"בארץ חסרים מנהלים שמכירים אסטרטגיה ויודעים ליישמה"

"במנהל עסקים בכלל ובאסטרטגיה עסקית בפרט, ישראל מפגרת שנות אור אחר ארצות מפותחות ומתחרותיה המתפתחות במהירות", אומר פרופ' עלי שגב, מומחה לאסטרטגיה ונשיא המרכז האקדמי פרס ברחובות, "ואם היחס בין יועצים, אנשי אקדמיה ואנשי עסקים צריך לעמוד על חמישה יועצים וחמישה אנשי אקדמיה לכל 90 אנשי עסקים, הרי שאצלנו המצב שונה".

פרופ' שגב, שבמשך 30 שנה כיהן כראש תחום מערכות מידע, ראש תחום אסטרטגיה ויזמות וראש ועדת הוראה בפקולטה לניהול באוניברסיטת תל-אביב, מודאג. "קיים בארץ מחסור במסה קריטית של אנשי מקצוע בתחום האסטרטגיה הניהולית במנהל עסקים, הן בתעשייה והן באקדמיה", מסביר פרופ' שגב, "וכיום יש חוסר ניכר בצעירים מבטיחים, חוקרים ואנשי עסקים".

לדבריו, המצב באקדמיה עגום. "בכל מכללה לניהול בארצות-הברית היחס בין המרצים לסטודנטים הוא 10:1", הוא אומר, "אבל באוניברסיטאות המובילות בארץ, לצערנו, היחס הוא 50:1".

הסיבות למצב נעוצות, לדעתו, בשנים עברו. "מצד אחד נפתחו בארץ מכללות רבות ובתי-ספר למנהל עסקים ונוספו סטודנטים", אומר פרופ' שגב, "אך מן הצד שני, מספר המרצים לא עלה ביחס זהה. אט-אט האוכלוסיה הלכה והזדקנה, פרופסורים יצאו לפנסיה, ובמקומם לא הגיעו חוקרים חדשים או צעירים מבטיחים".

זה לא אומר שלא נעשו כאן ניסיונות לשינוי המצב. "לפני 40 שנה הגיעו לארץ מייסדי התחום, ואחריהם, במהלך השנים, הגיעו בודדים", הוא מסביר, "למעשה, כנס האסטרטגיה הראשון שנערך באחרונה באוניברסיטה העברית בירושלים (ביוזמת ד"ר ניראון חשאי מהאוניברסיטה העברית, ד"ר דובב לביא מהטכניון, וד"ר איתי שטרן מאוניברסיטת נורת'ווסטרן בשיקגו, נ' צ'), היה ניסיון רציני ליצירת מסה קריטית. זאת, כדי להביא לארץ אנשי מקצוע מהאקדמיה ומהתעשייה, מהארץ ומחו"ל. ואכן הגיעו לכנס יותר ממאה איש, שסוף סוף יצרו תחושה שיש לנו קהילה".

לדעת פרופ' שגב ניתן לחוש באחרונה כי ישנה היענות גדולה יותר לנושא. "לפני 30 שנה", הוא מסביר, "כשערכו ערב אסטרטגיה הגיעו רק 20 איש, היום בהחלט אפשר לצפות ל-100-300 איש".

אך למרות השינוי המצב בשטח עדיין בכי רע. "ישנם חוקרים ישראלים רבים בחו"ל ומעט חוקרים בארץ", אומר פרופ' שגב, "ולדעתי, גם אם יציעו להם הכרה, משכורות גבוהות ותנאים, כפי שדובר באחרונה, הם לא יבואו לכאן. ולו רק בשל הסיבה הפשוטה, שהם זקוקים למסה קריטית של חוקרים בתחום, לקבוצת התייחסות לעבוד עמה".

"יש בעיה ביצירת שת"פ בין האקדמיה לתעשייה"

אבל זאת אינה הבעיה היחידה, שכן ישנה גם בעיה ביצירת שיתופי פעולה משמעותיים בין האקדמיה לתעשייה. "העמיתים שלנו באקדמיה בחו"ל מעורים בתעשייה הרבה יותר מאיתנו", מסביר פרופ' שור, "כי בארץ קשה מאוד לשכנע בעלי עסקים ומנהלי חברות לשתף פעולה ולתרום מניסיונם לסטודנטים".

