חיבתו המסוכנת של תשובה

אלא שלכולם ברור שמדובר בגלגל הצלה שאליו קשורה משקולת כבדה. הרי להודות שאינך מעוניין לענות על השאלה בפומבי, אחרי שכבר הצטרפת למשחק התקשורתי, אינו שונה בהרבה ממתן תשובה.

גדי סוקניק יכול היה השבוע לומר זאת גם ליצחק תשובה, לו הוא משמש (בכובע אחר כמובן) כיועץ מיוחד לענייני תקשורת. הבקשה של חברת אלעד גרופ, זרוע הנדל"ן הפרטית של תשובה, להסיר את שמה מאתר האינטרנט של חברת דירוג האשראי מעלות S&P, לצד הדרישה שלא לפרסם לציבור את סקירות הדירוג לאגרות החוב הפרטיות שהנפיקה בעבר, נראית מספיק רע. כמו שיודע סוקניק, להודות שאינך מעוניין להיחשף בפומבי לאמת המרה אינו שונה בהרבה מהפגיעה עצמה.

2. במשך שנים, מה שהתרגלנו כל-כך לאהוב אצל יצחק תשובה - הסינדרלה מהמעברה בנתניה, היה היכולת ללכת על כל דבר בגדול. הכי גדול שאפשר. כך הוא הגיח משום מקום לפני עשר שנים והשתלט על קבוצת דלק, כך קנה עשרות אלפי דירות בארה"ב ובקנדה, כך רכש את מלון הפלאזה בניו יורק בסכום שיא של 675 מיליון דולר, ומיד לאחר ששיפץ אותו והפך אותו בעיקר לבית דירות בעוד כחצי מיליארד דולר עבר לתכנן פרויקט גרנדיוזי בהרבה בלאס וגאס (כ-7 מיליארד דולר).

רק שתמיד הדחקנו שמדובר במשחק מאוד מאוד מסוכן. מי שמוכן בכל קפיצה לסכן כנראה כמעט כל מה שיש לו, כדי לעבור בבת אחת לרמה הבאה של המשחק, פוסע על הקצה כמעט כל הזמן.

עד לא מזמן, כשתשובה עשה את המהלכים הללו באופן פרטי, הבטנו עליהם בעיקר בהערצה. אבל כעת, אחרי שהחליט לשתף בכך את הציבור הרחב (באמצעות גיוס מהמוסדיים שמנהלים עבורנו את כספי הפנסיה), ועל רקע הסערות בשוק הנדל"ן העולמי, הסיכונים הם גם שלנו. סביר להניח, שהפרויקטים המוצלחים מהעבר כבר משוערכים היטב ומהווים חלק מההון העצמי של אלעד. לכן, העובדה שאותן עסקאות עבר בקנדה, בארה"ב או בישראל הניבו לתשובה רווחי עתק תורמת אולי לרקורד של היזם, אולם היא

לא ממש אמורה לעודד את המשקיעים המוסדיים. אלה הלוו לפני כשנה לאלעד (אלעד גרופ ואלעד יו.אס) סכום של 1.7 מיליארד שקל, שאמור לממן ולהיות משולם על בסיס רווחי הפרויקט הבא.

3. לא רק משקיעי אלעד חוששים. בראיון עם מנכ"ל קבוצת דלק, אסי ברטפלד, שפורסם ב"גלובס" לפני כשבוע, אפשר היה לזהות בקלות את האסטרטגיה של בעל הבית. "כשדלק רצתה להיכנס לתחום תחנות הדלק באירופה", אמר ברטפלד, "היא תכננה לרכוש 200 תחנות. תשובה אמר למה 200, תקנה 900". גם הפארסה סביב עסקת ילמולי, במסגרתה אמורה היתה דלק נדל"ן (בשיתוף עם יגאל אהובי) לרכוש את החברה השוויצרית בסכום שיא של 12 מיליארד שקל, מלמדת שהתעוזה הזו חלחלה לחברות הבת.

אלא שדלק נדל"ן אמורה היתה להיות האחזקה הסולידית של תשובה. ההשקעה בנדל"ן המניב שנמצאת בתיק ההשקעות כמו אחזקה באג"ח. אבל אחרי ירידת המניה ב-12% בחודש האחרון וצניחה של 72% בשנה, יותר מכל מניה אחרת במדד נדל"ן 15 של הבורסה, ועם תשואות גבוהות של 7.1%, 9.7% ו-10% לאג"ח של החברה, מבינים המשקיעים ששום דבר לא ממש סולידי בקשר לתשובה ולנדל"ן.

4. ובזמן שהפרסומים על בקשתה של אלעד תפסו השבוע כותרות צדדיות במדורי הכלכלה, זכה תשובה לכותרות ענק בנוגע למיזם שהוא מתכנן בערבה. מכיוון שבתוך עמנו אנחנו יושבים, מדובר בהזדמנות נפלאה להביט בסיכונים ובפרויקטים הגרנדיוזים שהאיש מוכן לקחת. תשובה מכין כעת תוכנית אב לפיתוח הערבה. על פי התוכנית, היעד הוא להביא לערבה 3 מיליון אנשים עד שנת 2050.

הפעם לא מדובר בלאס וגאס או אפילו בניו יורק, הרחוקות מעיני הציבור והגופים המוסדיים. כל ישראלי יכול להבין כמה אומץ צריך בשביל להפריח כאלו סיסמאות ומספרים באזור המונה כיום 15 אלף תושבים (ללא אילת), ושהאחרונים שבאמת שלטו בו ביד רמה היו הנבטים, במאה ה-2. עד היום התרגלנו שההימורים העצומים של תשובה מצליחים בענק. רק לאחרונה אנחנו מתחילים להפנים גם את הסיכון הגדול שעומד לצידם.