"ניסיון ומומחיות בתחום הביטחון אינם רק יתרון, הם הכרח שאין חשוב ממנו לכל ראש ממשלה בישראל" - את הדברים האלה אמר שאול מופז אתמול (ג') בערב בעת שהכריז על מועמדותו לראשות קדימה.
הניסיון והמומחיות הבטחונית של מופז - לעומת היעדר האלמנטים הללו אצל המועמדת המובילה ציפי לבני, עם זה הולך מופז לפריימריז בקדימה.
על פניו זה נכון, ישראל נמצאת במצב מלחמה מתמשך ורצוי שלעומד בראשה יהיה ניסיון וידע בתחום הזה. אלא מה? - דווקא משום כך לא צריך לבחור במופז. אתן דוגמא: נניח שאנחנו מחפשים אינסטלטור. בוודאי שנרצה אחד שיש לו ותק ומומחיות במקצוע. אבל, מה אם הניסיון של האינסטלטור מסתכם בהתקנת צינורות פגומים? מה אם המומחיות שלו היא לקלקל כל אסלה שהוא נוגע בה?
מדובר פה באדם שעמד כשמונה שנים בראש מערכת הביטחון, ארבע שנים כרמטכ"ל וארבע שנים כשר הביטחון. שמונה השנים הללו הסתיימו עם בחירתו של אהוד אולמרט לראשות הממשלה. זמן קצר לאחר מכן פרצה מלחמת לבנון. ועדת וינוגרד, וגם ועדות ופורומים אחרים, קבעו כי הצבא לא היה מוכן למלחמה.
כלומר, הניסיון הצבאי של מופז הוביל את הצבא לאחת המלחמות הכושלות ביותר - מבחינה מבצעית. המומחיות שהוכיח מופז הייתה איך להכין צבא לכשלון. אלה עובדות, לא הערכות, לא דעות, לא השערות. שוב: עד סמוך לתחילתה של מלחמת לבנון השניה היה מופז האיש שהנהיג את הביטחון. אולמרט ורמטכ"ל המלחמה חלוץ קיבלו לידיהם את הצבא שהכין מופז - והתוצאות ידועות.
"אחרי לביטחון שלנו" - זו הסיסמא בה בחר מופז בשביל הפריימריז. הרבה עזות מצח וחוצפה יש בה. אבל בעיקר היא מבטאת בוז עמוק לתבונתו וזכרונו של ציבור מתפקדי קדימה בפרט, ושל הציבור בכלל. האיש שההליכה אחרי הביטחון שלו הובילה אותנו ללבנון 2 משוכנע שאנחנו לא זוכרים - ובעיקר לא חושבים. הוא בטוח שדי בכך שהיה רמטכ"ל ושר ביטחון כדי לעשות אותו בעיני הציבור כבטחוניסט ראוי. ואתם יודעים מה? - מנסיון העבר אני חושש שהוא לא לגמרי טועה. *
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
