הנקראות ביותר

60 מיליון שקל לבילויים

במקום לתכנן מראש את נתיבי איילון דרום ואת קו הרכבת המקביל כך שלא יעברו בדיוק על בית הביל"ויים, בניין שהוכרז כבר ב-1964 לשימור, הוסטו הכביש והמסילה כך שהבניין יעמוד על אי ביניהם, והכביש ישוקע בעשרות מיליוני שקלים גם זה עוד לא פותר את הבעיה: 2 מיליון דולר לשימור הבניין עצמו לא נמצאו, ולשכנים בנווה עופר עדיין חסרים שטחים פתוחים

הרחבת נתיבי איילון דרום והנחת מסילת רכבת לאורכם, שתחבר את ת"א עם תחנות חולון, בת ים וראשל"צ מערב, הפנתה את אור הזרקורים לבית אנטון איוב, הידוע כבית הביל"ויים ביפו - בניין היסטורי אשר לרוע מזלו נמצא על תוואי הדרך הראשית. אלפי הרכבים שנוסעים מדי יום באיילון דרום, בין מחלף חולון ומחלף וולפסון, לא יכולים לפספס את ה"חירבה" הענקית מהצד הצפוני של הכביש, אשר בסופו של דבר לא תהרס אלא תיוצב כאי בין הכביש למסילה, אך תקציב לשימור הבית טרם נמצא.

הבית של אנטון איוב נבנה סביב שנת 1800 לערך, ברובו מאבני כורכר, בסמוך לדרך הראשית מיפו לירושלים. איוב היה ערבי נוצרי עשיר ובעל קרקעות רבות באזור. בפרדסו התגלה זן השמוטי הפופולרי. ב-1882 שכרו בו ראשוני הביל"ויים שני חדרים, ומכאן מקור שמו של הבניין, ששימש למקום מושבם הראשון.

הבית עבר מספר גלגולים והרחבות: תחילה נבנו באר, בריכה וחדרים משקיים; בשלב שני התרחבה הקומה החקלאית; בשלב שלישי החל השימוש בקומה הראשונה למגורים; בשלב הרביעי נבנתה יחידת מגורים מפוארת ("הארמון") בקומה העליונה; בשלב החמישי החלה בנייה במתכת. ממסמך רשמי מ-1942 עולה, כי בשנה זו מנה כבר הבית 11 חדרים. מאז נוספו לו תוספות, עד שהכיל עשרות חדרים בשתי קומות בשטח של כמה מאות מטרים. חלקן אוכלסו ע"י פולשים עד לאחרונה ממש.

למרות שבניין זה הינו אתר היסטורי חשוב, שהוכרז כבר בשנת 1964 כאתר לשימור והגנה (במסגרת חוק העתיקות, טרם הקמת המועצה לשימור), למרות העובדה שהאתר היווה אתר בו ביקרו אלפי תלמידים ומטיילים ללימוד מורשת הבילויים וההיסטוריה של יפו, ולמרות שהשטח עליו ניצב תוכנן כשטח ירוק לתושבי השכונות הדרומיות של תל אביב יפו - התעלמו מכך רשויות התכנון השונות וגורמי שלטון, ובחרו לקדם את נתיבי איילון וקו הרכבת על מתחם האתר, בכוונה להורסו.

האגף הדרומי נהרס

בשנת 1986 החלה המועצה לשימור במאבקה להצלת האתר. גויסו האדריכלים שלמה ובת שבע רונן, שהחלו בתיעוד המבנה. עד שנת 1987 השלימו בהתנדבות הכנת תוכנית לשיקום הבניין, כולל עלויות משוערות ושלבי ביצוע. במקביל התקיימו מפגשים עם בכירים בעיריית תל אביב והחלו מקדמים תוכנית לשיקום המבנה והפיכתו למרכז קהילתי, או כהוסטל לתיירים בשיתוף מנכ"ל קרן תל אביב לפיתוח.

בסוף שנות ה-80 החלה נתיבי איילון בסלילת נתיבי איילון דרום, ובמסגרת העבודות נפגע האגף הדרומי של המבנה, ומעבר לנזק הפיזי הרב נעצר קידום פרוייקט השיקום של האתר.

