כשהדלקת מלבלבת

דלקות לבלב, פגיעה פיזית בלבלב או הפרעות בתפקוד של הלבלב מסיבות גנטיות, יכולות לגרום למגוון גדול של בעיות נוספות. שיעור מספר המקרים החדשים של דלקת לבלב כרונית הינו כ-4 מתוך 100 אלף בני אדם בשנה בעולם המערבי. כ-270 מכל 100 אלף בני אדם יסבלו במהלך חייהם מדלקת אקוטית חד-פעמית בלבלב, ולכך סיבות רבות.

כמו הרבה בעיות רפואיות, גם את הדלקות בלבלב תוכלו לזהות בזכות כאב הבטן. למעשה, דלקת בלבלב יכולה להיות נטולת סימפטומים זמן רב ובו בזמן כבר לגרום את נזקיה, בדומה למחלות רבות של איברים פנימיים.

בכל זאת, בשלב כלשהו כנראה תגרום הדלקת גם לסימפטומים. התסמין המוביל של דלקת לבלב אקוטית הינו כאב חד בבטן העליונה, שעלול להקרין בצורת חגורה לגב ולפעמים גם לחזה. המצב צפוי להחריף בעת אכילה ובשתיית אלכוהול. כאשר מתכופפים קדימה או מתכרבלים לתנוחה עוברית, יש הקלה בכאב. תסמינים נוספים הם הקאה ובחילות, חום, דופק מהיר, "נפיחות" של הבטן. במקרים החמורים מובילה הדלקת גם להתייבשות, לחץ דם נמוך, דימום וקריסת מערכות.

במקרה של דלקת לבלב כרונית, התסמינים של הדלקת חוזרים ונשנים ולהם מתווספים בדרך כלל גם ירידה במשקל, צואה רכה ושומנית, המעידה על חוסר יכולת לעכל רכיבי מזון מסוימים, בעיקר שומנים, וכן - סוכרת. דלקת לבלב תורשתית מתחילה בדרך כלל בגיל העשרה כסדרה של התקפים זמניים של כאבי בטן, בעיות עיכול, בחילות, הקאות וחום. עם הזמן עולה תדירות ההתקפים ובסופו של דבר, המצב יכול להתדרדר לכדי דלקת כרונית.

"פקקים" בלבלב

הלבלב הוא איבר הממוקם בחלל הבטן שתפקידו להפריש את המיצים הדרושים לעיכול. הוא מפיק אנזימים התורמים להתפרקות של חלבונים, פחמימות ושומנים במעי הדק, וכן מפריש את ההורמונים אינסולין וגלוקגון, שאחראיים על הייצור הניצול והפירוק של הסוכרים.

הלבלב מורכב ברובו מתאים שתפקידם להפיק את האנזימים המפרקים את אבות המזון במעי. המיצים מופרשים מתאים בלבלב וזורמים בצינוריות קטנות לצינור הלבלב המרכזי, אשר מתאחד בקצה הלבלב עם צינור המרה הראשי להפריש את מיצי הלבלב והמרה יחדיו אל המעי הדק, כדי לבצע את תהליך העיכול.

דלקות בלבלב מתרחשות בדרך כלל כתוצאה משתי סיבות עיקריות: אלכוהוליזם ואבנים בדרכי המרה. האבנים במרה משפיעות על הלבלב בכך שהן חוסמות את היציאה של צינור הפרשת מיצי הלבלב והמרה וכולאות את מיצי הלבלב בתוך האיבר. האנזימים הללו, שבמקורם נועדו לפרק את מרכיבי מזון, מסוגלים גם לפרק את רקמת הלבלב אם יצטברו בו זמן ממושך מדיי, והפירוק הזה הוא הדלקת. אלכוהוליזם כנראה גורם לצינוריות המובילות את האנזימים לצינור הלבלב המרכזי להפוך לדליפות, והאנזימים בורחים מתוכן ופוגעים ברקמה שמסביב. כמו כן יכול האלכוהול לגרום להיווצרות "פקקי חלבון" שהשפעתם יכולה להיות דומה לזו של האבנים במרה.

