מבחן דרכים: הקורסה החדשה של אופל

כל ניסיון לנתח את תופעת "המכונית המשפחתית הישראלית" מותיר יותר שאלות מתשובות. מה גורם ליותר מ-100 אלף לקוחות בשנה לרכוש (או להזמין דרך חברת הליסינג) מכוניות מאותו ז'אנר, באותה תצורת מרכב, עם אורך ורוחב דומים ועם אותו נפח מנוע? מה גורם להתעלמות מהמבחר האדיר של דגמים וגרסאות מנוע, שמציעה כיום תעשיית הרכב? מה חוסם את הלקוחות להתאים את הרכב לצרכים שלהם ולצו השעה ולקנות כלי רכב קטנים וחסכוניים יותר?

קשה להניח שהסיבה המרכזית לבחירה היא המרחב הפנימי. רוב כלי הרכב המשפחתיים בישראל מתפקדים רוב הזמן כרכבי עבודה עבור נוסע בודד, ושיעור הילודה הממוצע בישראל מראה שאפילו בנסיעה משפחתית בסופי שבוע, המושב האחורי מאוכלס על-ידי שלושה ילדים לכל היותר.

גם שלושת ה"ביתים" של שוק הרכב הישראלי - בטיחות, ביצועים ובגאז' - לא מספיקים כדי להצדיק את היקף התופעה. הקשר בין בטיחות לממדים חיצוניים כבר מזמן אינו מובהק, הביצועים של מכוניות סופר-מיני קלות טובים מאלה של משפחתיות כבדות מהן וספק אם הבדל של 150 ליטר בנפח תא המטען הוא קריטי עבור כל כך הרבה בעלי רכב.

כך או כך, יבואני רכב רבים כבר הרימו ידיים ונואשו מלחנך את השוק. אבל פה ושם יש עדיין מותגי רכב שמנסים לשבור את הנתיב החד-כיווני מקטן-לגדול ולהרחיב את המגוון עם מכוניות "סופר-מיני" קומפקטיות ומודרניות.

במסגרת אחד הניסיונות האלה הגיעה אלינו בסוף השנה שעברה האופל קורסה החדשה. חיצונית יש לקורסה מראה רענן, שמצליח לשלב ספורטיביות עם חוסן מבני. למכונית יש חרטום רחב ואגרסיבי, "כתפיים" רחבות מלפנים, פרופיל צד דינאמי, שזורם כלפי מטה מהחלק האחורי לקדמי, וזנב מלוטש. המכונית שלנו משכה לא מעט תשומת לב מקהל צעיר מצד אחד, ומבני גיל הזהב מהצד שני, אם כי כמובן צריך לקחת בחשבון את נדירותה היחסית על כבישי ישראל.

תא הנוסעים מספק תזכורת חיובית לערכי האיכות המסורתיים של המותג אופל, שכמעט נעלמו מהתודעה הישראלית. בתא יש אווירה "גרמנית" סולידית, עם דלתות מסיביות - שנטרקות בצליל מעורר אמון - דיפונים מחומרים פלסטיים איכותיים למגע ואיכות הרכבה הדוקה, ללא מעידות ויזואליות או אקוסטיות בעת הנסיעה. עיצוב סביבת הנהג נעים אם כי לא מרגש, וכולל מערך רבוע ומסודר היטב של מתגים משניים, שזוכה ל"הצערה" מפתחי אוורור עגולים ושובבים ומהגה ספורטיבי ונאה למראה.

מרחב סביר, לא מרשים

תנוחות הישיבה נוחות והראות לאחור ולצדדים טובה, אם כי הראות לפנים והצידה נפגמת על-ידי עמודי הגג הקדמיים המסיביים, שהם ככל הנראה כורח של דרישות הבטיחות. מרווח הפנים מכובד עבור מכונית סופר-מיני, אם לא מרווח כמו בקליאו החדשה למשל, שבסיס הגלגלים שלה ארוך יותר בשבעה ס"מ. המרחב מלפנים שופע ומרחב הרגליים מאחור הוא יותר סביר מאשר מרשים.

תא המטען בנפח 285 ליטר מתאים לצרכים משפחתיים טיפוסיים. לקהל האירופאי של הקורסה מוצע מבחר של לא פחות מחמישה מנועים שונים, שבאחד המרשימים שבהם נהגתי בשנה שעברה ברכב שכור באירופה. זהו מנוע טורבו-דיזל בנפח 1.3 ליטר קג"מ, שמייצר לא פחות מ-90 כ"ס ו-20 קג"מ, מפיק ביצועים נמרצים ומקל על הכיס והמצפון עם צריכת דלק ריאלית של 15 קילומטר לליטר ופליטה של 130 גרם CO2 בלבד לקילומטר.

