המיועדת

קל לטעות בטלי מורנו. יש בה משהו שברירי, ענוג, דקיק. שערות בלונדיניות דקיקות. גוף דקיק. מקסימום 40 קילו על מטר שבעים וקצת. אצבעות דקות וארוכות, ששולפות בעדינות סיגריות דקות מסוג ווג מנטול. אפשר בקלות לדמיין אותה בתפקיד של כתבת אופנה או תרבות. משדרת אייטמים רכים על תצוגות החורף במילנו. ואולם, מתחת למעטה השברירי הזה מתנהלת בחורה חזקה, שהספיקה לחוות דבר או שניים ב-27 שנותיה. מי שמכיר אותה יודע שכמה שהיא פריכה מבחוץ, ככה היא חזקה מבפנים.

היום, כשהיא נחשבת לטאלנטית המבטיחה ביותר של "חדשות 10", ומגישה את מהדורת "היום שהיה" המזוהה עם גיא זהר, היא יודעת שהיא עשתה את זה. לא עניין של מה בכך עבור בחורה שגדלה בעכו למשפחה מהמעמד הבינוני-נמוך, והגיעה לאן שהגיעה בזכות ולא בחסד, מבלי להיות "בת של" או להתחנך על ברכי הברנז'ה התל אביבית כדרכם של בוגרי גל"צ רבים אחרים.

היא לא מודה בזה, אבל בערוץ יודעים לספר שהיא מסומנת כיורשת של מיקי חיימוביץ', ביום שזו תפרוש. "יש בה שילוב מנצח של ורבאליות, רהיטות ויכולת הגשה, וכמובן שהיא גם נראית מצוין", אומר בכיר בחדשות 10. "היא לא תעשה תוכניות כמו 'עובדה', כי היא לא באה מחדשות. היא לא הייתה כתבת או עורכת בגל"צ, היא הייתה קריינית, אבל כקריינית, מהמקום של הגשה, יש לה את כל הנתונים להגיע למקום הכי גבוה שאפשר, וזה מהדורת החדשות היומית". בעוד שנתיים-שלוש, אם חיימוביץ' תהיה עדיין בתפקיד, כדאי לה לפקוח עין על הטאלנטית הצעירה.

היום נמצאת מורנו על קו התפר שבין שתי המגישות הבכירות האחרות: היא פחות רגשנית ממיקי חיימוביץ', אבל עוברת עניינית וחדה ממנה. מצד שני היא יותר רכה מיונית לוי, אך לא על חשבון האינטלקט. "הם מגדלים אותה לתפקיד", אומר בכיר אחר בערוץ 10. "גם אם זה לא נאמר מפורשות, הרי שהתוכנית היא לטפח אותה ולהכשיר אותה לרשת את מקומה של חיימוביץ'. זה ברור לגמרי".

גם בערוץ 2 זיהו את הפוטנציאל של מורנו, והציעו לה להצטרף לחברת החדשות. בכיר בערוץ אומר כי גם שם סימנו אותה כמי שיכולה להוביל מהדורת חדשות, וייעדו אותה להגשת התוכנית "שש עם", זאת לצד שדרוג מתבקש בתנאים. מורנו התלבטה, אבל ויתרה. יש לה סנטימנטים לערוץ שנתן לה את ההזדמנות הראשונה, היא אומרת. ואולי, כך אנחנו אומרים, האופק של מגישה ראשית ביום מן הימים, מפתה יותר.

עכואית אנונימית

מבין 30 הצעירים שהתקבלו לקורס הקדם צבאי של גלי צה"ל, הייתה מורנו בין הבודדים שלא הגיעו עם רקע או קשרים.

מה היה במקום שבאת ממנו, שהכשיר אותך לעבור את המיונים הקפדניים?

"שום דבר. אני באה מהבית הכי ממוצע שיש. עכו היא מקום מאוד תמים לגדול בו. כמו כל עיר קטנה וקהילתית. הבעיה הייתה, שכנוער לא היו לנו צופים או פעילויות אחרות, שהן עניין טריוויאלי עבור מי שגדל במרכז, למשל, אז נאלצנו לתפעל את עצמנו במסגרת מועצת הנוער. אני גם ניגנתי בחליל צד בקונסרבטוריון, אבל חוץ מזה לא היה מה לעשות שם".

