בימים אלו קורם עוד וגידים תיאטרון דימונה, שיפעל בעיר הדרומית. "היוזמה התחילה מאנשים שפנו ללא הרף למוסדות שונים, כולל מפעל הפיס, שיעשו משהו לתמיכה בחממות תרבות כדי שלא הכול יתרכז בתל-אביב", מספר עודד קוטלר, שעומד בראש הוועדה ציבורית שמנהלת את התיאטרון.
"מפעל הפיס החליט ליישם את זה ולהפיץ את זה בין אנשים, ונפתחו כמה פרויקטים כמו 'מעבדתרבות' בעכו, בנצרת, ועכשיו גם בדימונה, שטובי דיקמן הוא המנהל האמנותי שלה. אני הסכמתי לשתף פעולה, כי הם צריכים עזרה. בתוך העבודה עצמה הם לא רק עובדים על עצמם, אלא גם נמצאים בהוויה של המקום".
השחקנים יהיו מקומיים?
"השחקנים הם לא מקומיים, הם ירדו לדימונה כדי להציג את מרכולתם.
"העבודה הזו והכסף הזה הם של מפעל הפיס. הכסף הוא לשנתיים. הרעיון הוא התחדשות של עשייה מקומית, כשהשחקנים באים במגע עם תושבים מקומיים. אין צורך ואין סיכוי להיות עוד הקאמרי או עוד בית לסין. הגיע הזמן לפרוץ את גבולות התיאטרון המיינסטרימי. החיפושים תמיד מעשירים, וזה תפקידו של התיאטרון, ולכן יש לו השפעה על המיינסטרים, שמתחיל להתחדש באמצעות קבוצות השוליים האלה. כמו ששמוליק הספרי צמח מלמטה וכך גם חנוך לוין".
"אני רואה בעיני רוחי את התיאטרון כקבוצת תיאטרון שיוצרת שפה משלה. אני מאמין שזה יקרה", אומר דורון תבורי, אף הוא ממקימי התיאטרון.
אין פה יותר מדי תיאטראות?
"יש יותר מדי תיאטראות במובן של תיאטראות גדולים שעושים אותו הדבר. השאלה שצריכה להישאל היא למה צריכים תיאטראות גדולים, שבולעים חלק גדול מתקציב התרבות ועושים את אותו הדבר".
"אנחנו נעלה הצגות מקוריות. יש פה תשתית ידידותית לתיאטרון מיוחד שאנחנו עושים ושיהפוך לאבן שואבת", אומר טובי דיקמן, המנהל האמנותי של התיאטרון. "אנחנו עושים תיאטרון ייחודי לנו. נעשה תיאטרון די טוטאלי, שמתעסק בתכנים פנטסטיים ומושפע מעולם האגדה ומהתיאטרון המזרחי".
יש היענות של האוכלוסייה המקומית?
"עוד שבוע נדע. האוכלוסייה מארחת אותנו בשמחה. זה לא תיאטרון קונבנציונלי. חלק מההרפתקה זה להכיר קהל שלא אמון על התיאטרון. עד היום ההצגות שהגיעו לדימונה היו של היכלי תרבות, ואילו ההצגות שלנו הן לא מיינסטרים".
היית רוצה להתרחק כמה שיותר מהמיינסטרים?
"לא כאידיאל. אם אתה בא לעשות בדימונה מיינסטרים, אז יש לך בעיה במשוואה. זה תיאטרון כמעט בוטיקי, מאוד איכותי, מוקפד, מדויק, שיש לו חותם משל עצמו. האנשים שעובדים כאן היו בתיאטרון הרפרטוארי, וזה לא מה שאנחנו רוצים במקום הזה. רוב התיאטרון הרפרטוארי לא מעז. אני חושב שהדמיון הוא שריר וצריך לאמן אותו, ולא - הוא יתנוון".
מה לא תעשה לעולם?
"דרמות פסיכולוגיסטיות ריאליסטיות, זה לא משהו שאקח בשנים הקרובות, וגם לא מחזות זמר".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
