"אסור שצריכת תרבות תהיה תלויה בהכנסה"

לאון בוטשטיין יסיים בקרוב את העונה החמישית שלו בראש התזמורת הסימפונית ירושלים. עונה זו הייתה דרמטית ביותר בחיי התזמורת, ולאו דווקא מהצד המוזיקלי. התזמורת ניצבה בשנה שעברה מול איום סגירה ממשי, ויצאה רק בתחילת השנה מפשיטת רגל. כעת, בוטשטיין ונגניו מתחילים לנשום לרווחה: האיום לקיום התזמורת הוסר, וניתן להתחיל בזהירות לחשוב על העתיד.

"זו הייתה תקופה קשה מאד", אומר המנצח האמריקני 62, על העונה שעברה. "פעלנו עם בעיות תקציב תמידיות, בלי יכולת לגייס סולנים ומנצחים אורחים. הרגשתי כמו מישהו שנמצא באופן תמידי בדיאטה חריפה".

עם חלוף המשבר הקיומי, בוטשטיין צופה לעתיד בתקווה. לתזמורת מונה דירקטוריון חדש שבראשו עומד אמנון נדב, והציפייה היא שההנהלה החדשה תיתן לתזמורת דחיפה מחודשת. "בשנים האחרונות עבדנו בפאזה של הישרדות. לא היו לתזמורת שיווק, פירסום או יחסי ציבור. בעונה הבאה כל אלה יתחילו סוף-סוף לתפקד מחדש".

תרומה כאחריות חברתית

לאון בוטשטיין - יהודי שנולד בשוויץ וגדל בארה"ב, מוכר בעולם המוזיקה היטב הן כמוזיקולוג והן כמנצח, ומכהן כבר שנים כמנהלה המוזיקלי של התזמורת הסימפונית האמריקנית בניו-יורק. בנוסף הוא מכהן מאז שנת 1975 כנשיא מכללת "בארד" בארה"ב. הקשר שלו עם התזמורת הירושלמית התחיל ב-2001, כמנצח אורח. הקשר עלה יפה, ושנתיים לאחר מכן מונה למנהלה המוזיקלי. "לתזמורת לא הייתה מעולם תמיכה פרטית", הוא אומר. "אהוד אולמרט, שהיה אז שר התמ"ת והאחראי על רשות השידור, הבין שהיא חייבת להיעזר בתמיכה חיצונית וביקש ממני להרים את הכפפה, כי היה לי ניסיון גם כמנצח וגם בגיוס כספים". ואכן, אחת הפעולות המרכזיות של בוטשטיין בתזמורת הייתה להקים אגודת ידידים. האגודה שהקים מבוססת על פילנתרופים יהודיים מחו"ל, שמכסים כרגע כ-15% מתקציב התזמורת.

בוטשטיין משרטט שני מודלים הפוכים של תמיכה בתזמורות. "בארה"ב, יש 100% תמיכה פרטית. הממשלה לא נותנת לתזמורות אגורה. בעיני זה מודל רע, כי לדעתי המדינה חייבת להיות אחראית לתרבות. אסור שצריכת תרבות תהיה תלויה בהכנסה ובהבדלי מעמדות. באירופה, לעומת זאת, התמיכה היא בעיקר ציבורית. יש שם בערך 10% תמיכה פרטית. אבל גם שם התמיכה הפרטית הולכת וגדלה בהדרגה".

לבוטשטיין יש תובנות מעניינות נוספות על שיטת התמיכות האמריקנית. "יש בארה"ב תמריץ כלכלי לתרום, כי 100% מהתרומה מוכרים במס עד גבול מסוים. אבל זו לא הסיבה שבגללה אנשים תורמים. אם תיתן לצדקה, עדיין יישאר לך בשורה התחתונה פחות כסף. לכן, רוב העשירים לא תורמים כלל. הסיבה לכך שבכל זאת יש תרומות היא אחריות חברתית. עבור הפרוטסטנטים, תרומה לקהילה זו עדות שאתה מצליח בעיני אלוהים. אצל היהודים, יש אידיאולוגיה שלמה של אחריות חברתית וערכים של תרומה לקהילה. לכן יש כל-כך הרבה פילנתרופים יהודים באמריקה".

לא מרוויח כסף מהתזמורת

בוטשטיין עצמו עובד עם התזמורת הירושלמית בהתנדבות. "אני מהגר יהודי שנולד עם קופסת קרן קיימת ביד", הוא אומר. "אני אמנם לא עשיר גדול, אבל הסיבה היחידה שאני בירושלים היא שרציתי לתרום לטובת מדינת ישראל".

