דרך מכוני האבחון בארץ עוברים מדי שנה מאות אלפי אנשים מועמדים לעבודה בכל הרמות ובכל הגילאים. רוב החברות במשק נעזרות במבחני מיון של מכוני אבחון חיצוניים, כדי לתמוך בהחלטה האם לקבל מאן דהו למשרה הפתוחה שהן מציעות. הצרה היא, שתהליכי המיון הללו והררי המידע האישי שנאסף דרכם עלולים להתנגש עם סוגיות חוקיות ומוסריות הנוגעות לצנעת הפרט.
עו"ד שירה להט, מומחית לדיני עבודה והגנת הפרטיות ממשרד יגאל ארנון ושות' מסבירה, כי מבחני המיון ובסיסי הנתונים שנבנים סביב המועמדים לעבודה מעלים מספר בעיות משפטיות בפוטנציה. "מצד אחד", אומרת להט, "אפשר להבין ולקבל את דרישת המעסיק לדעת כמה שיותר אודות אישיותו, תפישת עולמו ותבניות התנהגותו של המועמד לעבודה. באופן טבעי, המעסיק רוצה להבטיח לעצמו שהוא לא עושה טעות. מן הקצה השני, במסגרת אותם מבחנים המועמד נדרש להתפשט ממש, ולמסור אינפורמציה אישית מאוד: מבדקים אישיותיים עם פסיכולוג, ניתוחים גרפולוגיים, לספר על בעיות במשפחה, לספק מידע על רמת השכר בתפקידים קודמים, לספר על עולם האסוציאציות שלו ולמסור נתונים אישיים מאוד שמוכנסים למאגר המידע של מכון האבחון ונשמרים שם לאורך שנים. החוק אומר, שחייבים היתר מיוחד כדי להחזיק מאגר מידע כזה, לשלם אגרה שנתית ולמנות מנהל מאגר אשר מתחייב באופן אישי לרשות מאגרי המידע במשרד המשפטים שלא לעשות שימוש במידע מעבר למטרות שעליהן הוא נמסר, שכן מידע היום הוא נכס שניתן להרוויח עליו.
- האם חברות המיון מתחייבות בפני המועמדים לשמור על הנתונים שנאספו ולא להעבירם?
"בפועל זה עובד הפוך. כשהמועמד מגיע לבדיקה הוא נותן את הסכמתו החתומה לכך שהמידע שייאסף אודותיו יישמר במאגרים, והוא גם מאשר למכון להעביר את המידע למעסיקים אחרים על-פי דרישה, כאשר זהו לרוב תנאי מקדים לביצוע המבדק. בהעברה כזו של חוות דעת אודות מועמדת למעסיק אחר עלול לחול עיוות: אם, למשל, שולחים את הנתונים אחרי שלוש שנים למעסיק אחר הם כבר לא בהכרח מהימנים (האדם השתנה, דפוסי ההתנהגות השתנו, התפקיד האחר שונה במהותו וכו'). אבל, מכוני האבחון חוסכים בדרך הזו עלויות של ביצוע מבדקים חוזרים".
היד הבוחרת היא גם היד הממיינת
אורית זיו, מנכ"ל משותף בדואט, חברה להשמת בכירים, מחזקת את הדברים של להט וקובלת על ניגוד האינטרסים שקיים כאשר חברת ההשמה היא גם מכון אבחון. "בשנים האחרונות", אומרת זיו, "הפכו מכוני האבחון הגדולים גם לחברות השמה, וכאן מתחילה בעיה גדולה: לא ייתכן שהיד הבוחרת תהיה גם היד הממיינת. אלה הם שני נושאים שמבחינה עסקית סותרים אחד את השני וערבובם תחת אותו גוף מהווה נוהל לא תקין.
זיו נדרשת גם למסכת הייסורים של המועמד לעבודה כשהוא עובר תחת סוללת הבדיקות של מכוני האבחון: "הוא (המועמד) יושב שם, חסר הגנה ונטול זכויות, במשך יום שלם, לפעמים יומיים, כשהוא נדרש להתפשט בצורה טוטלית ולספר על כל ההיסטוריה שלו במסווה של 'בדיקת ההתאמה למעסיק'. גם אם המבדקים מביכים, לא נוחים או מבזים - הוא חייב להתנהג כמו כולם, לפי מה שמצפים ממנו, אחרת הוא שורף את עצמו בו במקום. יש לי מועמדים בכירים שכבר לא מוכנים יותר לעבור את המיונים של מכוני האבחון. הם אומרים לי: 'די. אני לא מוכן יותר לדבר על העכבות שלי עם אמא'".
זיו מתרעמת גם על שימור נתוני הנבחנים לאורך שנים במאגרי המידע: "המכונה המשומנת הזו של מכוני אבחון דורשת מן המועמדים לחתום על ויתור סודיות ואחר-כך היא משמרת את הנתונים הכי אישיים, הכי אינטימיים לדורי דורות במאגרים שלה. מה שמטריף זה שלנבדק עצמו אין גישה לתיק שנאסף עליו, כיוון שחברת המיון חוששת מתביעות, אחרי הכל, חברת האבחון יכולה לרשום מה שהיא רוצה על האדם, ומה שנרשם שם נדבק עליו כתווית גם כשהוא מגיע למבדק חוזר".
