לא לזוז, זה שוד!

הספר הזה הוא השני המופיע בתרגום לעברית, מתוך סדרה של ספרים שכבר הופיעה באנגלית ובה כותרים נוספים כגון "מכשפים" ו"דרקונים". אלא שהסדרה הזאת היא לא בדיוק של ספרים.

מבחינה חיצונית "שודדי הים" נראה אמנם כמו ספר, אלא שהכריכה היא חיקוי של כריכת עור עתיקה ומהודרת, מצוירת כאילו באותיות זהב, עלק, ובתוכה מוטבע מצפן "אמיתי", כשהמזרח והמערב משובצים ב"אבני חן" מפלסטיק ונוצץ. הדפים אמורים להיראות כמו דפי קלף, ו"הספר" מלא הדבקות שונות ומשונות של כמו-מפות מקומטות, שקיות "עור" ובהן "אבקת זהב", מכתבים, מסמכים, שרטוטי אוניות, גזרי עיתונים, פתקים, דגלים ועוד - והכול אמור להיות כאילו יומן מסע של שודד ים בשם קפטן ויליאם לאבר מבוסטון מסצ'וסטס שחי ופעל לכאורה במאה ה-18, ושנמצא כביכול בתיבה שמצאו צוללנים בחופי ניו-פאונדלנד בשנת 2006.

מה באשר לתוכן? גם כאן לא מדובר בספר במובן המקובל. שכן, מצד אחד אין כאן בכלל סיפור הרפתקאות. מצד שני "שודדי הים" הוא גם לא אנציקלופדיה המגישה מידע מסודר על שודדי הים, אלא הוא מערבב פיסות מידע עם קשקושים מדומיינים בשקשוקה אחת.

"שודדי הים" הוא הדגמה מעולה של הרעה שפשתה בחברה הקפיטליסטית-תאגידית שאנחנו נתיניה. כי "הספר" הזה מיועד אך ורק לצריכה ולא לקריאה. כי זה לא ספר, אלא ספרמגשית. שהרי "הספר" הזה נותן לילד את הכול ארוז ומוכן לבליעה, מבלי שהילד יצטרך חלילה לעשות משהו בעצמו - לא לחפש מידע, לא לחתוך נייר, לא לצבוע, לא להדביק, שום כלום.

בכך שודדים ושוללים הספרים "המאגניבים" האלו מהילד "הקורא" את כל שלל התכונות המבדילות בין ילד-אדם ליציר-פלסטיק - את הסקרנות, את הדמיון, את המחשבה, את ההסקה, את התושייה, את התהייה, את הטעייה, את ההנאה, את החדווה, את התשוקה; שכן כל אלו באים מוכנים וארוזים בפס ייצור מתועש, שהכול בו מזויף מכף רגל ועד ראש, למן אבני החן ועד הסיפור.

"שודדי הים", דוגאלד סטיר, שוקן, לא ממוספר