גם בגלל ההחלטה להעמידו לדין, עניין נדיר מאוד בפשיטות רגל. דוגמה למקרה שבו הוחלט שלא להעמיד לדין, למרות ראיות שנאספו, הוא הקבלן ירון עזריה, מהחקירות היותר ססגוניות שנערכו בכונס הנכסים.

בדצמבר 2002, בעקבות קריסתה של חברת "ספיר עזריה" שבבעלותו, ביקש עזריה מבית המשפט להוציא צו לכינוס נכסיו. בחקירה שערך כונס הנכסים לא התגלתה בעיה כלשהי, וביוני 2003 הוא הוכרז כפושט רגל. ייתכן שעזריה היה ממשיך בענייניו על מי מנוחות עד היום, לולא סקופ עיתונאי של רדיו "קול הים האדום" באילת, שחשף כי עזריה, שהגיע באותה תקופה לעיר והציג עצמו כמי שיושיע את קבוצת הכדורגל המקומית, הוא בעצם פושט רגל.

בעקבות הפרסום נטש עזריה את אילת, וייתכן כי העניין היה נשכח אלמלא הצליח להסתבך שוב, הפעם בפרשה פלילית חמורה: חשד לסחיטה באיומים. החקירה נפתחה בעקבות תלונה של קבלן, שטען כי איימו עליו כדי שיוותר על מכרז שבו זכה. האיומים היו החלק הקל בתלונה: רכבו הוצת, ורימון רסס הושלך לעבר ביתו. בעקבות חקירה משטרתית סמויה נעצר עזריה, וכיום מתנהל נגדו משפט בפרשה.

החקירה הפלילית סיפקה חומר רב גם לכונס הנכסים. קרוב משפחה של הקבלן סיפר בחקירותיו כי מאחורי החברות שנרשמו על־שמו שלו, עמד בעצם עזריה, בעוד הוא היה שכיר בלבד. בין השאר, סיפר, שכרה החברה בעבור פושט הרגל רכבים, ביניהם גם קדילק מפוארת.

אבל ממצאי חקירת הכונס יישארו בגדר פיקנטריה עיתונאית. כשביקשו בכונס להעמידו לדין, דחה בית המשפט המחוזי בבאר שבע את הבקשה וקיבל את טענות פרקליטו של עזריה, עו"ד רוני יצחקי. "מוצע", כתב השופט יורם צלקובניק, "כי הכנ"ר ישקול אם יש מקום להגשת אישום בעבירות הנוגעות לפקודת פשיטת הרגל, נוכח ההליך הפלילי המתקיים נגד החייב..." הכונס אימץ את ההמלצה.

עזריה, שמעיד כי בעבר "היו לי הרבה הון והרבה עסקים", טוען בתגובה שהכול עלילה: הוא היה שכיר בחברה שרצתה לקנות את קבוצת הכדורגל, ונסע בקדילק שהחברה שכרה. "הם רצו רק לעשות פרסום על הגב שלי, שהכול יגיע לכותרות וייכתב, 'הכונס הצליח להעמיד לדין פושט רגל'. בגלל זה הייתה הלהיטות שלהם. פסיקת בית המשפט הייתה מבחינתם מכה, כי הם השקיעו בזה כל־כך הרבה ניירת וריצות וחוקרים. הם מתוסכלים שחבל על הזמן".

לא תמיד יבקשו ממך לשלם

אם פסגת הענישה של פושטי רגל היא חקירות והליכים משפטיים שנגמרים בלא כלום, לא קשה לדמיין מה גורלו של פושט רגל שנהנה מקצת יותר מזל.

