קפיצה משולשת

"קפיצה לחו"ל" מספרת על קורותיו של ליל חורף לא שגרתי. דנה, בימאית מצליחה, מתכוננת לשינה כשלפתע הדלת נפתחת ודרכה נכנס יגאל, האקס המיתולוגי שלה, מחזאי צעיר ופיטר פן נצחי. יגאל חוזר אחרי ארבע שנות היעדרות, אבל באותם רגעים צפוי לחזור גם שאולי, הגבר הנוכחי בחייה של דנה.

יגאל רוצה את דנה, שאולי רוצה שדנה תבחר, ודנה רוצה את שניהם. המפגש הפתאומי של קודקודי המשולש הזה, מעמיד במבחן את הבחירות שהם עושים.

השחקנים נרגעים אט-אט. רק יעל אבקסיס עדיין נסערת, מחייכת, פורחת, מדגמנת שמחת חיים מתפרצת. "פה מצאתי את האמת שלי", אומרת השחקנית שכבשה מסכים בינלאומיים, אבל בחרה לעשות פרינג'. "יש פה ניקיון מסביבי, יש פה חיים. באים לפה לעבוד, לעשות אמנות, לחפש, לעבור תהליך. משהו שלא נמצא בעשיית סרטים, שם אתה צריך לעטות הרבה מסכות. הבמה מאפשרת אינטימיות, ופה יש את הפואנטה. ברגע שאתה מתמודד עם הטקסט, אתה מחפש באותו הרגע את מה שאתה. בטלוויזיה ובקולנוע יש כל-כך הרבה מסביב, שאני מרגישה שזה יותר מזויף. בפרינג' יש עניין של ניקיון, אין שיקול של 'בוא נעשה הצגה בשביל כמה שיותר הצלחה'".

*עד כמה דנה היא יעל?

"היא רחוקה מלהיות אני, כי זו אישה שאפשרה שהמון דברים יקרו לה, שעברה דברים שרק אישה עם אישיות כמו שלה יכלה לעבור. היא יותר ספגנית ממני. אני הייתי נלחמת, אני הייתי בוחרת. פה המצב הונחת עליה. אני עברתי תהליך של התבגרות, של לקיחת אחריות בחיים".

כולם רוצים להיות מייקל ג'ורדן

ירון מוטולה מגלם את יגאל המחזאי שפורץ לחייה של דנה אחרי ארבע שנות היעדרות, ודורש לראות את בתו כמו שהוא דורש פלישה מחודשת לחייה.

*אתה המניאק בהצגה?

"זו הזדמנות בשבילי. בדרך-כלל אני משחק את הגוד גאי".

*ואתה מתחבר לדמות?

"מתחבר בזה שאני בהווייתי ציני כמו יגאל. גם התוקפנות שלו היא לא משהו שאני לא מכיר מחיי. אני מנסה לעשות אותו אנושי, שהמניעים של החיים גורמים לו להתנהג בצורה כזו. אני מנסה לבחון מה הביא אותו לזה. הוא אדם שסובל מחרדות, מפחדים, מחוסר יכולת ליצור אינטימיות או להתנהל בפשטות. יש לו שכבות של הגנות שהוא חי אותן, כי אחרת הוא ישתגע. אני יכול להבין את ההתנהלות הצינית, הארוגנטית, את התוקפנות, את הנונקונפורמיזם שיכול להביא אותך למקומות האלה. אני בחרתי לנהל את חיי עם משפחה וילדים, אבל אני יכול להבין את הרצון להגיב אחרת".

*היית רוצה לחיות את חייו?

"לא, כי זו פאזה אחרת, וגם כי קצת חייתי ככה בעבר. קיפצתי ממיטה למיטה ועשיתי כל מיני דברים, אבל כשזה ממשיך לאפיין את התבגרותך זה פתטי. סיכמתי את פרק יגאל בחיי, לא הייתי רוצה להמשיך ככה. הוא חי איך שהוא רוצה, אבל נראה לי שהוא די סובל בדרכו. אני מעדיף את הסבל שלי מאשר את הסבל שלו".