גורמים אחרים פחות נפוצים לדלקות בלבלב הם פגיעה הנגרמת מתרופות או מחשיפה לחומרים כימיים, פגיעה ישירה בלבלב כמו בתאונת דרכים, תקיפה או ניתוח ובמקרים נדירים גם חצבת. גורם נוסף הינו מצב של עלייה קיצונית בשומני הדם מסוג טריגליצרידים לכדי רמות שמעל 1,000 מ"ל למאה סמ"ק דם, והלעטת המערכת בשומנים. דלקת הלבלב מופיעה בשכיחות דומה אצל גברים ונשים.

דלקות בלבלב משפיעות על הגוף כתלות בסוג של תאי הלבלב שהותקפו. כך למשל, דלקת שפגעה בהורמונים המפרישים אנזימי עיכול תפגע בעיכול ותמנע ספיגה של מרכיבי מזון זהו הגורם לתופעות הכאב, הבחילה וההקאות, העייפות, הדימום הפנימי ולעתים אף חוסר עיכול עד כדי קריסת מערכות. דלקת שפגעה בתאי אלפא תגרום לסוכרת. פגיעה בתאים אחרים יוצרת חומציות יתר בקיבה מלווה בכאבי בטן עזים. בדלקת הלבלב עלולה להיווצר אנמיה כתולדה של הדימום הפנימי.

מבעיות עיכול ועד סרטן

כאמור, הדלקות הנפוצות בלבלב הן הדלקות האקוטיות, אלו שמגיעות ונעלמות, לעתים באופן מוחלט ומבלי להשאיר סימנים. עם זאת, כל מקרה של דלקת לבלב אקוטית הוא כשלעצמו מחלה שיש לטפל בה, כדי שלא יחמיר.

הזיהוי של המחלה מסובך יחסית בגלל היעדר תסמינים עד שלב מאוחר ובגלל הדמיון בתסמינים, כאשר הם ישנם, לתסמיניהן של מגוון מחלות האחרות הקשורות בתהליך העיכול.

הטיפול בדלקת לבלב אקוטית תלוי בחומרת ההתקף. בדרך כלל בהתקף לא חמור המרשם יהיה מנוחה למערכת העיכול, באמצעות צריכת מזונות מימיים וקלים לעיכול ככל האפשר, תוך נטילת משככי כאבים במידת הצורך. במקרים חמורים יותר יידרש בדרך כלל אשפוז כדי לאפשר האכלה דרך הווריד ומנוחה מוחלטת לדרכי העיכול. לעתים יבוצע ניקוז נוזלים מהקיבה והמעי הדק דרך צינורית המוחדרת דרך הפה לוושט כדי לאפשר מנוחה עוד יותר שלמה למערכת. במידה והגורם לתופעה הוא אבן בדרכי המרה, ייערך ניתוח כדי להסירה.

הטיפול בדלקת הכרונית יכלול תפריט עשיר בפחמימות ודל בשומנים כדי להקל ככל האפשר על העיכול, כשהמזון מוגש בארוחות קטנות ותדירות. אם יש תחושה של התקף, יש לעבור לנוזלים בלבד. לעתים יירשמו למטופל כמוסות הכוללות אנזימי עיכול מלאכותיים. אם יש גם פגיעה בתאי הביטא, יירשם טיפול באינסולין. בכל סוגי דלקות הלבלב מומלץ להימנע לחלוטין מאלכוהול.

חשוב מאוד לטפל בדלקות האקוטיות ולהקטין ככל האפשר את תדירות ההתקפים במקרה של דלקות כרוניות, בגלל הנזקים החמורים שיכולים להתרחש כאשר הדלקות חוזרות על עצמן ומחמירות. הדלקת יכולה לגרום לאיבר להיות רגיש לזיהום חיידקי או פטרייתי. בתוך הלבלב יכולים להיווצר שקיקים של נוזלי לבלב שיכולים לבקוע לתוך החלל התחתון של הבטן וליצור שם דלקות חמורות. בעיות בעיכול יכולות לגרום לתת תזונה חמורה. כמו כן, דלקת בלבלב עלולה במקרים נדירים ביותר להתפתח לסרטן הלבלב. את כל המרעין בישין הללו אנחנו מציינים לא כדי להפחיד, אלא כדי לשכנע שהתקפי דלקת לבלבית, אף שהם חולפים, אינם יכולים להיוותר ללא טיפול.

יועץ למדור: ד"ר אבי וינר, מנהל המכון לרפואה תעסוקתית וסביבתית במרכז הרפואי רמב"ם