לדבריו, מצבה של התזמורת הביא לכך ששכר הנגנים קוצץ אפילו יותר מרמתו הקודמת, שהייתה נמוכה מאד גם כך. "נראה לי לא הוגן לקחת שכר לעצמי בעוד ששכרם של הנגנים מקוצץ. אני מקבל שכר נאה במקומות אחרים, כך שבירושלים אני יכול להרשות לעצמי לעבוד בהתנדבות. התזמורת אמנם משלמת מלונות וטיסות, אבל אני לא מרוויח שם כסף. אחת המטרות שלי כעת היא להביא להעלאה בשכר הנגנים. בכל מקרה, אני לא מתכוון לקחת שכר לעצמי עד שמשכורות הנגנים יגיעו לרמה סבירה".

לדברי בוטשטיין, אף אחד לא הולך כיום לעסוק במוזיקה כדי להתעשר. "התופעה של המנצחים המיליונרים, כמו קראיאן או אבאדו, נמצאת בירידה. היום כבר לא מרוויחים הרבה מהקלטות. אין בזה כסף ואין לזה שוק. בדרך-כלל דיסקים חדשים ממומנים בכלל על-ידי התזמורות, למטרות פירסום. כבר אין היום אף תזמורת בעולם שיש לה חוזה קבוע עם חברת הקלטות. העולם הזה מת. מבחינתי זה מצוין, כי אנשים מעדיפים ביצועים חיים על פני ביצועים מוקלטים. הקלטות בעיני הן חשובות, אבל רק בתור דוקומנטים שנותנים גישה למנצחי עבר או ליצירות לא מבוצעות. הן לעולם לא יכולות להחליף חוויה של נוכחות באולם והאזנה לאקוסטיקה אמיתית".

אחד המאפיינים הבולטים של עבודתו של בוטשטיין בירושלים הוא חשיפה של יצירות לא מוכרות. בעונה שעברה הייתה לו סידרה שלמה שהוקדשה לכך, בשם "תגליות". "מוזיקה היא כמו מוזיאון חי", הוא אומר. "אבל משום מה סגרנו את רוב הדלתות של המוזיאון הזה, ואנחנו תמיד מסתכלים על אותן היצירות. זה חבל מאד, כי יש עוד המון מוזיקה שהקהל יכול לאהוב. וזה בדיוק מה שאני מנסה להביא".

לעונה הבאה בוטשטיין מתכנן תוכנית מורחבת, עם ארבע סדרות. הסידרה "תגליות" תפסיק לעמוד בפני עצמה, ותאוחד עם הסידרה הקלאסית. עם זאת, גם בעונה הבאה תשים התזמורת דגש חזק על ביצוע מוזיקה לא מוכרת מהרפרטואר של המאה ה-19 וה-20. בין היצירות שיבוצעו תהיה יצירה לא מוכרת של זמלינסקי בשם "טרגדיה בפירנצה", קונצ'רטו לכינור של רגר, אופרה לא מוכרת של היידן, קונצ'רטו לאבוב של מרטינו, יצירה של קבוצת מלחינים יהודים מ-1961 ועוד.

- בעונה הקודמת הייתה לזה הצלחה? הקהל הישראלי לא שמרן מדי בשביל מוזיקה לא מוכרת?

"לדעתי זו הייתה הצלחה מסחררת. הרי כל הפרסום עבר מפה לאוזן כי לא היו לנו שיווק ופרסום, ובכל זאת הצלחנו למלא חצי אולם עם התוכניות המודרניות. מעבר לכך, בעונה הבאה התגליות המוזיקליות כבר לא יהיו בגטו משלהן אלא ישולבו ברפרטואר הרגיל, ולצידן תהיה גם הרבה מוזיקה מוכרת. כדי להחזיר את הקהל אנחנו חייבים לשלב את החדש עם המוכר ולבנות מחדש אמון עם הקהל".

- יהיו הפתעות בעונה הבאה שלכם גם מבחינת סולנים?

"בעיקרון אנחנו מביאים סולנים צעירים, כי התעריפים לסולנים המפורסמים עדיין גבוהים מדי עבורנו. הכוכב המפורסם היחיד יהיה הצ'לן יו-יו מא, שהסכים להופיע איתנו בהתנדבות".

- ומה דעתך על מה שקורה בפילהרמונית?

"הפילהרמונית היא תזמורת מצוינת, וזובין מהטה הוא מנצח ענק. אבל לדעתי הרפרטואר שלהם מאד שמרני. אם רוצים קהל חדש אי אפשר לבצע כל הזמן את אותו הדבר".