אם נולדת דנקנר

שם משפחה זה עסק בעייתי. אם אתה נולד לוי או כהן, יש עוד אלפים כמוך. אם אתה נולד דנקנר, תמיד ישאלו אם אתה מהצד של נוחי או של אמנון. אם אבותיך הורישו לך את השם אולמרט, הרבה אנשים ישבשו לך את השם.

אם קוראים לך ימין אתה צריך להמציא שיטה מהירה לזיהוי (הכרתי פעם מישהו שהכתיב: "ימין כמו היד"), ואם קוראים לך חתן זה לא אומר כלום לאף אחד, מלבד השאלה "יש לכם קרובים במושב שתולה?". לא, אין לנו, בוודאות. אם כי ייתכן שלו היה מדובר במושב עשיר, היינו בודקים את העץ המשפחתי יותר לעומק.

בכל המקרים, אי אפשר להתחמק מהמשפחה. יש כמה שמנסים, יש כמה שמצניעים, יש כמה שמעדיפים לשתוק, ויש כמובן כאלה שמתגאים. את כולם אפשר היה לפגוש בשבוע האחרון:

1 במשך שנים בלטו האחיות מרים דורון ועליזה יפו בענף הנדל"ן הגברי.
השתיים ביססו את מעמדה של חברת רמט שהורישו להן הוריהן - מקום 14 בדירוג דן אנד ברדסטריט בתחום הבנייה והיזמות - כולל התרחבות לאירופה. אבל בחודשים האחרונים עניינים קצת השתבשו, החברה המשפחתית נקלעה לקשיים, ולא היתה ברירה אלא למכור את השליטה. בהתחלה נראה היה ששלמה שמלצר יצטרף אל האחיות, בסופו של דבר איש העסקים אלי אלעזרא לקח על עצמו את המשימה.

נראה כי המשפחתיות החזקה שמאפיינת את החברה עשתה משהו לאלעזרא, שאולי חש קצת לבד ומייד הביא עזרה מהבית: "אבא שלי עבד 25 שנה במפעל מבט לבתים טרומיים", אמר שלשום בראיון לגלובס, "ואני בתור נער בחופשה עבדתי איתו במשך שבוע במפעל הזה, ובמובן מסוים בשבילי זו סגירת מעגל". לא שאני רוצה לזלזל, אבל שבוע? זה היה לפני שהמשק הישראלי עבר לחמישה ימי עבודה או לפני? זה מופיע ברזומה בחלק של "ניסיון תעסוקתי"?

הצעה: בישיבה הבאה של הנהלת רמט, כשדורון ויפו יעשו לאלעזרא חפיפה מורחבת, שיקדישו זמן ליחסים עם התקשורת. למשל: את אבא שולפים רק בזמן צרה ("אבא לא רצה לשמוע מהבורסה", גלובס נדל"ן, 27.11.07).

2 שליפה קצת אחרת: אליוט ספיצר
מושל מדינת ניו יורק בהווה והתובע הכללי שלה לשעבר, הודה במסיבת עיתונאים מיוחדת כי היה לקוח של רשת זונות בוושינגטון. ובמילותיו המכובסות: "נהגתי באופן שמפר את התחייבויותיי למשפחתי, ושפוגע בכל תפיסת עולם של טוב ורע".

עם כל הכבוד לצרכים, יש דברים שגברים במשרה ציבורית לא אמורים לעשות. או לפחות לא כדאי שהם יעשו. מה שיקרה עכשיו זה שהשריף של וול סטריט יהיה הפודל של אשתו, בהנחה שהיא לא זרקה/זורקת אותו; ושכל הקרדיט וההערכה שהוא צבר לעצמו במהלך השנים יידחקו לפינה במקרה הטוב, ויהפכו ללעג במקרה הרע. בינתיים, הסצנריו הרע משתלט על עיתוני ארה"ב.

אולי גם הוא היה צריך לקבל שיעור בתקשורת מהאחיות רמט.

3 ריכוזיות משפחתית
חברת BDICoface בדקה את הריכוזיות של המשק הישראלי, ומצאה כי 19 משפחות שולטות ב-39% מההכנסות של החברות המובילות. במקום הראשון: משפחת עופר. בשנה שעברה: משפחת דנקנר. כבר שנים שתיהן מככבות בצמרת הריכוזית, ובכל זאת עדיין לא שמעתי אף שיחה על כסף שבה מישהו אומר "מה אני, עופר?", או "נראה לך שאני דנקנר?".
איכשהו, למרות העושר, משפחות דנקנר ועופר לא תפסו פה יותר חזק מרוטשילד. יצחק תשובה (מקום שלישי ברשימה) ולב לבייב (מקום תשיעי) דווקא כן הצליחו להיכנס ללקסיקון, ולמרות שזו רק סמנטיקה, מעניין לברר למה אנחנו מעדיפים את העשירים של העבר על פני העשירים של ההווה.

מה שבטוח: בימים אלה כדאי להיות שייך למשפחת רימוני. אולי לא שמעתם עליהם ועל חברת הפלסטיק שלהם, אבל האבא (יו"ר) ושלושת הבנים (מנכ"ל ושני סמנכ"לים, מעניין מי נשלח להשליך את פח הפסולת בסיום ארוחה משפחתית) מגיעים לעלות שכר שנתית של 8.4 מיליון שקל. ואני שואלת: איפה האימא?

4 קרטל הלולבים
זה משפחתי רק אם חושבים על מאפיה איטלקית, אבל בחייכם: קראתם את הידיעה על קרטל הלולבים? כן, כן, לולבים, המין הרביעי של סוכות. יש להם קרטל. בשבוע הבא, האתרוגים יוצאים למתקפת נגד: "נישלו אותנו מהסוכה".