להיות חופשי בארצנו

שנה פורייה עברה על צור שיזף, הטייל הוותיק, העיתונאי והסופר. לרומן הנוכחי, "האיש המאושר" (חרגול פלוס), המתאר מרד בדואי שמבעיר את הנגב בסתיו 2009, קדם הספר "סוף הדרך - מותה של מדינה", שתיאר את תהליכי ההרס וההשחתה החברתיים והפוליטיים של ישראל. בשבועות האחרונים הוא נחקר ביחידה לחקירות פשעים בינלאומיים, כיוון שעבר על החוק האוסר על ישראלים לצאת למדינת אויב בלי אישור ממשרד הפנים. שיזף ביקר בלבנון, לצורך כתבה שהכין ל"מסע אחר". צור שיזף מתגורר ביפו עם אשתו ובנותיו, ובחר להצטלם בקפה פול ברחוב יפת ביפו.

" למה בחרת להצטלם כאן?

"זה קפה לבנטיני במובן הישן והמבורך של המילה - שפה, עדה, דת ומעמד כלכלי לא נחשבים כאן. מקום דמוקרטי בינלאומי וקוסמופוליטי בלי לעשות עניין. מקום מוצלח. לא מתחנף. קטן אבל לא מדי. שכונתי אבל מוכן לארח באדישות את כל מי שעובר לכוס קפה, עיתון ושיחה בטלה. לא מקום לשבת עם מחשב לשעות. שייך למאה שעברה. כמוני".

" נדמה שהפרסונה של "המטייל" אינה עוזבת אותך גם בשבתך כסופר, ודאי לא בספר הנוכחי שמבקש ממש להכניס את המדבר אל תוך חדר הקריאה הפרטי. אתה מסכים עם הקביעה הזאת?

"אני אוהב מדבר. ואני מסכים עם אחת מדמויות המשנה בספר שאומרת בשיחה על תרבות: 'הייתי בהרבה קונצרטים, מחזות, סרטים ומוזיאונים, והיו פעמים ששאלתי את עצמי מה אני עושה שם. אבל אף פעם לא התאכזבתי או הצטערתי כשיצאתי לטבע'".

" ספרך "סוף הדרך - מותה של מדינה" העלה את קצפם של מי שרואים בעצמם "סמנים שמאליים". בספר הנוכחי יש קריאה משתמעת להכרה בבדואים. האם אתה רואה בכתיבתך מעשה פוליטי?

"ודאי. להיוולד כאן זו עמדה פוליטית. גם מה שקדם ללידה. גם מה שיבוא אחריה. ואז צריך (או לא) לבחור עמדה פוליטית. אפשר להתמלא בקצף כדרכם של צדיקים שיש להם מונופול, להשגיח על מעשי האנשים בנימוק של טובת המדינה כמו שעושים פוליטיקאים ושוטרים חששנים, או לנסות להיות איש חופשי ולבחור על מה אתה רוצה להילחם כדי שנכדיך לא יהיו הצהרה פוליטית, קורבן ומחלוקת.

"אנשי הארץ אוהבים, רוצים ומתים באופן די דומה - גם הבדואים. ואני לא מוכשר מספיק על מנת להבדיל בין דם לדם כמו הצדיקים, או יודע מספיק מה טוב ומה רע כדי לפעול בשם המדינה לטובת המדינה".

" מה פשר השם, "האיש המאושר?"

"לקחתי את זה מסיפור של הרודוטוס על המפגש בין קרויסוס מלך לידיה וקריאון, שנתן חוקה לאתונה ויצא מיד למסע ללידיה שבאסיה הקטנה, מכיוון שהיה חכם מכדי להישאר ולראות מה קורה לדמוקרטיה וצדיקיה. יש ביניהם שיחה ולקח על מיהו האיש המאושר ומתי אדם יכול לקרוא לעצמו מאושר. אלו הן גם השורות החותמות את הספר".

" לאיזה ספר אתה יכול לחזור שוב ושוב?

"'לג'ואנג צה' (שאני מקווה שתרגום שלו יראה אור ב'חרגול' בשנה הבאה). איש דאו שחושב שצריך להקשיב לדגים. ואין שום צורך לדבר על מה ששמעת".

" אתה בעיר זרה, ויש לך פנאי לבקר רק במוסד אחד, שמעיד על נטייה דתית/תרבותית: קתדרלה, מוזיאון, קפה או חנות ספרים. לאן תלך?

"בדלהי לחנות ספרים, באיסטנבול לסולמניה של סינאן. בקהיר לבית קפה, בריו דה ז'נרו לים ובניו-יורק לסנטראל פארק ולמוזיאון לאמנות".