77,693,503 שקל. הסכום הבלתי נתפס הזה הוא היקף התביעות שהוגשו נגד מוטי מנשה. בשנות ה־90 הוא היה כוכב עולה בשמי שוק ההון, מומחה לשלדים בורסאיים ומאנשי "קווי אשראי" של יובל רן. הקבוצה, שחלשה כמעט על כל פעילות השוק האפור והתמחתה בהקמת חברות בועה, התמוטטה, וב־1997 נמלט רן ליוסטון, תוך שהוא מותיר אחריו חובות בסך של כ־700 מיליון שקל. מנשה, לטענת מפרקי החברה, חייב 72 מיליון.

מלבד הפרשה הזו, נקלע מנשה לחובות גם בעקבות השקעות כושלות, שבמסגרתן היה שותף עם ראובן גבריאלי בחברה שהפעילה באינטרנט אתר הימורים בשם Bet and Chat. בפברואר 2006 נעצרו הוא, גבריאלי והחשודים נוספים בחשד להלבנת כספי ההימורים והעלמת הכנסות בהיקף של עשרות מיליונים מרשויות המס. בשבוע שעבר פורסם כי יוגשו כתבי אישום בפרשה נגד האחים גבריאלי ונגד מנשה.

בניגוד לרבים אחרים, מנשה לא רצה להיות פושט רגל ונלחם בהליך, אולם במארס 2004, לבקשת נושה שחשש מבריחה בסגנון יובל רן, הוצא צו כינוס לנכסיו. למרות זאת, עד לאחרונה הוא לא נדרש לשלם שקל. בכונס הנכסים מסבירים כי לא מונה נאמן לנכסיו "מטעמים שונים" שלא פורטו, וטוענים שמנשה "התחמק מחקירות ולא שיתף פעולה במשך תקופה ארוכה". גורמים שמכירים את התיק מגדירים את שהתרחש בו כ"מחדל" וכ"נפילה בין הכיסאות".

לאחרונה, לאחר שעו"ד ארז חבר מונה לנאמן בתיק, נקצב למנשה, בהסכמה, תשלום חודשי בסך 8,000 שקל. הסכום נקבע בעקבות הממצאים שעלו בבדיקה שערך חבר ושהצביעו על כך שמנשה מנהל "רמת חיים גבוהה ביותר"; בין השאר התברר כי הוא מתגורר בבית פרטי ברמת אביב, שהשכירות בו הוערכה ב־1,500־2,000 דולר בחודש (מנשה נמנע מלחשוף את חוזה השכירות); ב־2005 גם רכשה רעייתו מכונית חדשה, ואילו הוא נהנה מקטנוע צמוד מהעבודה, שגם מממנת בשבילו הוצאות טלפון נייד, ביגוד, ארוחות ודלק. הכנסתו החודשית נאמדת ב־15 אלף שקל נטו.

מקום העבודה של מנשה הוא אפסווינג, אחת החברות המסקרנות בשוק ההון, שמציגה עצמה כיחידה בישראל שמתמחה בהנפקה ובגיוס הון באמצעות שלדים בורסאיים. לפני חודשים אחדים הוא קיבל מהחברה בונוס של 40 אלף שקל, שדווח אך לא הועבר לקופת פשיטת הרגל.

באתר אפסווינג מופיע מנשה כ"מנהל פרויקטים", המוביל את פעילות החברה בתחום גיוס המשקיעים, ומוגדר כ"בעל שם בשוק ההון הישראלי". לצד מומחיותו בסחר בשלדים בורסאיים, נקשר שמו בהקשרים פחות מחמיאים: בפברואר 2005 הוא נעצר בחשד להשלכת רימון על ביתו של יריב עסקי. התיק נסגר. חצי שנה לאחר מכן הוגש נגדו כתב אישום בגין סחיטה באיומים של נועם לניר, בעל השליטה באמפייר אונליין, שבו נטען כי מנשה שלח אנשים שביקשו מלניר לסייע לו כספית, וכשזה סירב "הזכירו" ללניר כי יש לו ארבעה ילדים והבטיחו כי יראו לו את מלאך המוות. בדצמבר בוטל כתב האישום, כשבהודעה משותפת למנשה ולפרקליטות נאמר כי במועד הגשת האישום היו ראיות מספקות להגשתו, ורק לאחר מכן הציג מנשה הסברים וראיות שייצרו ספק באשמתו. ייצגו בהליך פרקליט הצמרת ציון אמיר, וכעת בודק הנאמן מי שילם את שכרו (אפסווינג, טוען מנשה).

