מועדון ה"שבלול" בת"א, נכון להיום, מציע את אחת האופציות הנעימות ביותר לבילוי מוזיקלי בעיר ללא הפסקה. המועדון, שפועל כבר כשלוש שנים, ממוקם במקום מושלם: הוא יושב בלבו של הנמל, ולאחר ההופעה אפשר ללכת לטיול רומנטי ולצפות בגלים. המועדון עצמו לא גדול, עם תפוסה של מאה מקומות בסך הכל. העיצוב נעים ואינטימי, ובמקביל להופעות אפשר להזמין גם אלכוהול ומשהו לאכול. מבחינה מוזיקלית, היתרון הגדול של המקום הוא האקוסטיקה שלו. "שבלול" מאופיין באקוסטיקה חמה ומדויקת, תודות לעיצוב החלל ולמערכת הגברה משובחת. בהשוואה למתחרה העיקרי שלו, "לבונטין 7", השבלול מנצח בנוק אאוט: החלל נעים יותר, אפשר לשבת בנוחות, והאקוסטיקה הרבה יותר טובה. אם נופלים על הופעה מוצלחת, יש סיכוי לערב מהנה מאוד.
"שבלול" מוגדר כמועדון ג'אז, אם כי הרפרטואר שלו פונה גם לסגנונות אחרים כמו פיוז'ן או מוזיקת עולם. הלכנו לשם ביום חמישי האחרון לשמוע ג'אז, עם חמישייה מצוינת בהנהגת שי מעוז. מעוז, פסנתרן ומלחין, הוא בוגר בית הספר לאמנויות ע"ש תלמה ילין ובית הספר רימון למוזיקת ג'אז. בארבע השנים האחרונות הוא עומד בראש מגמת הג'אז בבית הספר לאמנויות בת"א, ומופיע לא מעט. מעוז הוביל את ההרכב מהפסנתר והאורגן לסירוגין, כשלצדו ארבעה נגנים מוצלחים: ניר פופליקר (גיטרה), עופר פלד (סקסופון וקלרינט), שי חמני (גיטרה בס) ורועי אוליאל (תופים).
חברי החמישייה ניגנו קטעים מקוריים שלהם ושל מוזיקאים עמיתים, בסגנון שניתן להגדיר כ"ג'אז מודרני". מה שזה אומר, בתכל'ס, זה ג'אז לא מתחנף: מוזיקה ישירה ומלאת גרוב, שמצד אחד נעים לשמוע אבל מצד שני אינה מתלקקת ולא מנסה סתם לעשות נעים באוזן. בין הקטעים התוססים השכיל מעוז לשלב גם רגעים מרגשים ומלאי קסם, כמו ביצוע יפה לפסנתר סולו ל"נואיבה" של שלמה גרוניך. אחלה הופעה, גם בזכות המקום וגם בזכות ההרכב. את רשימת ההופעות הצפויות ב"שבלול ג'אז" אפשר למצוא באתר המועדון:
www.shabluljazz.com
יצירתיות ברמה גבוהה
עוד ג'אזיסט ישראלי, הפעם אחד שמשחק במגרש הבינלאומי, הוא נגן הטרומבון יונתן וולצ'וק (Voltzok). וולצ'וק למד במגמת הג`אז של תלמה ילין, ולאחר מכן עבר לניו-יורק, שם הוא לומד ומופיע. הוא בן 25 בסך הכל, אבל המעבר לארה"ב חשף אותו לשמות הגדולים ביותר של סצנת הג'אז שם. הוא הספיק לנגן לצדם של סלייד המפטון, ג'וניור מאנס ואחרים.
כעת הוציא וולצ'וק דיסק ראשון, "More to come". רשימת התודות על עטיפת הדיסק כוללת כמה מהשמות הגדולים ביותר בסצנת הג'אז האמריקנית.
הדיסק עצמו משקף לא רק כישרון טכני אלא גם מוזיקליות עמוקה ויצירתיות. וולצ'וק שילב קטעים מקוריים של בי-בופ, ולצדם גרסאות עדכניות לקטעים מוכרים של דיזי גילספי, תלוניוס מונק ואחרים. האזנתי כמה פעמים, ואין מה לומר, הבחור מוכשר. המוזיקה אינטליגנטית וסוחפת, העיבודים מוצלחים, ויש כאן ג'אז ברמה גבוהה מאוד. בדומה למוזיקה של מעוז וחבריו, זו לא מוזיקה שסתם מלטפת את האוזן אלא כזו שמציעה אתגר ומורכבות.
ברשימת המשתתפים אפשר למצוא שני שמות נכבדים, שכל אחד מנגן בשתי רצועות שונות: הראשון הוא הטרומבוניסט סלייד המפטון, והשני הוא הסקסופוניסט אנטוניו הארט. יתר הנגנים הם ארון גולדברג (פסנתר), ברק מורי (באס) ועלי ג'קסון (תופים). כדאי להכיר.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
