דרוש סמנכ"ל שליחויות: האם הגדרת התפקיד חשובה לעובד יותר מהתנאים שלו?

"לפני כמה חודשים", מספרת רונית (שם בדוי), מנכ"לית משותפת במשרד רואי חשבון, "התמזגנו עם משרד מוביל אחר בארץ. אחד העובדים הוותיקים שלי ניצל את העיתוי ובא אליי בבקשה להעלאת שכר דרמטית. הוא אסף מודיעין, חקר, ומצא שבמשרד שאיתו התמזגנו רמות השכר המקובלות היו גבוהות משמעותית משכרו, וביקש לתקן את שכרו כלפי מעלה. באותה נקודת זמן רגישה לא יכולתי ולא רציתי לספק לו אפילו את 'חצי תאוותו' בעניין השכר. לאחר מחשבה הגעתי אליו עם הצעה חלופית. הכרזתי כי מעתה המעמד שלו בארגון יהיה Senior Associate (שותף בכיר), על אף שאותו עובד לא היה בכלל שותף, אלא רק במסלול לשותפות".

לדברי רונית, המטרה הושגה: "הכותרת החדשה שעיטרה את שלט חדרו שינתה את כללי המשחק. הוא הסתובב בארגון זורח וקורן כולו. הטייטל העניק לו תחושת 'בכירות', על אף שתפקידו ותחומי אחריותו נותרו כשהיו. גם היחס של הסביבה כלפיו השתנה לחלוטין. השיא מבחינתו היה הצעתו של בנו של השותף האחר (בעלי המשרד שאיתו התמזגנו), 'לצאת לצהריים יחד'. הוא הרגיש בעננים. ההזמנה הזו מה'בן של' רק המחישה לו ולסביבה את מעמדו הגבוה בהיררכיה הארגונית, שנקבע רק מתוקף צמד מילים שהענקתי לו במקום תוספת שכר".

את כוחן של המילים מבינים היום לא רק פוליטיקאים, כותבים ופרסומאים. כותרות מושכות הפכו לכלי משחק גם בארגונים, שמנהליהם עושים בהן שימוש מושכל, שמטרתו להניע, לתמרץ, לתגמל, ולפעמים רק לשמור את העובד בארגון.

נורית ברמן, מנכ"ל קבוצת עמדה, המתמחה בהשמה ובפיתוח ארגוני, נותנת כדוגמה לתופעה סיפור מהמציאות: "עוד לפני עידן האי-מייל והאינטרנט עבדתי עם חברת תוכנה קטנה, שפרצה דרך והחלה לשגשג ולהצליח. באותו ארגון עבד שליח, שתפקידו היה להעביר את חבילות התוכנה עד לדלת הלקוח. הוא התחיל מלמטה, יחד עם מי שהקימו את החברה, אבל חבריו התקדמו עם השנים לתפקידי ניהול בכירים. יום אחד הוא הגיע למנכ"ל וקבל בפניו על כך שהוא תקוע כבר שנים באותה עבודה. למחרת בבוקר קידם את פניו המנכ"ל עם חבילה של כרטיסי ביקור, שעליהם נכתב 'ברוך כהן, סמנכ"ל שליחויות'. זה היה שינוי קוסמטי בלבד, ואף על פי כן הוא הרגיש מקודם, מוערך ומועצם".

נכון שעם טייטל מרשים לא קונים במכולת, אבל לעתים קרובות השינוי הזה מספיק. תמיר אבני, מנכ"ל פרואקטיב משאבי אנוש, לשעבר מנהל משאבי אנוש בפלאפון, מודה שהשתמש בטקטיקה הזו מול כפיפיו.

"לגבי הרבה מאוד עובדים הטייטל ומיקומו בהיררכיה הארגונית משמעותי יותר מגובה השכר, גם אם אין לו תוקף אמיתי", מסביר אבני, "כותרת שמכילה מילים כמו 'בכיר', 'ראש' או 'מנהל' מעצימה את העובד וגורמת לו להרגיש נחוץ, אחראי וחשוב".