איך זה מרגיש, להגיע מהפריפריה ישר ללב הברנז'ה התל אביבית? מה זה עשה למוטיבציה שלך?

"ברגע שהבנתי איפה אני נמצאת הייתי חייבת להוכיח את עצמי ואת עצם הקבלה שלי למקום הזה. בשלוש השנים שהייתי שם עבדתי קשה מאוד. בעיקר בשנתיים הראשונות. עשיתי עוד תוכנית ועוד חדשות ועוד משמרת לילה, כדי להוכיח את עצמי. אני יודעת שהגעתי בזכות ולא בחסד, אבל בתוך כל זה, תמיד הרגשתי שאני צריכה להוכיח יותר, ולהציג את נתוני ההצלחה שלי, שתמיד חשבתי שהם נמוכים משל כל השאר".

היה רגע שבו הרגשת שהנה, "עשיתי את זה"?

"עוד לא הגעתי לנקודה הזאת, גם היום, עם כל זה שעשיתי ואני עושה המון דברים. יחד עם זה, יש תחושה חזקה מהבית שהגעתי ממנו שהצלחתי, כי אני בגלי צה"ל ואני משדרת ונותנים לי. הפעם הראשונה שממש הרגשתי את ההצלחה הייתה כשאימא שלי סיפרה לי שהיא נסעה באוטובוס לעבודה, ופתאום שמעו ברדיו של האוטובוס: 'השעה חמש, כאן טלי מורנו'. אז התחיל השינוי בתפיסה".

"אני חייתי את זה"

הפרופיל התקשורתי של מורנו נסק כבר כשהייתה ברדיו, בעקבות זוגיות מתוקשרת עם השדרן עמרי רונן, שהיה בן זוגה במשך ארבע שנים וחצי. כבר אז, סיקרה התקשורת בעניין כל תזוזה של צמד הגלצניקים החינניים. מורנו, שאין צורך להכביר מילים לגבי המראה שלה, זכתה ליותר קרדיט כאייטם במדורי הרכילות, מאשר כעיתונאית רצינית.

יש לך בעיה של מיתוג עצמי.

"לפעמים צריך להבין שיש דברים שהם מעבר לחזות שאתה רואה, אותו רושם ראשוני. שיש עומק. אני לא מתעסקת ברדיפה אחרי שם או מוניטין, אלא בדברים שמרתקים אותי וחשוב להעלות על סדר היום הציבורי. אני לא חושבת שאתה חייב להיות אייקון רכילות כדי להצליח. אני לא פועלת מתוך מטרה להיות חתומה על דברים הרואיים, אלא על נושאים שיש להם השפעה עליי כאזרחית המדינה. התחום שאני מתעסקת בו הוא לא רק עבודה, הוא שליחות. זה כמו נושא העלאת שכר הלימוד. זה קרוב אליי וחשוב לי, כי אני סטודנטית שנה ב' ללימודי מזרח תיכון באוניברסיטת תל אביב".

יחד עם זה, יש בעשייה שלך משהו שהוא לא ממוקד, את לא ממקדת מאמצים בתחום מסוים.

"דווקא הפיזור הזה שירת אותי מאוד, כי התעסקתי בהרבה דברים שונים שרציתי לעשות. כשאתה לא הולך בדרך מסוימת אתה מאוד ורסטילי. איך אומרים, אני לא יודעת הכול, אבל אני יודעת קצת על הכול. אתה מגיע לנקודה שבה עשית מכלול של דברים. החיסרון הוא שאתה מגיע למצב שעשית כל כך הרבה דברים, אבל עבור אנשים מסוימים זה כאילו שלא עשית כלום".

את מרגישה שבגלל המראה שלך לוקחים אותך פחות ברצינות?

"נורא קל לקחת אותי למקום הלא רציני בגלל שאני צעירה ובגלל איך שאני נראית. גם רוב הביקורות שנכתבו עליי נגעו בזה, אבל השתדלתי להתייחס אליהן פחות. דווקא היום אני מרגישה שהוכחתי שיש בי מעבר לתדמית של הבלונדינית. במשפחה שלי אומרים שאני כמו מישהו שעובד במאפיה. קם מוקדם בבוקר והולך לישון מאוחר בלילה. או שמתייחסים אליי כאל מישהי שישנה עם הנעליים. את צריכה להבין שאם עכשיו, ב-5:00 בערב, נופל קסאם בשדרות, יש סיכוי שאני אקבל טלפון ואסע לשם, בלי לשאול שאלות".