מדוע לדעתך אין שיתוף פעולה כזה, או מדוע קיים שיתוף פעולה מועט?

"אולי פשוט אין דרישה לכך במדינת ישראל. תחום האסטרטגיה צמח מלמטה ונוצר יש מאין, כתוצאה מדרישה של התעשייה.

"בשנות ה-60 וה-70 החל בארצות-הברית לחץ של עולם העסקים, שרצה כלים אסטרטגיים ודרש גורואים. חברות ייעוץ גדולות, שלא יכלו להתבסס על ידע אקדמי כי לא היה כזה, נאלצו לפתח כלים משלהן. בעצם, חוקרים באקדמיה הלכו בעקבות חברות הייעוץ, והתחום הפך למוביל בכל בתי-הספר למנהל עסקים בארצות-הברית ובעולם.

"כמו-כן, התחילו להתפרסם ז'ורנלים, נוסדו אגודות מקצועיות, וחוקרים ואנשי עסקים החלו לשתף פעולה לארגון עשרות כנסים בנושא.

"בנוסף, הועשר התחום באמצעות חוקרים מתחומים נוספים, כגון כלכלה, פסיכולוגיה וסוציולוגיה. כל זה גם בא לידי ביטוי בספרות ואפילו בקולנוע, כמו בסרט 'המעבר להודו', שעוסק בהעברת מרכז אמריקאי להודו ומראה איך מלמדים את ההודים לדבר במבטא של שיקגו. ואם הוליווד מייצרת סרטים כאלה סימן שהם הגיעו לבגרות".

אך זה לא המצב בארץ. "בארץ יש לנו בעיה בניהול ובאסטרטגיה", מסביר פרופ' שגב, "חסרים מנהלים שמכירים את התחום ויודעים כיצד ליישמו. מניסיוני, צריך לפחות אדם אחד בחברה - מנכ"ל או אסטרטג - שמבין בזה. בנוסף, מספר החברות בארץ המונעות אסטרטגית הוא קטן מאוד. ביניהן אפשר לציין את טבע כמובן, וגם את פרוטרום, המייצרת חומרי גלם לתמציות טעם וריח ותמציות טעם וריח לתעשיית המזון והמשקאות, שבשנת 1990 מכרה ב-10 מליון דולר וכיום עוברת את ה-400 מיליון דולר".

אך רוב החברות הישראליות אינן במצב הזה. "בישראל חברות ותיקות הן חברות שקיימות בסך הכל חמש שנים", אומר פרופ' שגב, "כך למשל, עלית, שכיום איננה קיימת לאחר שמוזגה לתוך שטראוס גרופ, וכך גם נעלמו מנועי הצמיחה שלנו סייטקס ו-eci. כמה פעמים אמרו לנו שהאחרונה היא הנוקיה של עם ישראל, והיכן היא כיום?".

לדעת פרופ' שגב, הסיבות למצב נעוצות במצב המדיני-חברתי בישראל. "אולי זה בגלל האופי הלאומי שלנו, אולי בגלל התנאים החיצוניים, כמו מלחמות, שביתות, וכו'", הוא מפרט, "אלה יוצרים תחושה חזקה של אי ודאות המאפשרת פעילות של 'זבנג' וגמרנו. ואם כל הרעיון באסטרטגיה הינו דגש על תכנון והמשכיות לטווח ארוך, הרי שאת זה אין לנו. בארץ שלושה חודשים נחשבים לטווח ארוך ושנה היא נצח".

"לכאורה נראה כי לכל החברות יש אסטרטגיה"

לפרופ' שגב קשה להעריך מהו אחוז הפירמות שבאמת פועלות בארץ על-פי תוכנית אסטרטגית והינן בעלות תהליך מסודר ומאורגן. "ישנן חברות רבות שאומרות שהן עושות אסטרטגיה ובעצם אין להן כל אסטרטגיה", הוא מסביר, "ולעומתן, יש חברות שאומרות שאסטרטגיה היא מילה גסה ולמעשה עושות אסטרטגיה. בכלל, כיום לרוב החברות יש אתרי אינטרנט בהם מפורטים החזון והיעוד שלהן, ולכאורה נראה כי לכולן יש אסטרטגיה. ואל לנו לשכוח את דו"ח ברנע, שמחייב בכל דו"ח כספי לציין מידע צופה עתיד הממוין על-פי מגזרי פעילות עיקריים. אך לדעתי זהו מס שפתיים, היות שקיים פער בין מה שכתוב ובין מה שהחברה עושה בפועל".

