נהג המשאית שהפך למיליונר

עובדיה החל את דרכו במשק הדלק כנהג מכלית והיה מעורב באספקת הדלקים לשטחי הרשות הפלסטינית. במשך השנים הוא הצליח לטוות רשת של קשרים עם בכירי הרשות, בהם ג'יבריל רג'וב, מוחמד דחלאן ומוחמד ראשיד, יועצו הכספי של ערפאת. את אמונם של הפלסטינים קנה עובדיה בעיקר לאחר שהמשיך לספק דלקים לשטחים בתקופות שבהן המצב הביטחוני היה קשה. הקשרים של עובדיה שיחקו לטובתו כאשר אנשי הרשות עלו לשלטון ב-1994, לאחר הסכמי אוסלו.

ההצלחה המרכזית של עובדיה היתה בהשגת הזיכיון הבלעדי עבור דור אנרגיה (כיום דור אלון) לאספקת דלקים וגז לשטחי הרשות הפלסטינית, לאחר שנים ארוכות שבהן פז, דלק וסונול חלקו את הזיכיון באמצעות חברת פדסקו. ב-1996 עבר לראשונה הזיכיון לאספקת הדלקים לדור אנרגיה, אז בשליטת שמואל דנקנר, בתיווכו של עובדיה, שהתחלק עם דור ברווחים מהחוזה עם הרשות.

בשנת 1999 התפוצצה פרשת הונאת "הדלק הגדולה", שבמהלכה טענו המדינה והמכס להעלמת מס של 250 מיליון שקל בידי עובדיה ושותפיו באמצעות שימוש בחשבוניות פיקטיביות. לאחר הליך משפטי שנמשך חמש שנים, הסתיימה הפרשה בקול ענות חלושה ובתשלום כופר של 12.5 מיליון שקל בלבד. סגירת התיק ביססה את מעמדו של עובדיה במשק האנרגיה.

בתחילת 2007 ספג עובדיה מכה לאחר שפז, שרכשה את בית הזיקוק באשדוד, הצליחה להשיג דריסת רגל בחלק מאספקת הדלקים לשטחי הרשות הפלסטינית, זאת בעקבות השינויים ברשות ועליית החמאס לשלטון בעזה. כיום פז מספקת את הדלקים לשטחי יו"ש (60% מהאספקה לרשות), ואילו דור אלון מספקת דלקים לרצועת עזה בלבד.

למרות זאת, לא צריך לדאוג לעובדיה; שהחברות שבשליטתו מפעילות 50 תחנות תדלוק לפחות ברחבי הארץ, ושותפות בניהול עשרות תחנות נוספות. עובדיה מינף בשנים האחרונות את הרווחים שצבר מאספקת הדלקים לרשות ונכנס להשקעה בתחומי הנדל"ן, התחבורה, ההסעות והתיירות. *