בית משפט השלום בת"א חייב את רשת שוקן ואת עורך "העיר" אורי שאלתיאל והכתבת עדי עוז, לשלם פיצוי בסך 300 אלף שקל לקבוצת כדורסל הנשים "אנדה רמת השרון", המאמנת אורנה אוסטפלד, היו"ר רחל אוסטרוביץ' והשחקניות אורנית שוורץ, לירון כהן ותמר מעוז, בגין כתבה משמיצה שהציגה אותן כלסביות המקיימות אורגיות בחדר ההלבשה.
בכתבה שכותרתה היתה "אחת על אחת", נכתב בין היתר: "אז מי שוכבת עם מי, למה יש כל כך הרבה לסביות בכדורסל נשים?, הן באמת מקבלות מחזור יחד?, הן נותנות פליקים קטנים אחת לישבנה של השנייה? השאלות הבוטות הללו הוצעו ע"י גברים (דווקא אינטליגנטים) כנושאי שיחה פוטנציאליים עם שחקניות אנדה רמת השרון.
"אני אמנם הייתי בדרכי לפגוש שלוש נשים חכמות (עם תעודות), שחקניות נבחרת ישראל (אחת מהן היא הקפטנית) וספורטאיות מובילות (קבוצתן לא רשמה הפסד אחד כל העונה), אבל לגברים ששמעו את שמן הזדקרו בעיקר שאלות מאזור החגורה ודרומה".
הקבוצה והשחקניות טענו, באמצעות עוה"ד איתן ארז ויואב בן-פורת, כי הן שיתפו פעולה עם הכתבת, שאמרה להן שהגיליון עוסק "בנשיות ה'חדשה' שכבר לא מרגישה צורך לאמץ נורמות התנהגות גבריות כדי להצליח", וזאת לרגל יום האישה הבינלאומי.
לכן, הן התפלאו על התיאורים הפורנוגרפיים, מה גם ש"לא נאמר ולא נשאל דבר וחצי דבר על אורגיות בחדר ההלבשה כך שלא ברור מאין הגיע המשפט הזה לכותרת הכתבה". לדבריהן, במחיר של כתיבת תיאורי זימה חסרי שחר ובסיס שיש בהם לבזות את שחקניות הקבוצה, התכוון העיתון למשוך עיני הקוראים.
הכתבת טענה, שלא היא נתנה את הכותרת אלא למיטב זיכרונה היה זה עורך בשם בן זילכה. לדבריה, הכותרת נובעת מהמונח "אחד על אחד" שבכדורסל. העיתון טען, באמצעות עו"ד שירה בריק-חיימוביץ, שמדובר בכתבה "מחמיאה ואיכותית".
השופטת חנה ינון פסקה, ש"כותרת הכתבה אינה עוסקת בתהיות או בסימן שאלה, אלא שכלה ונחרצה כי יש אורגיות בחדר ההלבשה. בכותרת הראשית ובכותרת המשנה ישנה אמירה המובנת ע"י האדם הסביר, כי שחקניות הכדורסל בקבוצה הינן לסביות, כולן או חלקן, המקיימות אורגיות בחדר ההלבשה".
היא הוסיפה, ש"לכתבה ניתן נופך מיני מפורש, הבא לפתות את הקורא לקוראה, אף אם אין קשר להישגים הספורטיביים של התובעות ולתדמית שנשזרה להן, תדמית שלא יכולות היו להתגונן מפניה, בדיעבד".
לכן, קבעה ינון, אין ספק שמדובר בלשון הרע על התובעות, ש"חשו מושפלות ומבוזות בעיני הציבור, בעיני משפחותיהן, מוקיריהן בתחום הספורט, קולגות וספורטאיות פוטנציאליות".
ינון ציינה, שהכתבת והעיתון נהגו ב"הערמה ואדנות" כלפי השחקניות, כשהטעו אותן לגבי מהות הכתבה, ואף מעלו באמונן והפרו את כללי האתיקה העיתונאיים כשהקליטו את הראיון עימן, למרות הבטחה מפורשת שלא יוקלט.
בהסתמך על הלכת שמעון אמסלם, קבעה ינון שייחוס תכונה הומו-לסבית "כלפי מי שאינו נמנה על קהילה מינית מסויימת, בניגוד לרצונו, מהווה פגיעה בשמו הטוב המזכה בפיצוי".
שוקן והכתבת חויבו בפיצוי מקסימלי בלא הוכחת נזק בסך 50 אלף שקל לכל שחקנית ולקבוצה, וכן שכ"ט עו"ד בסך 30 אלף שקל. (ת.א. 39231/06).
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
