מדי פעם, כשבן-אדם מקלל אותנו או גונב לנו את מקום החניה, אנחנו אומרים לעצמנו: "בא לי להרוג אותו!". רובנו, כמובן, לא פועלים, אך יש מספר אנשים שנכנעים לדחף הראשוני הזה ועוברים את הקו. רצח הוא אחת התופעות המסקרנות והמטרידות מאז שחר האנושות, ולכן היה כה מרתק להיחשף במוצ"ש בפסטיבל הסרטים בחיפה להקרנת הבכורה של שני פרקים מתוך סדרת הטלוויזיה התיעודית "הרוצחים" של עמליה מרגולין, שתעלה בערוץ 2 בחודש דצמבר (טרם נקבע מועד מדויק לשידורה). בסדרה, מנסה מרגולין להבין את אותו גורם שהופך רוצחים למי שהם. מלווה באיש התקשורת אירי ריקין, נכנסה מרגולין עם מצלמתה לבתי כלא בישראל וחשפה את הצדדים האינטימיים ביותר של רוצחים שמרצים מאסר. הסדרה מצליחה לנוע בין הצגתם כמפלצות של ממש, לבין כמה רגעי חסד שבהם נגלית האנושיות שבהם.
מאסר עולם למשפחת הקורבן
את הקרנת הבכורה של הסדרה ליווה דיון, שבמהלכו השתדלו המתדיינים להתקרב באופנים שונים אל דמותו של הרוצח, תוך כדי שרטוטן של הסיבות הפסיכולוגיות, הגנטיות והחברתיות שמביאות אדם מן השורה לבצע רצח. אלא שהניסיון של משתתפי הפאנל להבין את אישיות הרוצחים, עורר זעם במשפחות הנרצחים שטענו, ובצדק, שגם משפחת הקורבן חיה ב"מאסר עולם". כולם מדברים על שיקום הרוצח בבית הכלא, ואף אחד לא מדבר על שיקום של בני המשפחה של הקורבן, שחיים במשבר כי לעולם לא יוכלו לשקם את עצמם ולהחזיר את הנרצח לחיים. "אין שום עזרה מהמדינה או מהאנשים. שום דבר", מסבירות נירה לביא ולרה צינמן, חברות בארגון משפחות נרצחים ונרצחות. "את רואה איך רוצח מאשים את החברה ואת נסיבות החיים על מעשיו ולא לוקח אחריות לפשע. אחר-כך משקמים אותו והוא מתחתן ומוליד ילדים. אבל מה עם הקורבן ועם משפחתו? אנחנו בעד שיקום, אבל הכול מוצג תמיד בצורה חד-צדדית. תמיד מתעסקים רק ברוצח".
"אין ספק שהמקום של הקורבנות מאוד חשוב ולכן הוא מופיע בפרק השני", מסבירה מרגולין, "אבל הסדרה לא באה לתת איזונים. לא התחלנו לעשות חשבונות ולבדוק כמה זמן נתנו לכל צד. המטרה שלנו הייתה לבדוק איך בן-אדם מגיע למצב שבו הוא הופך לרוצח. אולי מישהו צריך להרים את הכפפה ולעשות סדרה על קורבנות, כי צריך לבדוק עד כמה המדינה מטפלת בנושא הזה."
הסדרה המרתקת של מרגולין מעלה נושאים רבים לדיון ומתקיימת על הקו הדק והמסוכן מאוד שבין הפיכת הרוצחים לבני-אדם שאותם ניתן להבין, ואף לחבב, לבין העובדה שהאנשים האלה רצחו, ובגלל הפרופיל הפסיכולוגי שלהם, הם עלולים לרצוח שוב אם ישובו לרחובות. אחת השאלות המעוררות חרדה ששואל ריקין את הרוצחים במהלך הסדרה היא "מה הייתי צריך לעשות עכשיו כדי לגרום לך לרצוח אותי?". פתאום אפשר לראות על המסך בן-אדם שאומר בפנים רציניות שאם היית נוגע בו, הוא היה רוצח אותך - והוא באמת מתכוון לזה. האדם הוא יוסף דנינו, שאומר כי למעשה כל אדם שרצח, הגיע לו למות. בו-זמנית, הסדרה מגלה שגם הרוצח זקוק לחום וליחס, והצופה לומד להרגיש גם אמפתיה כלפיו. "המעשים שלי רעים, זה לא הופך אותי לבן-אדם רע", מנסה דנינו לשכנע את הצופים.
מרוצחים לגיבורי תרבות
במהלך הצילומים לסדרה נקלעה מרגולין לקשר מאוד מורכב עם המרואיינים. "הגעתי למערכת יחסים מאוד קרובה ואינטימית עם הרוצחים ופתאום שאלתי את עצמי 'רגע, מה קורה פה?' זה לא מישהו שבחוץ הייתי רוצה להתקרב אליו. אחת הנקודות החזקות של הסדרה היא שאתה כל הזמן שואל האם הייתה נקודה במהלך החיים שלהם שהיה אפשר לגרום להם לא להגיע למקום הזה. אתה רוצה להחזיר את הגלגל אחורה ולמנוע את כל מה שקרה".
מרגולין שכבר עשתה בעבר סרטים קשים כגון "מאה הילדים שלי", על בית ילדים של ניצולי שואה, נאלצה להתמודד בסרטה החדש עם בעיה אתית מהשורה הראשונה. "השאלה כיצד לעשות סדרה על רוצחים בלי להפוך אותם לגיבורי תרבות או לעשות רומנטיזציה שלהם - זו שאלה מסובכת ומשימה לא פשוטה", היא מודה. "אני לא חושבת שהסדרה גורמת לך לפתח אמפתיה כלפי המרואיינים. זו סדרה בלי הנחות שלא מנסה לבדר אלא לחשוף דברים לעומק. אירי הצליח לגרד את הפסאדה החיצונית, לחדור פנימה ולחשוף את האישיות שלהם, וככה הם יצאו. אני לא חושבת שהיה פה איזה חשש שנאהב אותם. כשאתה פוגש את האנשים האלה, הם מציגים לך כל מיני סיבות שכביכול מצדיקות את המעשה שלהם, כשלמעשה שום דבר אינו יכול להצדיק אותו. מעבר לכך, זה שמרגישים אמפתיה לא אומר שסולחים".
הסדרה מציגה דמויות יוצאות דופן כגון יוסף דנינו, שטוען שהוא כבר איבד חשבון כמה אנשים הוא דקר למוות, או יגאל אקסלרוד, שרצח ואנס את תמר ברז והמשיך לבלות בקרבת גופתה כחמישה ימים. לדברי מרגולין, היו אמורים להיות שישה פרקים בסדרה, אך בסופו של דבר הצליחו לצלם רק שלושה, כי היה קשה לשכנע את האסירים לשתף פעולה. על השאלה מדוע נעתרו אלה שהסכימו, אומרת מרגולין: "הם רצו תשומת לב. לרגע הם הפכו לגיבורים וקיבלו המון יחס. צריך לזכור שאלה אנשים דחויים, שיושבים בכלא בבידוד כבר עשרות שנים. מי בכלל מתייחס אליהם? יש בהיחשפות משהו שנותן לך המון כוח. אבל מצד שני, אני יכולה להגיד לך שיום למחרת לא היה להם קל".
אתר ארגון משפחות נרצחים ונרצחות: www.murdervictims.org
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.