"האספנים הישראלים לא מספיק תומכים באמנים שלהם"

השבועות האחרונים שיקפו עבורי את כל לונה-פארק הריגושים וההפתעות של העיר ניו-יורק. כפי שכבר דווח ב"גלובס", בית המכירות סותבי'ס עבר בחודש האחרון טלטלה גדולה. זה התחיל במכירה של האימפרסיוניזם והמודרניזם, אשר יצרה אכזבה לרגע, כאשר לעומת ההערכות המוקדמות, הרבה מן העבודות לא נמכרו. אבל אז הגיע סוף-השבוע עם מכירת האמנות העכשווית שהייתה המכירה הגדולה ביותר שחוותה סותבי'ס בשנים האחרונות: 315,000,000 דולר במכירת הערב, ו-102,900,000 דולר במכירת הצהריים של האמנות העכשווית.

בתוך כל ההמולה הזאת, בחרתי להיפגש הפעם עם שתי נשים עוצמתיות שלכל אחת מהן שמור חלק גדול בסותבי'ס. האחת - רבקה סאקר, מי שאחראית על השלוחה הישראלית בסותבי'ס והשנייה ג'ניפר רוט, מי שמנהלת את מכירות הביניים של האמנות העכשווית והאמריקנית בניו-יורק. שני עולמות שונים בשתי נשים אמיצות, שמאמינות בדרכן, ויודעות לתרגם את האמונה שלהן לכסף.

תחילה נפגשתי עם סאקר, אישה יפה בשנות ה-50 לחייה, שהיא המוציאה לפועל של רוב החומרים הקשורים לאמנות הישראלית בארץ ובעולם.

סאקר היא זו שהגתה את המושג "ארטיז", שזהו שבוע ישראלי שמתקיים בזמן הארמרי - יריד האמנות הגדול ביותר בניו-יורק, שבו משתתפות כל הגלריות העכשוויות מכל העולם. מדובר בחגיגה גדולה, שמלווה בקטלוג ובאירועים רבים המתקיימים באותו שבוע בכל רחבי מנהטן. השנה תתקיים המכירה כבר החודש.

רבקה סיפרה לי שהמטרה שלה היא להפוך את האמנות הישראלית העכשווית לחלק בלתי-נפרד מהדיסקוס הבינלאומי. ובתור מי שיודעת לפרוט את החזון שלה למציאות, היא דאגה לכך שקטלוג של אמנות ישראלית מופץ כיום באלפי עותקים בכל רחבי העולם מדי שנה עבור קהל של אספנים, מוזיאונים ואוצרים. "אנחנו עדיין בראשיתו של תהליך ארוך ומסקרן", היא אומרת, אבל אנשים כמוה בהחלט עוזרים לאמנות הישראלית להיות אזרחית גאה בעולם.

חוגגים לכבוד בצלאל עם פרנק גרי

בעוד אנו רצים לאולם 6 בבית סותבי'ס שבו הוצגו העבודות הגדולות של האמנות העכשווית כדי להצטלם על רקע העבודות שנמכרו באותה מכירה נדירה (שכללה אמנים כמו גרהאד ריכטר, מורקמי - המקבילה היפנית של ג'ף קונץ, וסלמן - אמן הפופ האמריקני שנפטר בשנה האחרונה, ג'וזף בויס - השמאן הגרמני, רותקו, וצ'מברלין (שעליהם אין מה להרחיב את הדיבור) נכנסה ג'ניפר רוט שמנהלת את שש המכירות הקטנות של אמצע השנה בציור ובפיסול העכשווי, וכן באימפרסיוניזם ובאמנות האמריקנית. אחת לשנה היא מתנדבת לעזור למכירה הישראלית, על תקן המארגנת והכרוז של המכירה.

