קיצור תולדות הביומד: מולקולות ישראליות שהפכו למיליארדי דולרים

הזרעים של תעשיית הביומד בישראל ניטעו עם הקמתה של טבע ב-1901, חברת שיווק תרופות שבהתאם לרוח התקופה ביצעה את ההפצה שלהן על-גבי גמלים. במהלך השנים גדלה טבע בסדרה של מיזוגים ורכישות, אך עד שנות ה-70 לא הייתה חברה גלובלית של ממש, ואפילו לא חברה חדשנית מדי. כל זה ישתנה בשנות ה-80.

חדשנות בתחום הביומד - הכוללת את תחום התרופות והמכשור הרפואי - נראתה לראשונה בסוף שנות ה-60, עם הקמת חברת ההדמיה אלסינט, שפוצלה מתוך חברת אלרון של היזם עוזיה גליל ושל דן טולקובסקי מדסק"ש. בראשה עמד ד"ר אברהם סוחמי, מדען מהטכניון. האגדה מספרת, כי גליל גייס את סוחמי לאחר שסופר לו כי המדען הצעיר בונה במעבדה שלו מאיץ חלקיקים ואפילו השיג את המימון במו ידיו.

אלסינט פיתחה מכשירים למעבדות מחקר גרעיניות באוניברסיטאות. "השינוי הגיע בעקבות מלחמת וייטנאם ומרד הסטודנטים בארה"ב, שלו הגיב הממשל בקיצוץ של תקציבי המחקר באוניברסיטאות", מספר יונתן אדרת, ששימש כמנכ"ל וכנשיא אלסינט בשנות ה-90. "לכן, אלסינט החליטה להסב את מכשיריה לתחום הרפואי".

בתחילת הדרך, אלסינט עסקה בתחום הרפואה הגרעינית. ב-1971 שכנע פרד אדלר, מאבות תעשיית ההיי-טק בארה"ב ואחד המשקיעים באלרון, את גליל להנפיק את אלסינט בנאסד"ק, וזו הייתה לחברה הישראלית הראשונה שנסחרה בבורסה האמריקנית.

אלסינט התחילה להתבסס ככוח בינלאומי. תחילה, עם חוזה הפצה עם GE, שהסתיים במלחמת יום הכיפורים, כאשר החברה לא עמדה באבני הדרך למוצר חדש ("כל החבר'ה גויסו", אומר אדרת). אלסינט המשיכה לצמוח לבד ובשנות ה-80 נכנסה לכל תחומי ההדמיה והתחרתה כשווה בגדולים ביותר. "המתחרים הסתכלו עלינו בהערכה, אך בחוסר חשש מרגיז", מספר טובי בכר, אז מנהל בחברה והיום ראש GE Healthcare בישראל. "הם לא הצליחו להעתיק את החידושים שלנו, ובכל זאת לא הצלחנו להגיע לנתח של יותר מ-5% מהשוק".

בשנות ה-90 התרחבה החברה פעם אחת יותר מדי ונכנסה למשבר, שממנו התאוששה, אך עם קצת פחות אמונה וחזון. בעשור הקודם אלסינט עצמה נפרסה לפרוסות ונמכרה: חטיבת הרפואה הגרעינית והאולטרה-סאונד הפכה ל-GE ישראל וחטיבת ה-CT לפיליפס ישראל. חלקה הפך לימים לזרוע נדל"ן, אך מתוך פעילותה צמח עושר מסחרר של חברות הדמיה ישראליות.

בתחילת שנות ה-70 קמה חברה קטנה נוספת, שיישמה פיזיקה לתחום הרפואה. תעשיות לייזר היה שמה, והיא נוסדה בהשקעה של חברת עץ לבוד ומשפחת מרידור. החברה, שעסקה תחילה בתחום של לייזר לשימוש כסכין מנתחים ויצאה ב-1981 לשוק בהנפקה שהפכה למודל לאקזיט שמרפד את הכיס. במהלך שנות ה-90 עברה משבר עסקי, ובסוף שנות ה-90, לאחר שעברה לשליטת אריה גנגר, היא נמכרה ל-ESC, תמורת 280 מיליון דולר.

