כך מכרתי חברת ביומד במאות מיליוני ד'

ישראל, כך כנראה, טובה הרבה יותר בייצוא אנשים מאשר בייצוא של מכשור רפואי ותרופות. לכנס ILSI-ביומד 2008 מגיעים שני ישראלים יחסית לא מוכרים בארץ, שפרצו דרך בעולם הפארמה בארה"ב. ד"ר איה יעקובוביץ', שהייתה בין המייסדים והמנהלת המדעית של חברת Abgenix, שנמכרה ב-2.2 מיליארד דולר לאמג'ן, וד"ר ארנון רוזנטל, שמכר את החברה שייסד - Rinat Neuroscience - בכחצי מיליארד דולר לפייזר.

שניהם סיימו את הדוקטורט שלהם בארץ, התגלגלו לענקית הביוטק Genentech - משם ההמשך היה קל יותר. קשה לדעת לאילו הישגים היו מגיעים לו היו מנסים להקים את החברות שלהם בארץ. מכל מקום, היום הם אומרים כי הם שמחים להציע לפתוח דלתות לכל מי שמעוניין לנסות.

האישה שפיתחה את "עכבר המחר"

יעקוקוביץ' (פרוז'נסקי) נסעה לארה"ב להמשך לימודים אקדמיים אחרי דוקטורט בפקולטה לביו-פיזיקה במכון ויצמן. "היה לנו ברור שנחזור", היא אומרת בראיון ל"גלובס", אבל אחרי הפוסט הסכימה להשתלב לשלושה חודשי מחקר בג'ננטק, שהייתה אז חברת ביוטק צעירה ומבטיחה. "זה קסם לי. ראיתי שבתחום הביולוגיה המולקולרית, בו עבדתי שם, אפשר להזיז דברים יחסית מהר".

די מהר קיבלה יעקוקוביץ' פנייה מקרן Mayfield שהכירה את עבודתה בג'ננטק, להקים חברה חדשה בשם Cell Genesys, שנטלה על עצמה משימה שנראתה כמדע בדיוני.

יעקובוביץ' וצוותה פיתחו את ה-XenoMouse, עכבר שמערכת החיסון שלו מוחלפת בזו של אדם, באמצעות מניפולציה גנטית, והוא הופך לבית חרושת לנוגדנים אנושיים. כאשר מזריקים לעכבר חלבון כלשהו (הוא נקרא "חלבון המטרה"), המערכת החיסונית שלו מפתחת נוגדנים לגורם העוין, נוגדנים אנושיים.

כך, ניתן להפיק מן העכבר את התאים החיסוניים המבטאים את אותו נוגדן, להרבות אותם במעבדה ולהפיק מהם את הנוגדנים. אם מזריקים את הנוגדן לאדם, הנוגדן יתקוף את אותו חלבון המטרה. אם חלבון המטרה היה חלבון המבוטא בתא סרטני, הנוגדן יתקוף את התא וימנע את התפתחות הסרטן. הגוף יראה את הנוגדן כבן-בית ולא ייצור נגדו עצמו תגובה חיסונית. למרות האתגרים המדעיים האדירים, יעקובוביץ' וצוותה פיתחו את העכבר במהירות: ב-1990 החלה העבודה והיא נמשכה שש שנים, במהלכם הוצאה הפעילות מתוך Cell Genesys והוקמה כחברה נפרדת, Abgenix.

ואולם, אפילו המצאה פורצת דרך כזו לא הייתה מביאה להצלחת החברה לולא מוסחרה כראוי. יעקובוביץ' יצרה שיתופי פעולה עם חברות גדולות וקידמה במקבים המוצרים של החברה באופן עצמאי. "האתגר הגדול היה לבחור נכון את היעדים של המולקולות, כלומר את סוגי החלבונים הבעייתיים שמעוניינים שהנוגדן יתקוף", היא אומרת.