מנהלת אזור ת"א והמרכז במועצה לשימור אתרים, תמר טוכלר, מרכזת את הטיפול בבניין מטעם המועצה. לדבריה, בסוף שנות ה-90, כשהגיעו ידיעות על היערכות להמשך עבודות פיתוח, חידשה המועצה את הפעילות הציבורית, ובעקבות הלחץ הציבורי החלו בקידום תוכנית מעודכנת למתחם. "עדיין לא קידמנו תיקי תיעוד, אך עשינו הערכה ראשונית ופנינו לצוות יפו בנדון לבחינת דרכי פעולה. דבר לא יצא אז, וכן לא הצלחנו למנוע את הריסת בית באר גדול בסמוך, שנהרס בלחץ התושבים.

המאבק הציבורי

"בית אנטון איוב" בלט באופן מיוחד כציון דרך חשוב בתולדות המדינה, ומסיבה זו נבחר בצעד תקדימי להיות מוכרז כעתיקה כבר בשנת 1964, כדי להבטיח שדבר לא יעונה לו. בעקבות תוכנית נתיבי איילון, נערכו שרשרת פגישות עם מנכ"לי נתיבי אילון, החל בדני הולצמן, מפגשים עם קרן תל אביב לפיתוח, עם מהנדסי העיר תל אביב ועוד. המאבק להצלת המבנה כלל הצעת חלופות לפיתוח הכביש, רשומות רשות העתיקות, כתבות, עומדנים, צילומים ותוכניות ראשוניות לשיקום הבית.

לדברי טוכלר, למרות הניסיונות הרבים להציל את הבית בחרו בעבר ברשויות התכנון לבלום את היוזמות, להתעלם מחוק העתיקות ולאפשר קידום תוכנית לכביש על חשבון הבניין, ולא פחות חשוב על חשבון תושבי שכונת נווה עופר. "אותן הרשויות שקידמו את תכנון האוטוסטרדה במקום ידעו להתעלם מהכרזת האתר כאתר עתיקות, אך ידעו להסית את הכביש עבור בית קברות מוסלמי וקיר של בריכה פרטית", אמרה.

החל מ-2001, לאור הערכות שהמבנה ייהרס, רוכז מאמץ למציאת פיתרון הולם. כן השתנתה האווירה ביחס לפוטנציאל הטמון בשימור אתרים ושיקומם. כבר באותה שנה ניתנה חוות דעת שהוזמנה ע"י נתיבי איילון, מאדריכל השימור אמנון בר אור, שקבע חד משמעית כי לא ניתן להזיז המבנה.

הוכן תיק תיעוד ראשוני, יחד עם רשות העתיקות ובשיתוף ובמימון חברת נתיבי איילון, וכן נמצאו פתרונות טובים המבטיחים פתרונות תחבורתיים מחד, ושימור האתר והפיכתו לפארק ציבורי לרווחת תושבי הסביבה מאידך.

במקביל הוכנה תוכנית מתוקנת שהכינו משרד פרחי-צפריר אדריכלים, מס' תדמ"ת 2005, שאושרה בוועדה המחוזית ת"א. כסעיף ראשון במטרות התוכנית נכתב: "ביטול ההוראה להריסת בית הביל"ויים". כן נכללות במטרות התוכנית הכוונות להסית את מסלולי הנסיעה, שיקוע תוואי המסלול לכיוון דרום וקירוי המסלול, יצירת רצף קרקעי כולל במפלס פני הקרקע תוך הותרת שטח ציבורי פתוח מדרום לשכונת נווה עופר, ובית הביל"ויים ישאר מעל תוואי המסלול. רצועת הרכבת תוסט, והנחיות לטיפול נופי ואקוסטי.

ב-4.9.03 התקיים מפגש מנכ"לים משותף לנתיבי איילון, רשות העתיקות והמועצה לשימור אתרים, והובעה התנגדות מוחלטת להעתקת המבנה. משרד התחבורה התנגד לתוכנית בתוקף.