"לא רציתי את הליך פשיטת הרגל ונלחמתי בו", אומר מנשה, "אין דבר יותר מזיק ממנו לי ולנושיי האמיתיים. הייתי מתפשר איתם בתוך דקה אבל עד שתהיה הכרעה בעניין 'קווי אשראי' זה תוקע את התיק. לקווי אשראי אני לא חייב אגורה. הם דחפו סתם מספר כי הם רוצים להחזיק אותי במצב של פושט רגל שלא יכול לתפקד עסקית, כנשק לגרום לי להעיד נגד אנשים".

בעניין רמת חייו מסרו מקורביו: "בשש השנים האחרונות מוטי נוסע על קטנוע, ורמת חיים גבוהה לרוב לא מסתדרת עם קטנוע. השכירות בבית ברמת אביב היא פחות מ־1,500 דולר. נכון, היא לא נמוכה, אבל רמת חיים נמדדת במכלול של כל הדברים. הוא מוותר בדבר אחד ומשלם יותר בדברים אחרים". מדוע עד לאחרונה לא נקצבו לו תשלומים חודשיים? "אין למוטי מושג. אתה לא מצפה שהוא יגיד ביוזמתו 'בואו, קחו ממני תשלומים'".

פטור לפושטי רגל: גם זה אפשרי

ב־1996 התקבל תיקון לפקודת פשיטת הרגל, שהיטיב מאוד עם חייבים ישרים, ולפיו יכול פושט רגל לזכות בפטור מחובותיו גם אם אין בכך תועלת לנושים - זאת אם כישלון עסקיו לא היה כרוך במעשי מרמה.

אל מול אינטרס הנושים לקבל את כספם חזרה - נכתב בדברי ההסבר להצעת החוק שלפיה תוקנה הפקודה - מטרתה היא "לחדש את ההכרה באינטרס הלגיטימי של החייב לפתוח דף חדש בחייו".

הפקודה מתירה לפושט רגל לבקש פטור בכל עת, ומעניקה לבית המשפט שיקול דעת נרחב בעניין. שיקול הדעת הזה מעורר לא אחת מחלוקות סביב המועד הראוי למתן הפטור. למשל במקרה של ע', שקיבל בחודש שעבר פטור על חובות בהיקף של יותר מ־20 מיליון שקל.

בשנות ה־90 היה ע' אחת הדמויות הבולטות בענף הקוסמטיקה, בעלים ומנכ"ל של חברה בורסאית. ב־1997 קרסה החברה, ושנה אחר כך הוצא צו לכינוס נכסיו. מאז הקפיד ע' באדיקות לשלם את הסכום החודשי שנקצב לו: 1,500 שקל.

הסכום הזה נקצב כשע' היה, לפי עדותו, חסר כול, אך מאז השתדרג מצבו פלאים. למרות זאת, הנאמן עו"ד מרדכי ווהב, לא פעל לעדכון ההחזרים, ולא ביצע חקירה מחודשת של יכולותיו הכלכליות.

ב־1998, מיד לאחר הנפילה, הקים ע' חברת שיווק ישיר. באתר האינטרנט של החברה הוא מופיע כמייסד וכמנכ"ל. מאז הפכה החברה, כהגדרתה, ל"שחקן מוביל בשיווק ישיר של מוצרי ושירותי תקשורת בישראל", זכתה בחוזה משובח לשיווק מוצרי מירס, ומעסיקה מעל מאה עובדים. הכנסות החברה אינן ידועות מאחר שזו חברה פרטית, אולם על היקפי העבודה ניתן ללמוד מעט מהצהרתו של אברשה רובינשטיין, מנכ"ל מירס, כי העבודה עמה "תרמה ישירות לעלייה בהכנסותינו מ־180 מיליון דולר ל־230 מיליון דולר".

