המעבדה לתקינות בנייה ביצעה בנייה בלתי חוקית; ביהמ"ש המחוזי חייבה בארנונה

בעיריית אשדוד, שבאזור התעשייה שלה שכנו עד לאחרונה משרדי החברה, הופתעו לגלות שבשנים 1996-2001 עשתה החברה שימוש חורג ללא היתר בקרקע, כשניהלה את המשרדים והמעבדה על שטח המיועד לתעשייה. אם לא די בכך, הם אוכלסו מבלי לקבל טופס 4.

החברה הוסיפה חטא על פשע, כשבנתה באופן לא חוקי מבנים בהיקף של עשרות מ"ר. החברה לא הועמדה לדין פלילי, אולם בוועדה לתכנון ובנייה גילו את ההפרות וב-2001 הן הוכשרו.

אלא שמחלקת הגבייה בעירייה גילתה זאת באיחור וחייבה את איזוטופ בארנונה רטרואקטיבית בסך כ-6.7 מיליון שקל מאז שנת 2000, לפי השימוש האמיתי בשטח (שתעריפו יקר מתעשיה), גודל השטח האמיתי (התגלה פער של 659 מ"ר) ובגין 777 מ"ר של קרקע תפוסה שלא חויבה עד אז.

איזוטופ עתרה לבית המשפט לעניינים מינהליים בבאר-שבע, ובאמצעות עוה"ד ד"ר הנריק רוסטוביץ וערן פייביש טענה לאי-חוקיות השומה. החברה טענה שהיא שלחה לעירייה את חוזה השכירות, ממנו היתה יכולה ללמוד על שטח המבנים, ואיש לא מנע מהעירייה לשלוח מודד לפני סוף 2006. לדבריה, לו ידעה שכך תחויב, היתה עוזבת את העיר, כפי שעשתה במהלך הדיונים בעתירה.

העירייה טענה מנגד, באמצעות עוה"ד גדי רוקח ושמואל לנקרי, שמגוף שהוסמך על-ידי המדינה להשגיח על תקינות הבניה והתקנים, מצופה שלכל הפחות יפעל בהתאם לחוק בביתו שלו.

אחריות לטעות

סגן הנשיא, ברוך אזולאי, דחה את רוב העתירה ואישר את החיוב הרטרואקטיבי מאז 2002. "אין להטיב ולהעניק 'פרס' לנישום העובר עבירות תכנון ובנייה", הדגיש השופט.

בפסיקה נקבע שאפשר וצריך לתקן טעות המשפיעה על חיוב הארנונה, תוך התחשבות בשיקולים כמו גביית מס אמת, מידת הסתמכות הנישום והאם הטעות נגרמה בשל הטעיה מצידו.

השיקול העיקרי לאישור תיקון השומה רטרואקטיבית היה, ש"הבנייה ללא היתר והשימוש החורג הם שגרמו לטעות בשומה בנוגע לגודל שטח הנכס וסיווגו. דהיינו, איזוטופ אחראית במעשיה אלה לטעות בשומה המקורית, גם אם הדבר אינו מגיע לרמת ההטעיה הגבוהה יותר. יש בהסתרה זו סוג של הטעיית הרשות המקומית לעניין החיוב האמיתי בארנונה".

השופט אזולאי התקשה להתעלם מזהות הנישום והתנהלותו. "מדובר בעותרת שמופקדת על נושא התקינה, ויש לצפות ממנה להקפדה יתירה על החוק בחצר ביתה, כמי שהוסמכה לאשר תקינות בניה וכיו"ב לאחרים.

"הדבר נוגע גם לחובת תום-הלב, וקיים פגם בכך, לאור העובדה כי גם במסגרת תיק זה הדגישה העותרת בתגובתה, כי לא בנתה ולא שכרה שטחים נוספים, לא שינתה את השימוש בשטחים ולא הסתירה כל מידע מהמשיבה, ויש בכך כדי להטעות, מאחר שהעותרת עשתה שימוש בשטחים נוספים כאמור ושינתה את השימוש לעומת השימוש הקודם". (עת"מ 255/07).