זה לא יהיה השיר שלנו

את הפרסום קנה גפן ב"אנחנו דור מזוין" (1993) ואחר-כך בסכסוך המפורסם, כשכתב על ראש הממשלה המנוח יצחק רבין בשיר "שומקום" מהאלבום עם אותו שם (1995) - "כי היונה כבר נחנקה עם הזית בגרונה/ מי זה שם הולך שיכור זה ראש הממשלה". ואז הגיע הפיוס הגדול ואחריו "לבכות לך" (שנכתב במקור לחברו שנהרג בתאונת דרכים) בכיכר רבין, לאחר רצח ראש הממשלה.

בארץ יש דור שלם שגדל על אביב גפן, "ילדי אור הירח", קראו להם. הוא אפילו היה מנהיג נוער בתקופות מסוימות. אבל הדגש הוא על "היה". עכשיו החליטו לקבץ 37 משיריו בהופעה חיה, בשני דיסקים ועוד די.וי.די בונוס של הופעות, החל משנות ה"רוקסן" וכלה בקליפים מ-2008.

מה יש באוסף? אולי סימבוליות. גפן לא היה מעולם זמר גדול, ועל פי רוב המילים שלו התאפיינו בבינוניות ("וזה עצוב שלהחזיר ציוד אפשר, לא געגוע" - "לבכות לך"). גם לא טרחו לציין בפנינו מאיפה השירים, מאיזו הופעה וממתי.

באלבום החדש שומעים את כל שירי ההופעה, אין בו איזה ערך מוסף מרתק, אולי למעט "השיר שלנו" שסוחף את כולם. אם הדיסק של משינה בהופעה חיה מסמל את השוני שיכול להיות - קצב אחר, שמחה - הרי שכאן יש לנו זמר נוער שהמוני צעירים שרים איתו ברקע. וזהו בעצם. מה הערך המוסף ומי ירצה לקנות את האלבום, למעט אותם נערים שאז היו בני 16 והיום הם בסביבות ה-30?

גם שירים שגפן שכתב לאחרים או שר עם אחרים, מאבדים מערכם. דוגמה לך היא "יומן מסע" - שיר קסום ששר יחד עם קולו המלטף של אריק איינשטיין, ובהופעה מאבד את כל וקול הקסם, כמו גם "סוף העולם", שללא צרידותו של ברי סחרוף לא מצדיק את קיומו. שלא לדבר על "אתה פה חסר לי", שלמרות מילותיו הדלות זכה לערגה בפיה של נורית גלרון, ואילו אצל גפן הולך לאיבוד.

ההפתעה היא הדי.וי.די המצורף. לראות את גפן הצעיר שר את "אור הירח" ו"מיליארד טועים", ועוד ב"רוקסן" המנוח, מעלה חיוך בזווית הפה. אולי אלו הגעגועים ל"רוקסן", אולי אלו געגועים לילדות שאבדה, ואולי אלו סתם געגועים לימים שגפן היה צעיר. עוד מרגש, אחד השירים הטובים של גפן, "עורי עור" (2000), עם קליפ שלא ניתן להישאר אליו אדישים.