את ESC ייסדו שמעון אקהויז והלל בכרך בשנות ה-90 והיא פעלה בתחום האסתטי. בתחילת דרכה ESC פעלה מאולם חתונות בטירת הכרמל, אך בהמשך צמחה ובמשך תקופה היו שתי הישראליות בין מובילות התחום. המיזוג ביניהן היה עשוי ליצור מעצמת לייזר ישראלית, אך החברה איבדה משוויה וגנגר החליף את אקהויז לאחר מאבק שליטה ארוך, מתוקשר ומכוער. ישה סיטון מונה למנכ"ל החברה, שכמו כדי לשנות מזל שינתה גם את שמה ללומניס. אקהויז הקים זמן לא רב אחרי פרישתו את חברת סינרון, שעוסקת בתחום דומה, ואף היא הונפקה בהצלחה, בעוד שלומניס דווקא חזרה לבעלות פרטית.

היום החברות הללו ופורשיהן מובילים את שוק המכשור האסתטי העולמי. "איך זה שנשארנו עצמאים עד היום? כי התחום הזה, עם כל ההתלהבות, עדיין מגלגל רק 900 מיליון דולר. עוד קצת צמיחה, והוא כבר יעלה על הרדאר של החברות הגדולות", אומר אקהויז.

ובינתיים, במכון ויצמן, המדען חיים אביב החליט שנמאס לו להכשיר סטודנטים לביולוגיה במדינה שבה אין די עבודה בתחום. בארה"ב עמדה להתרחש מהפכת הביוטכנולוגיה, אך אביב וחבריו כלל לא היו מודעים אליה.

לימים הקים אביב את חברתBTG (ביוטכנולוגיה כללית) שרצתה לפעול כמו אלסינט כחברה תעשייתית מרובת מוצרים, אך הסתבכה ברכישות ופעלה עם מעט מדי מזומן לקידום החלומות. חילופי בעלי שליטה הרחיקו אותה מישראל ואת פעילותה כאן מכרה לפני מספר שנים ל-Ferring השווייצרית, המעסיקה בארץ כמה מאות ביולוגים. כלומר, היא לא הגשימה את החלום של אביב במלואו.

לצד BTG קמה ב-1979 גם חברת אינטרפארם, מי שמזוהה יותר מכל עם תרופת הרביף שפיתח פרופ' מישל רבל ממכון ויצמן. החברה הוקמה כאשר סרונו, בניהולו של אהוד גלר, רכשה סל של טכנולוגיות ממכון ויצמן בתחום הציטורינים, שהרביף עמד במרכזן. כדי לתת חיים מסחריים לחברה ולתמוך בהנפקתה בנאסד"ק, העבירה סרונו לאינטרפארם פעילות מסחרית של הפקת הורמון גדילה מחומר גלם מעניין: בלוטות שנקצרו מגופות ויובאו לישראל מהודו. הרביף הפכה לתרופה מובילה של סרונו, שנרכשה לפני כשנתיים על-ידי מרק הגרמנית. מאז, רוב הפעילות הוצאה מישראל.

"הישראלים חשבו שאם בכימיה הם נמצאים במקום נחות, כי לא היו להם חברות כימיות תעשייתיות, הרי שבביולוגיה הם מתחילים מאותו קו כמו כולם", אומר עודד ליברמן, מנהל הפיתוח של אומריקס, שקמה כעשר שנים לאחר מכן, באמצע שנות ה-90.

במקביל, צמחה טבע ככוח משמעותי בשוק התרופות - ולא רק הגנריות. בשנת 1982 קיבלה טבע אישור מרשות המזון והתרופות האמריקנית (FDA) למפעל שלה בכפר-סבא והחלה לשווק את מוצריה גם בארה"ב. ב-1986 היא רכשה ממכון ויצמן את הזכויות לקופקסון ובמשך שנים עמלה על פיתוחו. היום המוצר נהנה ממכירות של 1.7 מיליארד דולר בשנה, והצלחתו מעודדת את טבע להמשיך ולהשקיע בחברות ישראליות חדשניות.

שנות ה-90 היו שנים של פריחת חברות בתחומים שונים, כולל בתחום הקרדיולוגיה שגם בו ישראל מצטיינת ובתת-תחום הסטנטים, שבו הוקמו החברות מדינול ביוזמת ובבעלות ד"ר קובי ויהודית ריכטר ואינסטנט של שלמה בן-חיים, לואיס פל והאחים רפי ומוטי ביאר. על בסיס היסודות הללו נוצר פרץ של חדשנות בתחום הקרדיולוגיה אשר בשילוב עם יכולות ההדמיה מיקם את ישראל כמובילה עולמית במכשור רפואי.