אבג'ניקס נמכרה לאמג'ן ב-2005 תמורת 2.2 מיליארד דולר. עד היום הופקה על בסיס הטכנולוגיה תרופה אחת שהגיעה לשוק, ה-Vectibix, וכ-15 תרופות בשלבי פיתוח מתקדמים.

כמה שנים לפני המכירה עזבה יעקובוביץ' את אבג'ניקס כדי להצטרף ל-Agensys, אשר מאתרת סל של חלבוני מטרה חדשים, בעיקר בתחום הסרטן, ומשתמשת ב-XenoMouse על מנת לייצר נוגדנים חדשים לאותם חלבוני מטרה. "הבאתי אל אג'נסיס את הטכנולוגיה של אבג'ניקס בתנאים טובים, כדי למצוא מטרות על גבי גידולים סרטניים ולייצר להן נוגדנים. התחרינו עם חברות ענק, אבל הצלחנו ללכת בכיוונים מאוד חדשניים בתחום הסרטן, כאלה שהחברות הגדולות לא פנו אליהן ולבנות את פורטפוליו המוצרים מהמובילים בתעשייה". לאחרונה נמכרה אג'נסיס ל-Astellas היפנית תמות 537 מיליון דולר.

מערכת העצבים במרכז

הסיפור של רוזנטל דומה. גם הוא סיים דוקטורט בישראל, באוניברסיטה העברית, והגיע לפוסט דוקטורט בג'ננטק. במשך 16 שנה ביצע בחברה מחקר בסיסי על מערכת העצבים, עד שהיא החליטה להצטמצם. רוזנטל, עדיין ללא ניסיון ניהולי, שכנע את החברה לתת לו את הקניין הרוחני עליו עבד, כדי שיוכל להקים חברה חדשה.

מצויד רק בידע על מערכת העצבים, אך ללא מוצר, הוא התחיל בגיוס כספים. התהליך לא היה קל, אך התאפשר. "80% מהשותפים בקרנות בחוף המערבי היו מג'ננטק או הכירו את אנשי ג'ננטק מעבר משותף בסטנפורד", הוא מספר ל"גלובס". רונזטל החליט שהחברה תעסוק בפיתוח נוגדנים למטרות שהכיר במחלות של מערכת העצבים המרכזית. המוצר המוביל של החברה יועד לתחום האלצהיימר והוא פרץ את המגבלה הגדולה של התחום - מולקולות גדולות, ביניהן נוגדנים, שלא יכולות לעבור את מחסום הדם-מוח.

מוצר דגל נוסף של החברה פעל בתחום הכאב. ג'ננטק הייתה בעלת זכות ראשונים למוצר, אך היא ויתרה עליו שנית. "זה מה שאפשר לנו למכור אותה ועכשיו המוצר נמצא בשלב II של הניסויים".

רוזנטל לא התכוון בכלל למכור את החברה. הוא רצה לחתום על עסקת רישוי למוצר באלצהיימר, שהיה בשלב פרה-קליני. "היו 13 חברות שונות שהתעניינו במוצר, ואז חלק אמרו - 'איך צריך לשדרג את העסקה כדי שנקבל אותו'? כמה מן החברות הציעו לקנות אותנו ועשינו התמחרות בין 3 מהן". לאחר המכירה הקים רוזנטל את חברת MazorRX, העוסקת גם היא בפיתוח תרופות בתחום האלצהיימר והכאב.

"שניכם מכרתם חברות על בסיס מדע חזק אבל ללא מוצרים מתקדמים מאוד. מה מצאו בכם החברות הרוכשות?

רוזנטל: "מודל החיה שהשתמשנו בו למחלת האלצהיימר הוא טוב, והחברות הגדולות האמינו בו. השוק הוא אטרקטיבי ולכן הן היו מוכנות לקחת את הסיכון. יש חברות בארץ עם מוצרים בשלבים דומים שאינן נמכרות בקלות, חלק מהבעיה הוא שהחברות הזרות לא מכירות את המוצרים אבל לפעמים לא השלב קובע, אלא איכות המדע והחדשנות במוצר. אם הוא רק מוצר נוסף, דומה לקיים, זה לא יעניין".

