"הלאמת הארנונה" תביא אסון לרשויות המקומיות

בכתב המינוי של ועדת ברזילי, שמונתה ע"י הממשלה בספטמבר 2006, נקבע כי היא תבחן ותגיש המלצותיה בסוגיות שונות בתחום הארנונה, ובהן - הגדרה של נכסים וסיווגים; תעריפי ארנונה אחידים לרשויות מקומיות בהתאם למצבן הדמוגרפי, הגיאוגרפי והסוציו-אקונומי; כללים לגבייה רטרואקטיבית של ארנונה; שיטת חישוב אחידה; הליכי ערר; הנחות ופטורים מארנונה; ונושאים נוספים בהם זיהתה הממשלה כשלים.

לא נראה כי ההמלצות העתידיות של הוועדה, כפי שהודלפו, תתייחסנה לסוגיות הללו. במהלך השנים האחרונות אנו עדים לתופעה רווחת ומואצת של העברת חובות וסמכויות של השלטון המרכזי בתחומים שונים ובולטים, בהם תחומי הרווחה והחינוך, אל השלטון המקומי. זהו ככל הנראה חלק מתפיסת עולם אשר לפיה שומה על הממשלה להתפרק בהדרגה מחובותיה כלפיה אזרחי המדינה, ולהסתפק בתפקיד הלא מחייב של רגולטור המפקח על אספקת שירותים לאזרח.

אילו הסתפקה המדינה בהסתלקותה מקיום חובותיה לאזרחיה - דיינו, אולם השלטון המרכזי רואה עצמו כרגולטור של "קבלני המשנה" שמתפקידו לפקח על פעולתם, לקבוע את גדר חובותיהם ואת תקציבם. כך גם נוהגת המדינה עם השלטון המקומי: היא מגדירה מחדש את תפקידו כספק שירותי רווחה, סעד, בינוי, חינוך וכו' עבור אזרחי המדינה, ואף קובעת מדי שנה את תקציבו בדרך של קיבוע גבולות המותר והאסור בגביית ארנונה.

עתה, כך מסתבר, מבקשת המדינה להתקדם צעד נוסף בדרך אל עיקום השיטה. היא שואפת לגבות בעצמה לקופת המדינה את כספי הארנונה המשמשים את הרשויות המקומיות לאספקת השירותים, ולהעביר לרשויות המקומיות מתוך כספים אלה את תקציבן לפי ראות עיניה. חשוב להבין כי שירותים אלה היו מלכתחילה אמורים להיות ממומנים בכספי המסים ובלית ברירה נאלץ השלטון המקומי לספקם ולממנם.

לא רק ראשי השלטון המקומי אינם מאמינים שהאוצר יעביר את הכספים שיגבה לשלטון המקומי, גם כל מי שמכיר את מציאות החיים בישראל מבין שהסיכויים לכך אפסיים.

"הלאמת הארנונה" תחליש את הרשויות המקומיות, תהפוך אותן לספקי שירותים נרצעים של השלטון המרכזי ותיטול מהתושבים את החירות לבחור מה יעשה בכספם. יש לזכור כי תקציב הרשויות המקומיות הוא התקציב הציבורי היחיד שיש לאזרחי המדינה אפשרות להשפיע באופן ממשי על קביעתו, והארנונה היא המס היחיד שלאזרח היכולת להשפיע על אופן הוצאתו. המלצות הוועדה תפגענה בעיקרון עצמאות הניהול של תושבי הרשות המקומית, ואף תדכאנה את האינטרס המקומי לפיתוח, אם אין בצידו גידול בהכנסות הרשות מארנונה.

יש להשאיר לרשויות המקומיות את קביעת הארנונה, גבייתה ודרכי הוצאתה. אל למדינה להתערב בכל אלה מעבר למינימום ההכרחי. העובדה שיש רשויות מקומיות שמתקשות לגבות מס אמת, או כאלה שנבחריהן אינם מסוגלים לאזן את תקציבן, איננה מובילה למסקנה שיש להפקיע מכל הרשויות המקומיות באופן גורף את עצמאותן.

הכותב מתמחה בארנונה, שותף בכיר בשביט בר-און גלאון צין נוב יגור ושות'.