- מה את אומרת למועמדים שלך בהקשר זה?
"אני לגמרי מבינה שבשעת לחץ, כשהמועמד מחפש עבודה, הוא נדחף לעשות כל מה שמצפים ממנו, גם אם זה כרוך בהשפלה. מכוני האבחון הם המקום האחרון שבו אתה יכול להיות חריג. להיות חריג, לגלות עמוד שדרה פנימי, להתנגד - פירושו להסתבך ולאבד את ההזדמנות לאותה משרה. יחד עם זאת, אני אומרת להם: 'יש לכם זכויות, היזהרו לפני שאתם חותמים,
ולאחר שביצעתם את המבדקים דרשו מהמכון למחוק את הרשומה אודותיכם'. המועמד חייב לדעת שהוא אדון למידע שנאסף עליו ושהוא זכאי לדרוש את מחיקתו".
מבחן המהימנות ומבחן הרלוונטיות
על ההשפלה שכרוכה לעתים בתהליכי המיון כפי שמתארת זיו, מספר נועם (שם בדוי), בן 50, מהנדס בעל תואר שני במנהל עסקים, שסירב לעבור באחרונה מבחנים במכון אבחון שאליו נשלח על-ידי מעסיק גדול. "עברתי במהלך הקריירה שלי שלושה-ארבעה מיונים במכוני אבחון", אומר נועם, "ומצאתי את התהליך הזה משפיל ומבזה. לגיטימי בעיני שישאלו אותנו שאלות אינטלקטואליות, הבוחנות את מידת ההתאמה שלנו לתפקיד, אבל מצאתי את עצמי נשאל שאלות מביכות מאוד כמו: 'איך היתה מערכת היחסים שלך עם אביך?' או 'מה היו הרגעים הקשים בחייך?', ושאלות אחרות המפשפשות בחיים האינטימיים ביותר, כשלא היה לי ברור איך זה בכלל קשור למטרה המקצועית שאליה זומנתי מלכתחילה. גרועים מכך הם מבחני הדינמיקה הקבוצתית. מושיבים אותך עם חבורת 'ילדים' ובודקים את רמת המנהיגות או רמת הכריזמה שלך במין זירת התגוששות שתוך דקות ספורות הופכת לקרקס ('מי שצועק יותר הוא המנהיג?!'). מצאתי את עצמי שם נאלץ לרדת על הברכיים, תרתי-משמע, ולשחק עם חברי הקבוצה הנבחנת על הרצפה ב'דוקים ובקשים', כשבצד יושב המאבחן ורושם לעצמו הערות. בפעם האחרונה שניגשתי למשרה בכירה פתוחה חדשה והמעסיק ביקש לשלוח אותי למבחן מיון, הודעתי לו נחרצות שאיני מוכן להשתתף במשחקים הקבוצתיים הללו. יכול להיות שהסירוב שלי היה לי לרועץ (לא קיבלתי את המשרה), אבל אני שלם עם ההחלטה".
תגובת פילת ישראל: הנתונים נשמרים למקרה של תביעות עתידיות מצד המועמד על כך שנדחה
דרור שפר, מנכ"ל פילת ישראל
"1. ניגודי אינטרסים: ברמה התיאורטית, כאשר גוף עסקי אחד מחזיק גם במחלקת השמה וגם במחלקת אבחון, אכן עשוי על פניו להיווצר מצב של ניגוד עניינים. בפועל, קיימות חומות סיניות גבוהות בין שתי החטיבות שלנו, שבא לידי ביטוי בבסיסי נתונים נפרדים לחלוטין.
"2. דו"ח האבחון חסום לנבחנים: מי שמזמין את הדו"ח על הנבדק הוא המעסיק ובעיקרון, זוהי דרישת המעסיק שלא לחשוף בפני הנבדק את הממצאים. חשוב להדגיש, שחוות הדעת הנכתבת איננה על מאפייניו האישיותיים וההתנהגותיים של הנבדק כשלעצמו. לא מדובר בחוות דעת כללית, אלא בדוח אינטגרטיבי שאוצר בין השאר נתונים על הגדרות שקבע המעסיק בהתאם לצרכיו ולתרבות הארגונית שלו.
"3. לא מוחקים: העברה של דו"חות מועמדים, דו"חות מיון, דו"חות אבחון על מועמד ממעסיק אחד למעסיק אחר, נעשית אצלנו רק עד טווח של שנתיים, כאשר ההעברה נעשית בהסכמתו החתומה של המועמד. הנתונים אודות הנבחן נשמרים במאגר במשך מספר שנים, למקרה של תביעות עתידיות אפשריות מצד המועמד על כך שנדחה.
הכתבה המלאה - במוסף "הערב" של "גלובס"
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.