"יש בגילום הדמות הזאת משהו מאוד מתסכל", אומר דוד בן זאב, שמגלם את הבעל שרואה לנגד עיניו כיצד אהבת אשתו לאקס שלה מתלקחת מחדש בלי יכולת להתערב. "יש בזה משהו שכמעט מקומם אותך, נו תזוז. הרי כולנו רוצים להיות מייקל ג'ורדן ולא יאן אולריך שסיים חמש פעמים במקום השני (בטור דה פראנס, ר.ז). בתיאטרון אתה בדרך-כלל מממש פנטזיה, ופה, מתוך בחירה אתה הולך אחורה. יש פה מועקה. אני מנסה לפתור אותה".

*איפה אתה מתחבר לדמות?

"לא קשה להתחבר לדמות כזו, כי יש בה משהו מאוד הוגן. שאולי מנסה לפעול בתוך עולם מוסרי ולא מוסרני, שזו בחירה באמת ולא מתוך חולשה ולא מתוך פחד".

קומבינציה בלתי אפשרית

לנטע מורן זו עבודתה הראשונה כבמאית. היא הופיעה קודם כשחקנית ב"קיצור תולדות האוהבים" של יצחק צפל ישורון, וב"זמן אמת". בטלוויזיה עשתה את "סיטון", ו"הילד של דיאנה" ובתיאטרון את "חשמלית ושמה תשוקה" ואת "קרוב יותר" בהבימה.

*למה בחרת לביים דווקא את המחזה הזה?

"כי הוא מדבר על אהבה ובעיני אין דבר חשוב יותר. שיחקתי במחזה הזה לפני 18 שנה. זו עבודת הבימוי הראשונה שלי, ולכן רציתי לביים משהו שהייתי מאוד מחוברת אליו כשחקנית".

*למה התחברת במיוחד?

"הסיפור של המחזה, שיש לו שפה מדליקה, שונה, ייחודית. ראינו אינספור מחזות על משולשים. מה שמייחד את המשולש הזה הוא השפה, השנינויות, הערך שיש בטקסט, האבחנות הפסיכולוגיסטיות, אבל עם העוקץ. הייתי אומרת היפר-פסיכולוגיסטיות, שבמובן מסוים הדמויות מודעות לעצמן. הן חוות ומודעות ויש להן יכולת ורבלית לבטא את זה באופן שכולל עין שלישית".

*איזו אווירה רצית שתתקיים על הבמה?

"של אינטימיות, של מאבק, של יצריות, של מלחמת חיים".

*היה משהו שהפתיע אותך?

"כן. במהלך החזרות היה רגע שעשינו אימפרוביזציה של הסצנה של דנה ושאולי, ודודי שמשחק את הבעל תפס את יעל והעיף אותה על הבמה. היא פשוט טסה ונתקלה בעמוד. הפסקנו את החזרות ליום שלם. זה היה רגע חזק מאוד שאימצנו, ולא יכולתי להגות אותו".

*מה המסר של ההצגה?

"שחייבת להיות דרך למצוא את השילוב בין ביטחון, יציבות ומסגרת, את המיכל שבתוכו הכול יכול להתקיים. החיים יכולים להתקיים ביומיום שלהם יחד עם המקום שלא מאבד את התשוקה, ההתחדשות, את היצירה ואת היצריות. אני חושבת שזה הדבר שדנה מתחילה לחפש כאחרי ערב שלם שבו כל הסודות נחרבו וכל ההגנות הוסרו, והיא מתחילה לחפש איך לבנות מחדש את הקומבינציה הבלתי אפשרית הזו. אני יודעת על עצמי שזה אפשרי. אני חוויתי בבימוי של ההצגה את הדבר הזה עם איש שאיתו אני מגדלת שלושה ילדים ואת התשוקה והיצריות. את הלהט אני מממשת ביצירה התיאטרונית".

*אז גם את חווית סוג של משולש?

"בעבודה אני מתאהבת בשחקנים שלי. הם היגאל שלי".