יחד עם זה, אפשר להבין למה אנשים מתקשים להתייחס אלייך כאל עיתונאית לוחמת ורצינית, כמו אילנה דיין למשל, בשל המראה השברירי שלך וההתנהלות העדינה.

"בניגוד להרבה אנשים שעובדים בתחום התקשורת וראו דברים וקראו דברים על דברים, אני חוויתי את הדברים הקשים על בשרי. אני באה ממשפחה מהפריפריה, שעברה משבר כלכלי. אני יודעת מה זה כשההוצאה לפועל דופקים לך על הדלת.

"אני יודעת מה זה בעיות עם מס הכנסה ומה זה לריב עם ביטוח לאומי. זה לא ששמעתי על זה או סיקרתי את זה. אני חייתי את זה. ולא רק מהבית, אלא בכלל מהמקום שאני באה ממנו. למשל כשאני מדברת על אבטלה, אני מכירה את זה מקרוב. לכן למרות החזות המטעה, יש לי פרספקטיבה אחרת על הדברים.

"אני אתן לך דוגמה נוספת. אחד הדברים שהייתי רוצה לעשות זה להיות כתבת בריאות. זה אמנם לא זוהר, אבל אני מכירה את המערכת הזאת מבפנים. כשאמי הייתה חולה בסרטן התנהלתי מול משרד הבריאות במשך חמש שנים והייתי צריכה להיאבק על תרופות בשבילה.

"מי שנלחם על הכנסה של תרופה שלא נמצאת בסל ועולה 6,000 שקל בחודש, יודע מה זה אומר לראיין אנשים חולים. אז הבחורה הזו, כמו שאת רואה אותה, בלונדינית ששוקלת 40 קילו, כבר ראתה כמה דברים בחיים שלה והתמודדה עם כמה דברים, ולא רק סיקרה אותם".

מי המודל שלך לחיקוי בעולם התקשורת?

"אין אצלי רול מודל אחד, זה אוסף של אנשים והם לאו דווקא טאלנטים שנמצאים מול המצלמות, אלא מאחורי הקלעים. טלי בן עובדיה למשל, עורכת המהדורה המרכזית בחדשות 10 וסמנכ"לית החדשות, שלימדה אותי את הא"ב של המקצוע.

"אגב, היא הכי פחות האמינה בי בהתחלה, וחשבה שאני צעירה מדי. אבל כשהייתי צריכה לערוך את הכתבה הראשונה שלי ולהוציא מתוך שלוש שעות מצולמות אייטם בן דקה וחצי, ולא ידעתי איך, כי לא היה לי ניסיון בטלוויזיה, היא ישבה איתי שלוש שעות באולפן וממש לימדה אותי צעד צעד איך עושים את הדברים. היחס שלה אליי השתנה כשהיא ראתה שאני עובדת מאוד קשה כדי להוכיח לה אחרת ממה שהיא חשבה בהתחלה".

טלי בן עובדיה לא מכחישה את הטעות בזיהוי: "לבושתי, כשראיתי את האודישן הראשון של טלי מורנו חשבתי שהיא צעירה מדי, ועדיין לא מתאימה להצטרף לחדשות 10. תוך זמן קצר המקצועיות שלה אמרה את דברה, והיה ברור שמדובר בנכס טלוויזיוני מהמדרגה הראשונה. בכישרונה הגדול היא הצליחה לחפות על גילה הצעיר, ולהפוך לגורם חשוב במערכת של חדשות 10".

ההומור של קיציס

היה רגע שנשברת ורצית לעזוב הכול?

"זה קורה לי בערך כל שבוע, אבל היו שני מקרים ספציפיים. אחד מהם התרחש במלחמת לבנון השנייה. עבדתי מאוד קשה, שידרתי מהצפון כל יום, ובערב הייתי חוזרת לתל אביב לאולפן, להמשיך לעבוד. היות שהייתי חתומה על חלק גדול מהאייטמים בתוכנית וחייתי את המציאות בשטח, רציתי להצטרף למי שהגיש את המהדורה באותה עת ולפתוח איתו את התוכנית. בסך הכול מדובר בפתיח של שלוש דקות ואחריו הכתבות. אבל כמובן שזה לא בא בחשבון. קיבלתי סירוב".