אבני מביא דוגמה מענף המלונאות: "כשכיהנתי כמנהל כוח אדם ברשת הולידיי אין, שינינו למלצרים את הטייטל ל'דיילי שירות'. מעבר לכך שהטייטל החדש נשמע נעים יותר, הרי שהוא האדיר את התפקיד ויצק בו תוכן חדש. ברגע שקראנו למלצר 'דייל שירות' הגדלנו גם את האחריות שלו - מבלי להוסיף גרוש למשכורתו. אותו דבר יקרה אם תיקחי את הטייטל הארגוני 'מזכירה', שנתפס בציבור כתפקיד זוטר, ותהפכי אותו ל'עוזרת אישית', או ל'ראש לשכה'. אוטומטית נכנס כאן ממד של אחריות נוספת, אפילו שבפועל לא מדובר במשימות שונות".

טייטל משופץ נותן לארגון יתרון גם בגיוסם של עובדים חדשים. לדברי אבני, "לא הרבה יקפצו על מודעה שמתארת משרה של 'מוכרן מודעות'. לעומת זאת, מודעת 'דרוש מנהל פרסום' או 'יועץ פרסום' תפתה יותר אנשים להגיע לראיון הראשון. אני מכיר מנכ"ל שתבע להמיר את המשרה הפתוחה שפרסם מ'דרוש נציג מכירות' ל'מנהל מכירות', כדי להפוך את המשרה לאטרקטיבית יותר. המילה 'מנהל' מקנה למשרה את הבכירות הנחשקת, זו שהעובדים רוצים להתהדר בה מול הסביבה. מעבר לכך, גם בהקשר של שימור עובדים, יש לשימוש מושכל בטייטלים השלכות חיוביות. כשעובד חש תקוע בארגון, די לפעמים בהוספת המילה 'בכיר' - למשל, מנציג תמיכה לנציג תמיכה בכיר - כדי להשביע את רצונו".

תואר מנופח משרת את הארגון בחזית חשובה לא פחות - מול הלקוחות. "לטייטל יש תפקיד אינסטרומנטלי כלפי חוץ. לקוחות בפוטנציה רוצים לדעת שהארגון מכבד אותם בכך שהוא משגר אליהם פונקציה בכירה מבין שורותיו", היא אומרת. "אני מכירה ארגון קטן שבו תפקידה של נציגת מכירות הושתת על עבודת רגליים, כשהיא מתדפקת על דלתות של לקוחות ומציעה להם למכירה את שירותי הארגון. אבל כדי שהדלתות ייפתחו היא הצטיידה בטייטל רם ונישא, כדי לשדר להם שהארגון מכבד אותם בפגישה עם עובד מהקצה העליון של הפירמידה. כך הפכה בן לילה ל'סמנכ"ל שיווק ופיתוח עסקי'".

מנת יתר אינה מומלצת

אבל כדאי להיזהר. לדברי אבני, "יש סכנה בשימוש מופרז. ברגע שקיימת אינפלציה בטייטלים בומבסטיים בארגון, הרי שנוצרים פיחות וזילות של הטייטלים ביחס לעובדים הקרובים יותר לקצה הפירמידה. הגזמה בטייטלים מומצאים עלולה להתגלות כהרסנית, עד כדי פגיעה בהיררכיה הארגונית הנורמלית".

קל לתפוס את הטקטיקה הזו כסוג של תחמנות, עוד קומבינה שמטרתה בעיקר לטפח את האגו של העובד. לדברי אבני, כדי שאמינותה ומהימנותה של הנהלת הארגון לא ייפגעו, חייב להיות לתואר החדש כיסוי. "אם מנהל מחליט לתפור טייטל חדש, שלא היה קיים בארגון, הוא חייב לגבות אותו בהרחבת סמכות ובהרחבת האחריות של העובד. די אפילו בשינוי קל - כמו שליחתו של העובד להכשרה מקצועית, שיתופו בצוותי חשיבה, או הזמנתו לשיחות אישיות - כדי לתת תוקף לשינוי. כדי שהמהלך ייתפס כאמין אסור שהכותרת תהיה קוסמטית, כסות לדבר ריק מתוכן".