ברשם החברות, בניגוד לאתר האינטרנט, שמו של ע' אינו מופיע לא כמנהל ולא כבעל מניות. המשכורת שעליה דיווח, אגב, מלמדת על צניעות מרשימה יחסית למעמדו בחברה: כ־16,500 שקל ברוטו בלבד.

לפני כשנה הגיש ע' בקשה להיפטר מחובותיו. עו"ד ישראל שפלר מונה מטעם בית המשפט למנהל מיוחד לצורך חקירת יכולתו הכלכלית. בדוח שהגיש נטען כי ע' פעל ב"חוסר תום לב מובהק" וניסה "לתעתע בנושיו". גם תסקיר כונס הנכסים העלה תמיהות לגבי התנהלותו, וקבע כי הוא מנהל רמת חיים מעל הממוצע, וכי מן הראוי היה שהנאמן יפעל להגדלת תשלומיו.

בתגובה כתב פרקליטו של ע' כי זה תשע שנים שהוא מנסה, "בקשיים לא מעטים, לשקם את חייו שקרסו לחלוטין. מווילה עם בריכת שחייה בהרצליה פיתוח, שכר ותנאי מנכ"ל בחברה בורסאית מהמובילות במשק, ו־1,500 עובדים שהיו כפופים לו, הפך החייב לחסר כול, נאלץ למכור את ביתו, לחסל את חסכונותיו, ולממש את כל שעלה בידיו לצבור במהלך חייו הבוגרים".

ע' אכן נאלץ למכור את הבית עם הבריכה בהרצליה פיתוח. במקום, הוא הסתפק בדירה ברמת אביב ג' בשכירות של למעלה מ־1,300 דולר בחודש. ע' טען כי השאלה העיקרית אינה היקף חובותיו, אלא הסיבה לקריסתו הכלכלית. זו, ציין, התרחשה "בשל כשל עסקי של חברה שהייתה בבעלותו, ולא בשל מעשה מרמה, כמו כן לא עלתה מעולם טענה נגד החייב כי הונה את נושיו או פעל להברחת נכסיו".

אבל טענה כזו דווקא עלתה: דירקטורים שהתפטרו מהחברה העלו תהיות רבות לגבי יושרת ההנהלה, כולל בקשה לפירוק החברה שהוגשה לבית המשפט ושבה נטען כי עסקי החברה "מנוהלים בתרמית הכוללת הצגת מצגי שווא בדבר פעילותה העסקית, הולכת שולל של נושים מחד גיסא והעדפת נושים פסולה מאידך גיסא". חקירת רשות ניירות ערך, שנפתחה נגד ע' בחשד להכללת פרטים מטעים בדוחות כספיים, נסגרה ב־2001 "בהיעדר ראיות".

שופט המחוזי בתל אביב, איתן אורנשטיין, דחה את הטענות נגד ע' וקיבל את בקשת הפטור שלו, בקובעו כי "אין מחלוקת" על כך שע' נקלע להליך בשל כישלון עסקי, "וכי לא היה כל מעשה מרמה מצדו בהסתבכותו". סכומי ההוצאות החודשיות של ע', כתב, המגיעים לכ־15 אלף שקל, הם אמנם "סכומים העולים על אלה המקובלים אצל פושטי רגל", אולם לטעמו "לא במידה שניתן לקבוע כי הם מופרזים ומוגזמים". בכלל, קבע השופט, ע' "נמצא בהליכי פשיטת רגל זה כ-9 שנים... ומן הראוי להביא ההליכים האלה לידי סיום". 

itayrrr@walla.co.il