"באותם ימי החלו להערך להזזת הבתים ברחוב קפלן בקריה הת"א, וכמובן שהמחלה הדביקה ועוררת מוחות של כמה אנשים. היו גם מחשבות להרוס ולשחזר משהו מבטון, ולצפות באבנים ועוד, אך כאמור היה כבר דו"ח קיים שקבע שלא ניתן להזיז את המבנה, וזאת בנוסף לתב"ע", אמרה טוכלר.

בסופו של דבר הוחלט כי כביש נתיבי איילון יוסט ימינה (צפונה), נתיב מסילת הרכבת יוסט שמאלה, וב"עין" שתיווצר בין הכביש למסילה ייוצב בית הביל"ויים. הכביש ייחפר, ישוקע ויקורה, ומעליו ייבנה פארק. עלות התוכנית היא עשרות מיליוני שקלים, אך היא עדיין אינה כוללת את שימור המבנה, אלא רק את עבודות ייצובו. בינתיים פונו הפולשים מהבניין (שמצוי בבעלות מינהל מקרקעי ישראל), הושלם התיעוד ובדיקות הקרקע - אך תקציב לשימור עצמו לא נמצא. לפי הערכות, מדובר בעלויות של 2 מיליון דולר לשיקום הבניין, לא כולל הפיכתו למוזיאון.

בנוסף לפעילות המועצה לשימור, הוקם ועד פעולה המורכב מהפורום הירוק, החברה להגנת הטבע, תושבי השכונה, אדם טבע ודין ויועצים מהאקדמיה. לכל צד עמדה משלו בעניין, אותן הביאה טוכלר:

עמדת הירוקים

עמדת תושבי שכונת נוה עופר: נתיבי איילון דרום המוצמדים לבתי מגורים בשכונה מהווים תוספת זיהום אוויר ורעש בדירות ובבית הספר השכונתי. הם עוברים בשטח המשמש כיום כגינה ציבורית בפועל, זאת בשכונה הסובלת ממחסור עצום בשטחים פתוחים, וממטרדים סביבתיים קשים. לאור עובדה זו דורשים כי נתיבי איילון דרום יקורו לכל אורך השכונה, ומעל הקירוי יפותח פארק לרווחת 16,000 תושבי השכונה.

עמדת החברה להגנת הטבע: נתיבי איילון דרום הם דוגמא נוספת למחיר שמשלמים תושבי ת"א על מדיניות התחבורה הארצית והעירונית, המתבססת על חיזוק ועידוד נסיעות ברכב פרטי. בתוואי זה יעבור קו רכבת אשר יוכל לשרת אלפי נוסעים לשעה. מצטרפים לטענות התושבים על בעיות הרעש וזיהום האוויר שיחמירו, ובנוגע לאובדן הגינה הפתוחה בשכונה. כן קוראים לקרות את נתיבי איילון דרום, בקטע הגובל בנוה עופר, ולפתח פארק פעיל מעליהם.

עמדת אדם טבע ודין: גן האירוס שבשכונת נוה עופר הוא אחד השטחים הציבוריים הפתוחים שעומדים לרשות התושבים במקום. לפי עבודת מחקר שערכה אט"ד ביפו, בכל הרובע חסרים גנים זמינים לתושבים ולדעתנו אין להרוס גנים שכבר קיימים ומתפקדים לצורך נתיב תחבורה. תומכים בדרישה למנהר את האיילון ולשמר את בית הביל"ויים עם מרחב משמעותי פתוח סביבו, שיתפקד כגן ציבורי.

חברת נתיבי איילון מסרה ל"גלובס" בתגובה: "הקירוי לכביש שנדרש והתבצע היה בהתאם להחלטת ועדת התכנון המחוזית. עלות פרויקט הקירוי המבוצע הינה כ-60 מיליון שקל. הסטת הכביש הקיים נדרשת לצורך פינוי רצועת הרכבת של הקו לראשל"צ, הממשיך דרומה בתוך האיילון בין מסלולי הכביש".

תיק תעוד מפורט של בית הביל"ויים, מאת ליהי דוידוביץ ותמיר לביא, ראו http://www.bateibeer.com/www/12.pdf.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות