בית המשפט המחוזי בת"א קבע כי עיתונאי שהסכים שמאמריו יפורסמו בעיתון, רשאי למנוע את פרסומם באינטרנט במסגרת זכותו למנוע פרסום של יצירתו שלא במסגרת עליה הוסכם, וזאת משום שמדובר בשתי מדיות שונות.
בכך קיבל המחוזי את ערעורו של העיתונאי רון קופמן, על החלטת השלום שלא לאפשר לו לעיין במסמכים ספציפיים של האתר וואלה!, אותו תבע.
קופמן, עיתונאי "הארץ" לשעבר, טען באמצעות עו"ד גיא אבידן, כי ההעתקה השיטתית של מאמריו ופרסומם באתר וואלה! ושמירתם בארכיון האתר, מפרים את זכויות היוצרים הכלכליות שלו. המחלוקת המשפטית בין הצדדים היתה, האם זכות הווטו של העיתונאי על פרסום מאמריו שלא כחלק מעיתון היא זכות קניינית, שהפרתה מהווה הפרת זכויות יוצרים ומזכה בפיצוי.
שופטת השלום דליה מארק-הורנצ'יק קבעה, כי לעיתונאי/פובליציסט אין זכות קניינית או מעין קניינית במאמריו וזכות היוצרים שמורה למעביד-לעיתון. עוד פסקה, שלעיתונאי מוקנית רק זכות וטו שאינה קניינית, המאפשרת לו למנוע את פרסום מאמריו מחוץ לעיתון.
השופטת הוסיפה שפרסום באתר אינטרנט זהה לפרסום בעיתון "ובמציאות חיינו במאה ה-21, במסגרתה תכנים עיתונאיים מתפרסמים, במסגרת שיתוף פעולה עסקי, בעיתונות הכתובה והדיגיטלית, אין הפרה של זכויות יוצרים". בהיעדר עילה, היא דחתה את בקשת גילוי המסמכים.
מדיה שונה
השופטת שרה דותן במחוזי קיבלה את רשות הערעור של קופמן, הגם שנמנעה מלהכריע אם זכות הווטו של העיתונאי היא קניינית, וזאת משום שבכל מקרה קיימת לקופמן עילת תביעה.
דותן ציינה שבארה"ב נפסק ש"פרסום מאמרים באמצעים אלקטרוניים, שלא אושר על-ידי המחבר, מהווה הפרת זכויות יוצרים", וכי גם בפסיקה הישראלית מצוינים הבדלים משמעותיים בין פרסום באינטרנט לבין פרסום באמצעי תקשורת אחרים.
"נוכח מסקנתי לפיה מדובר בפרסום במדיה שונה, נראה לכאורה כי פרסום מאמריו של קופמן באתר וואלה!, ללא קבלת הסכמתו, מנוגד לחוק זכויות יוצרים" ולפיכך מהווה הפרת חובה חקוקה, היא סיכמה. (בר"ע 2857/06).
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