גם ברמן לא ממליצה להסתפק בשינויים קוסמטיים. "הרי כולנו חכמים. אם הכותרת ריקה מתוכן, ואין מאחוריה הזדמנות אמיתית לצמיחה אישית, היא תיתפס כעבודה בעיניים. אני לא אומרת שחייבים לגבות את הטייטל המשופץ בתוספת שכר, אבל השינוי חייב לכלול מרכיב אחר של קידום, אפילו מינורי. אם, למשל, הוחלט למנות מחסנאי לסמנכ"ל תפעול, כדאי לתת לו אחריות נוספת, כמו להפוך אותו מראש צוות של שלושה אנשים למנהל קבוצה של שני צוותים".

טקטיקה כזו של ניהול עובדים אינה פועלת ביעילות על כולם. לדברי ברמן, "היא תעבוד בעיקר על אנשים שזקוקים לכבוד, להכרה, להוקרה - לאנשים עם אגו מודגש. לעומת זאת, שימוש בטייטלים ריקים ירגיז מאוד עובדים שרוצים לעסוק בתכנים, בעשייה אמיתית או בפיתוח מקצועי. במקרה של אנשים כאלה, טייטל נפוח עלול לפעול כחרב פיפיות. אם נגדיר עובד כזה כסמנכ"ל, אבל לא נאפשר לו אוטונומיה מקצועית, הוא יתפוס את כל המהלך כפיקציה והתוצאה תהיה הפוכה: מרמור ותסכול".

לא מפתיע לגלות שהשימוש בטייטלים כאמצעי מיצוב הוא גם עניין של גיאוגרפיה. אנשי המקצוע מקטלגים את התופעה כאופיינית לארגונים בעלי תרבות היררכית מאוד, כמו בארצות הברית, שבה נושא הטייטלים מאוד מפותח. גם בארצות מזרח אסיה השיטה הזו שכיחה מאוד, משום שבתרבות המקומית הכבוד האישי הוא מרכיב מהותי.

מי שחשב שלפחות בעניין הזה ישראלים, ש"לא מוכנים לצאת פראיירים", לא יושפעו מארצות הברית - טעה. לדברי ברמן, "הישראלים מוכנים 'לעבוד על עצמם'. גם אם לא הגדילו לו את המשכורת, גם אם לא הרחיבו לו את הסמכות בפועל, וגם אם העובד עצמו לא מתרגש מהתואר החדש - הטייטל המשופץ טוב מול החבר'ה בערב יום שישי, וגם מול האישה".

אז מהו מנהל פרויקטים?

משחק במילים מאפשר מרחב תמרון לא קטן. גם עמימות עוזרת: "אל אחד מלקוחותיי, מנכ"ל ארגון גדול", מספר אבני, "הגיע עובד שהביע חוסר שביעות רצון מהתנאים ומהנראות של העשייה שלו. התגובה המיידית של המנהל הייתה להפוך אותו מ'נציג תמיכה טכנית' ל'מנהל פרויקטים'. בהרבה ארגונים המושג 'מנהל פרויקטים' הוא מעורפל למדי, נתון לפרשנות, ויכול להתאים כמעט לכל הגדרת תפקיד". מאוחר יותר התברר שבאותו ארגון הועסקו עשרות עובדים תחת הטייטל של "מנהל פרויקט", אף שכל אחד מהם עשה דבר אחר לחלוטין.

תגמול באמצעות כותרות יפות מתאים לארגונים גדולים והיררכיים, אבל יכול לשרת היטב גם עסקים קטנים. ברמן מספרת על פגישה שהייתה לה בארצות הברית עם צעיר כבן 23, שכרטיס הביקור שלו נשא את התואר VP R&D Marketing. "הטייטל הארוך והיוקרתי הזה עורר בי תמיהות", היא אומרת, "שאלתי אותו בתחילת השיחה איך מתחבר 'סגן נשיא' עם 'מחקר ופיתוח' ועם שיווק, בנוסף. להפתעתי, הוא ענה לי בקריצה מחויכת: 'לא רציתי להוסיף שאני עושה גם את הנהלת החשבונות, את השליחויות ואת התיוק במשרד'. בעצם הוא היה עסק של אדם אחד. כששאלתי אותו למה לא רשם בכרטיס הביקור President, אלא בחר ב-Vice President, השיב שהוא צעיר מכדי להיות נשיא חברה, וזה טייטל שאף אחד לא יאמין לו". ואם כתוב שהוא סגן הנשיא, מוסיפה ברמן, הכל יחשבו שלחברה יש גם נשיא. **