אולם, הדרישה האוטומטית לתיבה אוטומטית מותירה לקהל הישראלי רק מנוע בנזין בנפח 1.4 ליטר, שמשודך לתיבה אוטומטית.

המנוע מייצר 90 כ"ס נכבדים ותגובת הדוושה הראשונית שלו מיידית ונמרצת. קצב צבירת המומנטום שלו לא מתקרב לזה של הדיזל הידני וגם הביצועים הרשמיים - האצה מאפס למאה קמ"ש ב-14.8 שניות ו-170 קמ"ש - לא מעלים את סף הריגוש. המנוע שקט למדי למעט במצבים של האצה אגרסיבית, הקיקדאון זריז ושיוט מהיר וארוך טווח יכול להתבצע ברגיעה יחסית.

בעליות ארוכות ובעת עקיפות הנהג מייחל ליותר כוח. הנתונים הרשמיים נוקבים בצריכת דלק של כ-11.5 ק"מ לליטר, אך נעיצת דרבנות תכופה במנוע לא תניב יותר מ-9 ק"מ לליטר.

הצורך במנוע חזק יותר בולט במיוחד על רקע הבגרות והקשיחות המבנית המרשימה של השלדה, שגורמת למכונית להרגיש גדולה ויציבה כמו מכוניות גדולות ממנה משמעותית. יש לה יציבות כיוונית מצוינת על הכביש המהיר, אחיזת כביש גבוהה מאד, וספיגת זעזועים מצוינת, שמונעת תגובות עצבניות בכבישים משובשים כמו בחלק מהמכוניות הקטנות מהדור הקודם. אם מוסיפים לנוסחה גם הגה מדויק למדי שמשנה את תגבורו בצורה נאמנה, מקבלים מכונית נעימה לנהיגה נמרצת, קלה לתמרון בפניות הדוקות וידידותית לנוסעים-מתמידים, שצולחים הרבה מאד קילומטרים לאורכה ולרוחבה של הארץ.

הקורסה החדשה של אופל היא גם יפה וגם אופה. היא ממחישה היטב לאיזה דרגה גבוהה של אבולוציה מגיעות כיום מכוניות הסופר-מיני, כמו רבות ממתחרותיה האירופאיות. עם מנוע אחר היא אפילו הייתה יכולה להיות מבריקה.

הבעיה היא, שהדגם הבסיסי שלה עם 6 כריות אוויר ומערכת בקרת יציבות עולה 111 אלף שקל. המחיר הזה הופך אותה קורבן לשיטת קבוצות המחיר המעוותת של השוק הישראלי, תוך שהוא מציב אותה בתחרות מול משפחתיות מקטגוריה גבוהה יותר. המשמעות היא עידוד של לקוחות לבחור ב"גדול יותר באותו כסף" אפילו אם אין להם צורך במכונית גדולה יותר. האם המצב ישתנה עם היעלמות קבוצות המחיר? נצטרך לחכות ולראות.

מיני מדגם

* סקודה פאביה

המצטרפת הטרייה ביותר לשוק הסופר-מיני הישראלי מבוססת על פלטפורמה מודרנית, שמשותפת גם לפולו ולאיביזה העתידיות. מידותיה החיצוניות קרובות מאד לקורסה, אם כי תא המטען גדול יותר. הדגם העיקרי שיוצע בארץ הוא מנוע 1.6 ליטר בהספק 105 כ"ס, שבשילוב תיבה אוטומטית מתוחכמת בת שש מהירויות ומשקל עצמי נמוך מעניק למכונית ביצועים נמרצים מאלה של הקורסה. הדגם המאובזר עולה 107 אלף שקלים.

* פיאט גרנדה פונטו

הגרנדה-פונטו של פיאט היא אחותה התאומה הלא-זהה של הקורסה. הן חולקות פלטפורמה משותפת, שפותחה בתקופה הרומן הקצר בין ג'נרל מוטורס לפיאט האיטלקית, מידותיהן החיצוניות כמעט זהות וכך גם המרחב הפנימי - אם כי לגרסה של פיאט יש עיצוב יותר היי-טקי. באגף המנועים היא מוצעת בארץ עם מנוע 1.4 ליטר בהספק 77 כ"ס, עם תיבה אוטומטית ממוכנת. היא מגיעה עם אבזור בטיחותי מקיף ותג מחיר אטרקטיבי של 99 אלף שקל.

* פיז'ו 207

ה-207 של פיז'ו הצליחה להתברג בחודשים האחרונים לצמרת טבלת המכירות בפלח הסופר-מיני. אורכה 4.03 מ', רוחבה 1.72 מ' ובסיס הגלגלים שלה נמתח לאורך 2.54 מ'. אחד ממקדמי המכירות שלה בארץ הוא מנוע ה-1.6 ליטר החזק בחבורה - 120 כ"ס. הדגם ההתחלתי האוטומטי עולה 110 אלף שקל.