למה?

"איך אני אענה על זה בעדינות? כי היה ברור מי מוביל את המשדר. זה משהו שמאוד הרגיז אותי. אני מרגישה לא פעם ולא פעמיים שזה קשה מאוד להכניס את דעתי ושיקשיבו לי, בעיקר כשמדובר בתכנית שהתבנית שלה מאוד ברורה ואי אפשר לשנות אותה. כשלא נותנים לי לעשות שינוי, בא לי להחזיר את המפתחות".

יש בך פחד שיפטרו אותך, שתקומי בוקר אחד ותצטרכי ללכת לחפש עבודה?

"לא. אבל זה לא קשור לתחום שאני עובדת בו, זה קשור למקום שבאתי ממנו".

איפה היית רוצה להשאיר חותם?

"אני רוצה לעשות שינוי בחיים של אנשים. היום העיסוק התקשורתי בארץ הוא או בשכבות העליונות או בתחתונות, אבל אין עיסוק במעמד הביניים, כי זה כאילו משעמם. אלה הדברים שהייתי רוצה להציף, למשל ככתבת רווחה או בריאות".

אז מורנו רוצה תחום חברתי, אבל עד שהיא תקבל אותו, היא משמשת ככתבת לעניינים כלליים. תופעת הלוואי של מצב כזה, בשקלול מקדם האטרקטיביות של מורנו, היא שמרבית האזכורים התקשורתיים שלה הם בטורי הרכילות. התחום שכתב מסקר הוא נדבך משמעותי במיתוג העצמי שלו, והוא כרטיס הכניסה שלו לפנתיאון ה"אני בר הסמכא". בהיעדר תחום כזה, הוא חשוף יותר. אמנם גם צביקה יחזקאלי הדף גדודי פפראצי שהתחבאו בשיחים כדי לצלם את החתונה שלו, אבל הוא בראש ובראשונה "כתבנו לעניינים ערביים".

מורנו אכלה הרבה מרורים מהתקשורת בהקשרים האלה. אולי בשל כך היא נמנעת מכל שיחה שקשורה בחייה האישיים. אף מילה על הזוגיות שהיא מנהלת עם אייל קיציס, כוכב הערוץ המתחרה, בחודשים האחרונים, ואף מילה על הגירושים המתוקשרים מהצלם גדי אפריאט אחרי נישואים בני שנתיים.

פרשת הגירושים התפוצצה לפני פחות משנה, ולא היה כמעט אמצעי תקשורת שלא זינק על הסכסוך כמוצא שלל רב. סיקור החתונה הברנז'אית בין השניים היה כאין וכאפס מול סיקור הגירושים, שהרי אין שמחה כמו שמחה לאיד. דיווחים באתרי אינטרנט הציפו את הכביסה המטונפת, ולא חסכו בניואנסים. "מקורבים" מיהרו לספק פרטים עסיסיים - מהצד של אפריאט, למשל, טענו שמורנו הפרה את הסכם הממון ביניהם, ושלא רצתה ילדים בטענה ש"אלוהים לא רוצה שהיא תביא ילדים עד שמיקי חיימוביץ' תפנה את מקומה". מהצד שלה טענו שהוא לא היה נאמן.

אין פלא, אם כך, שמורנו מסרבת להתייחס לדברים, וכמי שנכוותה ברותחין נזהרת גם בפושרין, כלומר במערכת היחסים הטרייה יחסית עם אייל קיציס. לעת עתה, השניים טסים מתחת לרדאר. "הם הכירו לפני שהיא התחתנה, ואחרי הגירושים חודש הקשר", מספר חבר קרוב. "הבסיס לזוגיות הזו הוא קודם כל הרבה הומור וקלילות, הם פשוט נהנים ביחד. יחד עם זה, הדבר המשמעותי ביותר הוא שטלי היא בחורה אינטליגנטית. צריך מישהי עם ראש על הכתפיים כדי שהוא יוכל לתקשר איתה, ולה יש את זה".