רוט עוזרת כמעט לכל מוסד ישראלי שקיים בניו-יורק. רק בשבוע שעבר, בין כל המכירות הגדולות שהתקיימו בסותבי'ס, היא מצאה זמן לנהל את ערב הגאלה הגדול שנערך לכבוד בית הספר לאמנות בצלאל בירושלים שהתקיים בבניין של הארכיטקט האגדי - פרנק גרי. גרי, אשר בנה, בין השאר, את מוזיאון גוגנהיים בבילבאו שבספרד, היה שם ונורא שמח ורוט הצליחה כהרגלה לגייס הרבה מאוד כסף עבור המוסד הירושלמי.

ג'ניפר רוט מקפידה לפרגן לסאקר ומדגישה כי יש לה אינטואיציה מאוד חדה בכל הקשור לזיהוי הברומטר העולמי. "במסגרת השאיפה שלה לקרב את האמנות הישראלית למרכזי האמנות הגדולים בעולם, היא הייתה בין הראשונות שזיהו את המגמה, שעל-פיה הפרובינציאלי והלוקאלי בכל מקום בעולם מתקרבים למרכז וכובשים אותו, לראיה, האמנות הסינית שברגעים אלו כובשת את עולם האמנות העולמי או האמנות ההודית שממש עכשיו מתחילה להימכר בבתי המכירות של ערים כמו לונדון וניו-יורק.

רעבים להצליח

התרומה החשובה של רוט ושל סאקר לאמנות ולתרבות הישראלית בכלל אינה מקרית. "אני גדלתי במשפחה ציונית בדרום אפריקה", מספרת רוט, "ויש לי כיום משפחה גדולה בישראל. אני חושבת שישראל כמדינה עושה הרבה מאוד כדי לשמור על האינטרסים של ארצות-הברית במזרח התיכון הכל-כך בעייתי וגם על האינטרס האישי שלי כיהודייה אמריקנית. וזה המעט שאני יכולה לעזור בתחום הקטן שלי שהוא האמנות הפלסטית".

" איך היית מאפיינת את האמנות הישראלית היום?

"קשה לי לתחום את זה תחת הגדרה ז'אנרית אבל בסך הכול, האמנות הישראלית היא גם קונספטואלית וגם אימפולסיבית ואקספרסיבית באותו זמן. אני נפגשת עם הרבה אמנים צעירים, כמו בוגרי בצלאל, ולכולם מבע עז עם הרבה חשיבה מאחורי זה. מעבר לכך, הם מאוד רעבים להצליח".

דיברתי עם ג'ניפר רוט על המחירים שבהם נרכשת אמנות ישראלית. את המחיר הכי גבוה לאמן צעיר ועכשווי קטף עדי נס, האמן מקריית-גת שגרף 264 אלף דולר לעבודת הצילום של הארוחה האחרונה שבו קבוצת חיילים ישראלית יושבת ואוכלת לפני צאתה לקרב. רק שנה לפני כן נקנה אותו צילום על-ידי אספן אחר ששילם עבורה

110 אלף דולר, מה שממחיש את מקפצת המחירים המטורפת של תחום האמנות בכלל. עבודה של יחזקאל שטרייכמן מ"אופקים חדשים" נמכרה ב-170,000 דולר על-ידי אספן מדאלאס, קאובוי אמריקני שאוסף אמנות לירית ישראלית. קומבינציה מופלאה.

במארס 2006, גרף האמן הסימבולי - מרדכי ארדון 318,400 אלף דולר עבור יצירה, כשבאותו חודש נמכר הציור "ירושלים" של הצייר היהודי הנצחי ראובן רובין במחיר שיא של 419,000 דולר.

המכירה האחרונה של אמנות ישראלית שהתקיימה השנה בסותבי'ס הכפילה את המכירות מהשנה שעברה, מ-3 מיליון דולר לאמנות ישראלית ויהודית ל-6 מיליון דולר, מה שמראה, בין השאר, שדרכה של סאקר מוכיחה את עצמה.