לישראלים בתחום קשה לגייס כספים.

רוזנטל: "ישראל רחוקה. התחושה היא של אי ודאות, כמו של השקעה בסין או בהודו. לא מכירים את המערכת, לא מבינים את השפה. בחוף המערבי זו רשת מאוד קטנה של חברות. כולם מכירים את ההיסטוריה של כולם ויש אמון של שנים. לכן, המוצר הישראלי צריך להיות טוב פי 10. זה לא שאין הערכה למדע מישראל, יודעים שיוצאת מישראל חדשנות - אך משום מה זה לא פורץ את המחסום. יש בסן-פרנסיסקו יותר מ-100 מדענים ישראלים המעורבים עמוק במערכת וישמחו לעזור, וגם אני".

יעקובוביץ' חושבת הפוך: "המשקיעים מהקרנות ומחברות הפארמה אומרים לי: 'מה יש שם בארץ שהוא מוצלח, תגלי לנו'. הם רוצים להשקיע בישראל והמרחק הוא לא פונקציה. הנה, גם אג'נסיס גייסה אפילו כשעברה מסן-פרנסיסקו ללוס-אנג'לס, שהיא במרחק של יותר מ-30 קילומטר, שהטענה היא שהמשקיעים לא רוצים לעבור אותו. צריך לבנות רשת של קשרים לטווח ארוך, לא לפנות רק כשצריך משהו".

בעולם מדברים על כך שה"פירות הנמוכים" בתחום הביומד כבר נקטפו ושהיום קשה יותר ויותר לגלות תרופות חדשות. זה נכון?

רוזנטל: "אם מבינים את הביולוגיה אפשר לעשות הכול. הידע הולך וגדל וזה רק מקל על פיתוח התרופות. הבעיה היא שהחברות הגדולות משקיעות יותר בשיטות, בטכנולוגיות ולא בהבנה מדעית. צריך לתת למדענים יותר חופש פעולה".

יעקובוביץ': תמיד דחפתי את הצוותים שלי לכיוון החדשני, לא לעשות את מה שכבר נעשה. מבחינת העלות - אפשר להפיק הרבה בצוות קטן, כפי שאנחנו עשינו. אין צורך בצבא של עובדים".

יעקובוביץ' תיקח חלק גם בארוחת הצהריים המיוחדת שעורכת באירוע חברת יישום. היא ורוזנטל הוזמנו לכנס על-ידי רות אלון, יו"ר כנס הביומד ושותפה בקרן פיטנגו. "הזמנתי את איה וארנון כדי להפגיש אותם עם הבכירים בתעשיית הביומד הישראלית, כדי ליצור דיאלוג שבו הם יחלקו מחוויותיהם ויסבירו מה דרוש להצלחה ובו זמנית ילמדו על ההתקדמות בתחום הביומד בארץ, ואולי יסכימו לשמש כמנטורים ליזמים הישראלים", היא אומרת.

אולי עתיד תחום הביוטק בארץ תלוי בכך שמישהו מג'ננטק יקים חברה כאן. יש סיכוי לראות אחד מכם חוזר?

רוזנטל: "חזרתי בעבר לארץ. במהלך התקופה בג'ננטק קיבלתי הצעה למשרה באוניברסיטה העברית, עם מלגה והכול. הסתבר לי, שאין מה להשוות את הרמה ואת האמצעים העומדים לרשותי בג'ננטק לעומת האוניברסיטה, אז שבתי לארה"ב. צריך להיות ממש פטריוט כדי לחזור".

יעקובוביץ': "אני לא שוללת כלום. אולי יום אחד אקבל את ההצעה הנכונה".