מאז החל הקשר, כל יציאה משותפת של השניים מתועדת ומסוקרת, כולל ביקור שלה בבר שלו וביקור שלו באירועים של ערוץ 10. בקלות אפשר לומר שהשניים מתחרים ביונית לוי ועידו רוזנבלום במידת העניין שהם מייצרים בקרב הציבור.

מנגינת החליל

הכניסה של מורנו לערוץ 10 לא הייתה חלקה. בשלב הראשון, כשהערוץ גייס כתבים דרך האינטרנט, והיא הייתה עדיין חיילת בגל"צ, היא שלחה קורות חיים אך נדחתה. היא לא חשבה לנסות שוב, עד שחבר בתחנה האיץ בה לפנות ליעקב אילון, ששידר בגל"צ באותה תקופה. "לא הייתי בטוחה שאני רוצה לדבר עם אילון, כי הייתי צעירה, עדיין עם גשר על השיניים, אבל בסוף פניתי אליו. הוא ביקש שאשלח לו קלטת שלי, למרות שהזהיר אותי מראש שכל העמדות בערוץ כבר מאוישות והם לא מחפשים אנשים נוספים.

"הדבר היחיד שהיה לי הוא קלטת שלי כשאני משדרת בערוץ הקבוצות, וזה מה ששלחתי. כבר באותו ערב חזרו אליי מהערוץ וביקשו שאגיע מיד. כשהגעתי לשם, עמדתי בחדר מול שלושת הקודקודים של הערוץ: רם לנדס, טלי בן עובדיה ויעקב אילון. הם שאלו אותי אם אני יודעת לשדר. עניתי להם שאני לא יודעת לעשות כתבות טלוויזיה ואין לי שום ניסיון בזה, אבל מבחינת הגשה, אני אהיה טובה ואם יש להם כוח להשקיע בי, סביר להניח שגם כתבות ותחקירים אני אעשה טוב".

היום, שש שנים אחרי שהתחלת לעבוד שם, את עדיין צריכה להיאבק על המקום שלך?

"לאורך כל הדרך, גם אנשים שיש להם ניסיון צריכים להיאבק. עד היום אני נאבקת על המקום שלי, אם זה מבחינת התפקיד, תחום הכיסוי או הדברים שאני רוצה לעשות או לשנות".

את מגישה בחמישי בערב את מהדורת "היום שהיה" במקום גיא זהר, שמגיש בשאר ימי השבוע. אומרים עלייך שאת מחקה את שפת הגוף וסגנון הדיבור שלו.

"מה פתאום, אנחנו לא נשמעים אותו הדבר. אנשים טועים וחושבים ככה, כי מי שכותב את המהדורה עושה את זה בסגנון קליל, שונה מחדשות. אנשים מזהים את הסגנון הזה וחושבים שזה באמת הסגנון של גיא ושלי. אבל אם נעבור סינק סינק תראי שאין שום קשר".

את רואה את עצמך מחוץ לתקשורת?

"אני לא יודעת לגבי עבודה אחרת, אבל הייתי רוצה לעשות טיול גדול, או לגור בעיר אחרת בעולם לתקופה של כמה חודשים. זה נותן פרספקטיבה שונה לבועה שאנחנו חיים בה. בעיקר בשבילי, כי אף פעם לא נסעתי לחו"ל לנסיעה פרטית ולא עשיתי טיול אחרי צבא. אם כבר הייתי נוסעת, אז זה היה במסגרת משלחות נוער או במסגרת נסיעות עיתונאיות. תמיד הייתי צריכה לפרנס את עצמי, וזה היה יותר חשוב. משך אותי להתקדם ולעבוד".

אז מה גורם לך עונג? מה את עושה בשביל ההנאה?

"את הדברים הבנאליים. הולכת לסרטים, ישנה כשיש לי זמן. אני מנגנת על חליל צד. בעכו ניגנתי בקונסרבטוריון. אבא שלי תמיד רצה לקנות לי חליל, אבל לא הצליח. לפני כמה חודשים הנחיתי בהתנדבות את פתיחת הקונסרבטוריון החדש בעיר, וכאות תודה קיבלתי מהם במתנה חליל צד. זו הייתה סגירת מעגל בשבילי, ואני מקווה שאולי עכשיו אני אחזור לנגן".