אברהם בחרי, מייסד רב-בריח, מתכוון להזרים למעלה מ-30 מיליון שקל על מנת לחלץ את החברה מהקשיים הכספיים אליהם נכנסה. רב-בריח חייבת כ-80 מיליון שקל לבנקים וכ-10 מיליון שקל ללקוחות פרטיים ולספקים.
מחר אמורה החברה להגיש בקשה להקפאת הליכים בבית המשפט והודעה בנושא יצאה כבר היום (א') לעובדי רב-בריח. בקשת ההקפאה הולכת להיות מוגשת לחצי שנה, כשבזמן זה ייקח לידיו אברהם בחרי את מושכות הניהול של החברה וכאמור, יזרים כספים לחברה על מנת להרגיע בעיקר את הבנקים. יש לציין כי קושי נוסף איתו התמודדה החברה באחרונה הוא נושא עליית מחירי המתכות והפלדה בעולם.
במקביל, טוענים בחברה כי מתנהל מו"מ למכירתה. אחד השמות שהוזכרו בעניין היא חברת דלתות היוקרה "Open Gallery". אולם ב-Open Gallery מציינים כי כרגע לא מתנהלים מגעים עם רב-בריח. לדברי בעל חברת רב-בריח, אורי בחרי, "אנחנו במו"מ עם משקיעים והם כנראה עשו גלים כדי לנסות להוריד את המחיר". יש לציין כי לצורך ניהול משבר החברה מבחינה תקשורתית נלקח יועץ התקשורת מוטי מורל.
חברת רב-בריח, שהוקמה ב-1973, עוסקת כיום בייצור דלתות ביטחון לאחר שב-1999 נמכרה חטיבת המנעולים של החברה (שנקראה לאחר מכן מולטילוק) לענקית השבדית Assa Abloy. שנתיים לאחר מכן מכר אברהם בחרי את השליטה בחברה לאחיו הצעיר, אורי, ולקבוצת מנהלים בחברה. לפני כחצי שנה חזר אברהם לדירקטוריון החברה ואף החל להיות מעורב בחברה עצמה.
ההידרדרות הכספית מלווה את רב-בריח תקופה ארוכה. לשם התייעלות עבר לאחרונה מטה החברה מיבנה, שם ישב במשך 35 שנה, למפעל באשקלון תוך צמצום במספר העובדים. מחזור מכירות החברה נאמד בכ-170 מיליון שקל כשמקור כ-15% מההכנסות הוא בייצוא.
דלתות מסתובבות / פרשנות
למרות הניסיונות להציג את קריסת רב-בריח כסיפור המשך לעליית מחירי המתכות בעולם, אין זה הסיפור העיקרי. מדובר כאן בחברה קצרת רואי שמכרה את הלב הפועם, או אם תרצו את המוח היוצר, של פעילותה - חטיבת המנעולים - והשאירה בידיה רק את דלתות הפלדה.
בשנת 99 מכרה רב-בריח לקונצרן השבדי Assa Abloy את חטיבת המנעולים. זו היתה החטיבה שריכזה בתוכה את הערך המוסף של רב-בריח, החלק ה"פטנטי" ומקור הרווח של החברה. יתרה מזאת: רב-בריח הסכימה לחלוק עם החברה השבדית, שעד מהרה השתקעה בארץ תחת שם המותג "מולטילוק", את סימניו המסחריים של המותג. נושא שעל פרטיו יש עדיין הליכים משפטיים שטרם הסתיימו.
אלא שהמהלך השנוי במחלוקת הביא עימו טעויות נוספות. לאחר מכירת החטיבה, החברה החדשה לא השכילה להצטמצם בהתאם. היא השאירה עדיין את אותו מנגנון ואת אותו היקף חברה ומשם, התחילה את הדרך למטה.
במהלך השנים, החברה (שהבעלות בה השתנתה לאחר שאברהם בחרי מכר את חלקו לאחיו, אורי) פיתחה מבנה שכלל הרבה חטיבות של מכירות ושירות. בסופו של דבר, עסקאות שהיו יכולות להיחתך מול המפעל, נחתמו מול חברת המכירות ש"גזרה קופון".
בענף מצביעים על שגיאה נוספת: השדרוגים. בכל חוזה בין קבלן לבין רב-בריח מדובר על דלת סטנדרטית כשבהמשך חלק ניכר מהלקוחות רוצה לשדרג את הדלת. רב-בריח השאירה גם את תחום השדרוגים בידי הזכיינים ולא במפעל. כך, זרועות השיווק והמסחר התעצמו והכוח והכסף שהיה בידי המפעל הצטמק. רק אז הגיעו העליות במחירי הפלדה והמתכות שהורידו מהלומה נוספת ומכרעת על החברה.
החיפוש אחר שותף אסטרטגי שיזרים קצת אדמומית ללחייה החיוורות של החברה נעשה מזה מספר שנים, כשאחד המגעים שנוהלו לאחרונה היו עם חברת Open Gallery, אך העסקה לא צלחה בינתיים.
אבל רגע לפני שסוגרים את הדלת על רב-בריח, חשוב לתהות האם למרות הדמיון למקרים אחרים של קריסת מפעלים, שבכולם היו בעלים עתירי הון, הבעלים של רב-בריח ישכילו לטפל בפרק הזה בחברה ובחיי העובדים בכבוד?
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