זהו, לדבריו, ההבדל המשמעותי בינינו ובין ארצות אחרות. "בהודו, בסין וגם בארצות קטנות כמו סינגפור, הונג-קונג וטייוואן יש חשיבה לטווח ארוך", מסביר פרופ' שגב, "אנשים שמגיעים לישראל כדי לקנות פסלי גמלים בנצרת מגלים, שנה לאחר מכן, שהעסק נסגר. בטייוואן, לעומת זאת, ישנן חברות שפועלות כבר למעלה מ-30 שנה".

אך יש גם מדינות שפועלות בצורה שונה. "יש שווקים, כמו צרפת ואנגליה, שהינם גדולים דים כדי שחברות יתפתחו בהם, ואז ישתמשו בכך כקרש קפיצה", אומר פרופ' שגב, "לנו יש חברות גדולות בתחום המזון, הטלפונים וכו', אבל אין לנו לא אפשרות להתפתח כך ולא מסורת של פירמות כאלו. באנגליה יש יצרני קרמיקה הפועלים למעלה מ-300 שנה, ואם הם קיימים כל-כך הרבה זמן סימן שיש להם אסטרטגיה".

בעצם, אומר פרופ' שגב, רק כך יכולה חברה להפוך לגלובלית. "חברה שרוצה לפרוץ החוצה חייבת שתהיה לה אסטרטגיה", הוא מסביר, "לדוגמה שטראוס-עלית, שתמיד היתה מונעת מאסטרטגיה, בדקה את השוק והבינה שהיא צריכה לצאת החוצה. כתוצאה מכך היא פיתחה אסטרטגיה גלובלית ויצאה ביזמויות שונות כמו סלטים, חנויות מקס ברנר ועוד, ועובדה שהמכירות בחו"ל עולות".

*מה לגבי חברות שיש להן בעיות ביישום אסטרטגיה?

"ברור שיש גם בעיות. לפני ארבע שנים ראיתי פרזנטציה של חברת מכתשים. ישבתי שם בפה פעור, זו היתה אסטרטגיה מוצלחת. היום אני מסתכל עליהם ולא מבין מה קרה. לכן, ההגדרה הנכונה של אסטרטגיה, לדעתי, היא שאם פירמה מצליחה להתקיים לאורך זמן זה אומר שיש לה אסטרטגיה".

*מה זה אומר בפועל?

"זה אומר שעליה לעמוד באתגר של קיום לאורך זמן, ולהבין כי במהלך השנים הטכנולוגיה מתיישנת, החוקים משתנים, הטעם והסגנון משתנים, מתחרים נכנסים ואי אפשר להישאר קפואים. לכן, חברה שרוצה להמשיך להתקיים צריכה לבחור מוצרים נכונים, להשקיע בטכנולוגיה, להקצות משאבים וכמובן, לחשוב על העתיד. חשוב גם לדעת, שאסטרטגיה היא לא קדש וראה, אפשר לשנותה".

"הפתרון הוא בדרישה שתגיע מעולם העסקים"

כדי למצוא פתרון למצב הבעייתי ממליץ פרופ' שגב על שני מהלכים עיקריים. "ראשית, תפקיד האוניברסיטאות הוא להשיג תקנים, חוקרים ומרצים בתחום", הוא מסביר, "ובמקביל, צריכה להגיע דרישה מעולם העסקים, דרישה מהשטח של ארגונים קטנים כגדולים, לבעלי מקצוע טובים, למנהלים שמבינים באסטרטגיה ויודעים כיצד ליישמה. ואם תהיה דרישה מהשטח יגיעו גם יועצים. רק כך נגיע למסה קריטית".

זה נראה לך ריאלי?

"אין לנו ברירה. יש לנו בארץ טכנולוגיה יפה, רוב החברות בארץ מונעות טכנולוגית, ויש גם הרבה יזמויות, אבל אם לא יחול שינוי בתחום האסטרטגיה הוא ימשיך להידרדר. חברות ייעלמו, ומי שאנחנו חושבים היום שתהיה הנוקיה הבאה תהפוך לחברה שולית. בשלב הבא לא נוכל להתחרות בחו"ל ולא יהיו לנו עסקים".