שאלתי את רוט כמה אחוזים סותבי'ס מקבלת עבור מכירת תמונות והיא ענתה לי בדיוק רב. כשמדובר בעבודות ששוויין עד 20 אלף דולר, גובה סותבי'ס בין 10%-0% מהמוכר ו-25% מהקונה. כשזה מאמיר לעבודות שנעות מ-20 אלף דולר ל-500 אלף דולר ומעלה, גובה בית המכירות 20% מהמוכר וכ-12% מהקונה. בקיצור, מרוויחים לא רע בסותבי'ס.

הפטרונים האמריקנים

חלק חשוב מהאחריות לקידום האמנות הישראלית מוטל על כתפיהם של אספנים ישראלים. ככל ששוק האספנות המקומי יותר חזק ומפותח, כך הבסיס להתקדמות בשוק הבין לאומי איתן יותר.

אלא שמסתבר כי המחירים הגדולים שהאמנות הישראלית האמירה אליהם הגיעו בעיקר מצד אספנים אמריקנים. האספנים הישראלים, מספרת רוט, שאמנם הגיעו למכירות בהמוניהם, בחרו להתבונן בעבודות כצופים מן הצד.

רבקה סאקר מאשרת את דבריה של רוט ומוסיפה כי: "האספנים הישראלים לא מספיק תומכים באמנים שלהם. במכירות הישראליות שהתקיימו בסותבי'ס עד היום היינו מאוכזבים מהם. רבים מהם מוכרים עבודות של אמנים ישראלים ושמחים מאוד על המחירים הגבוהים שהם משלשלים לכיסם, אבל הם לא דואגים להגן עליהם. מזלם של הישראלים שיש להם כאן פטרונים אמריקנים".

דוגמה מצוינת לאדם שזיהה את פוטנציאל ההצלחה של האמנות הישראלית ועשה כל אשר לאל ידו כדי לקדם אותה הוא סם דובינר, שפתח את גלריה "ישראל" בשנות ה-60. דובינר הביא לארץ אוצר בין לאומי כדי לבחור את אמני הגלריה ואירגן להם תערוכות בין לאומיות, כשבמובן זה הוא לחלוטין הקדים את זמנו. חלק מהעבודות שהוא מכר בזמנו בארה"ב שהיו בעיקר של אמני קבוצת "אופקים חדשים" (זריצקי, סטימצקי ושטרייכמן) חוזרות היום לבתי המכירות של ניו-יורק דרך האספנים האמריקנים, דוגמת אותו אספן מדאלאס שהוזכר כאן קודם.

" מיהם בכל זאת האספנים הישראלים הגדולים?

"בוא נגיד שבין האספנים הישראלים הגדולים שהופיעו למכירות בשנתיים-שלוש האחרונות אפשר למנות שמות כמו עו"ד חנינא וגיל ברנדס, דורון סבג, זאב הולצמן, דב ורחל גוטסמן, גבי בראון, עוזי צוקר, עמוס שוקן, אייל ויפה לוי. הגלריסטים שמגיעים הרבה למכירות של אמנות ישראלית הם עמליה דיין, האחים סרג' ומיקי תירוש, נירה יצחקי מגלריה שלוש, נעמי גבעון, דוד בינט ועוד רבים אחרים".

" למה בעצם לבדל את האמנות הישראלית מהאמנות הבינלאומית? זה לא מחליש אותה?

"הכול עניין של תהליך. כרגע אנחנו עושים הכול יותר לאט. אנחנו לוקחים אמנים כמו מיכל רובנר, עדי נס וכמוך יגאל ומקווים שזה יחלחל כשם שקרה עם האמנים הסינים שכמה מהם התחילו במכירות לוקליות בארצם, עברו למכירות הסיניות בסותבי'ס, ולאחר מכן הושחלו למכירות הבינלאומיות והצליחו להשיג מחירים מפתיעים".

עם התקווה הזאת, נפרדתי מידידותיי, יצאתי אל הקור הניו-יורקי ורצתי מיד אל הסטודיו שלי, כשברקע אינספור האורות המנצנצים שממלאים את העיר.