אישור חריג של שר להעלאת ארנונה אינו תמיד תקף

במסגרת המגבלות הקבועות בהן, הוראות ההקפאה מאפשרות לשנות סיווג של נכסים עם קבלת אישור חריג של שר הפנים ושר האוצר. בהתאם לכך, כדי למנוע העלאה עקיפה של תעריפי הארנונה, רשות מקומית אינה רשאית לשנות סיווג של נכס בתחומה כל עוד לא השתנה בו השימוש בפועל בלא אישורם של שרי הפנים והאוצר.

בפס"ד של ביהמ"ש העליון בבר"ם 1966/06 המשביר הישן בע"מ (בפירוק) נ' עיריית כרמיאל, אשר ניתן ב-17/2/2008, עלתה השאלה האם תיקון נוסח של סיווג בצו הארנונה מ-1993 מ"סופרמרקטים ברחבי העיר" ל"סופרמרקטים, מרכולים, חנויות כל בו, רשתות שיווק לשירות עצמי וכיו״ב בכל רחבי העיר" - מנוגד לחוקי ההקפאה.

בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה, מפי השופטת וסרקרוג, קבע כי שינוי הגדרת הסיווג בצו הארנונה בשנת 1993 הוא בגדר הבהרה של הסיווג הקודם. ל"סופרמרקט" ו"כל בו" מאפיינים משותפים, ובשני המקרים מדובר בחנויות גדולות המציעות מגוון מוצרים, אשר בדרך כלל מקומן במרכזי קניות גדולים.

ביהמ"ש העליון, בפסק דין מפי השופט אלון בבקשת רשות הערעור שהגיש המשביר הישן בע"מ (בפירוק) באמצעות עו"ד אלכס כץ ועו"ד שלומית סלע, לא קיבל את הדרך הפרשנית בה הלך בית המשפט לעניינים מנהליים. נקבע כי לשון החוק היא נקודת המוצא לפרשנות, ותכלית החקיקה צריכה להיות מעוגנת בלשון החוק. בלשון המדוברת יש הבחנה בין "סופרמרקט" לבין "חנות כל-בו".

"סופרמרקט" בלשון המדוברת הוא חנות גדולה אשר מאפיינה העיקרי הוא ממכר מוצרי מזון. "חנות כל בו" היא חנות גדולה ובה מחלקות רבות לממכר מוצרים וטובין מסוגים שונים. קיימת אפשרות בלשון המדוברת לפיה "חנות כל בו" תכלול בתוכה גם מחלקה לממכר מזון, אך לא קיימת אפשרות הפוכה.

לדברי ביהמ"ש העליון, תכליתן של הוראות ההקפאה מצדיקה הימנעות מפרשנות מרחיבה ביותר של מונחי הסיווג הקבועים בצווי המיסים של המועצות המקומיות, החורגת באופן מפגיע מהפירוש הלשוני הסביר והמקובל. כאשר הרשות המקומית פועלת כמחוקקת את צו המיסים וסיווגיו, יש לבכר פרשנות הנוטה לכיוון פיקוח מוגבר יותר על פעילותה. פיקוח זה בא לידי ביטוי בין היתר בחובה לקבל את אישור השרים לשינוי סיווג של נכס.

ביהמ"ש קיבל את טענת המשביר כי שינוי הסיווג שעשתה העירייה בצו המיסים מ-1993 אסור מכוח חוקי ההקפאה. נקבע כי הבקשות שהעירייה הפנתה לשרים בשנים 1997-2000 לא היו מפורשות, כך שבפני השרים לא היה המידע הנדרש לצורך קבלת ההחלטה לאשר את השינוי. לפיכך, נפסק כי ה"אישור" לשינוי הסיווג חסר תוקף, וחיוב הארנונה אשר הוטל על המשביר מכוח הסיווג האסור התבטל.

מאידך, החיוב לשנים 2001- 2002 נותר על כנו ונקבע כי אישור השרים לשינוי הסיווג ביחס לשנים אלה תקף. זאת, משום שהעירייה הגישה לשרים בקשה מפורשת, והאישור ניתן לאחר שהשרים בחנו את נוסח התיקון המבוקש ואף הגבילו את הנוסח המתוקן כפי שקבעו.

המסקנה: הוראות ההקפאה אינן כובלות את ידי הרשויות המקומיות מלשנות סיווג בצו הארנונה, אך לשם כך עליהן לפנות בבקשה מפורשת אל השרים ולקבל את אישורם. אישור שניתן על דרך הסתם נעדר כל תוקף.