לא אבדה תקוותן / בעז כהן על הופעת הברידרז במועדון זאפה

זה התחיל ב-22:41 והסתיים ב-00:02. שעה ו-21 דקות ברוטו של הופעת רוק טובה, מהסוג שיוצאים ממנה אל הלילה עם חיוך של הנאה וללא תחושת החמצה או קיפוח. זה לא היה קצר מדי. זה לא היה ארוך מדי. זה היה מדויק. עם האפקטיביות של הדייקנות אי אפשר להתווכח.

להקת הברידרז, שמונהגת על-ידי האחיות קים וקלי דיל, נמצאת 15 שנה אחרי תהילת 1993. אחרי הרבה מאוד סיגריות, סמים ואלכוהול, אבל עדיין עם אותה אנרגיה חיונית שמסיעה להקות גיטרות אמריקניות אל המפגש החם עם הקהל הזר.

זה נפתח עם "Tipp City" - של להקת ה-AMPS, בחירה מוזרה משהו, אבל החן של קים דיל מצליח לחפות גם על בחירת השירים ושיבוצם המקרי וחסר ההיגיון במופע. בסופו של דבר החוויה השלמה שנוצרה בזאפה הייתה גדולה מסך כל חלקיה (הסאונד לקה בחסר, השירה נעלמה פה ושם, הגיטרות היו, לעתים, חלשות מדי). קים דיל ואחותה קלי פרשו את כל נוצות הטווס המרוטות שלהן, שלל שירים, מכל האלבומים, עם רגעי שיא עילאיים ("Divine Hammer") ועם רגעים קצת פחות טובים (גרסת הכיסוי לביטלס, ל"Happiness Is A Warm Gun" הייתה מגומגמת ורפויה, כשקלי דיל משמיטה לחלוטין את כל הבית האחרון והמשמעותי של ג'ון לנון ושומטת את משמעותו ושיאו של השיר מתחת לרגליו).

אבל רצף השירים לא הותיר זמן לתחושות החמצה ואכזבה. שיר רודף שיר. להיט הענק של הברידרז נחת על הקהל בחלקו השני של הערב, אחרי מרוץ של שרשרת שירים קצרים, מהירים ומהנים. "Cannonball" המזוהה משוגר היישר אל התודעה הקולקטיבית של כל מי שהיה ער בתחילת שנות ה-90, ומגיב עם הרגליים הקופצות והידיים המונפות לפתיחה התותחית.

קלי דיל עזבה את הגיטרה ולקחה את הכינור. זה היה לקראת סוף המופע הקצר והיה זה "Drivin' On 9" - אולי השיר הכי אהוב עלי של האחיות מאוהיו - שבא בדיוק בזמן, כדי ללטף את הלב. הביצוע שלו לא אכזב. הוא היה מצוין.

יותר מכל, הותירה ההופעה הזו תחושה של אופטימיות. הנה אחיות שעברו הרבה, והרבה דברים קשים, והן מדברות על אמא שלהן, ועל החיים באוהיו, תקוות ונפילות, תפילות ומשברים, התרסקויות כואבות ובדידות בעיר הגדולה, וכמיהה לאהבה בדרכים, ואירוניה דקה בצד המילים המדויקות, והן שרות בהרמוניות קוליות נהדרות שירי רעש יפה, ואתה רוצה לעלות לבמה בסוף המופע ולהגיד להן תודה, ולחבק אותן חזק, לאמצן קרוב אל לבך, ולומר שיהיה טוב, לספר להן שראית את הדמעה שמאחורי החיוך, אבל הרגשת גם את האהבה למוזיקה, והאהבה לשירים, ואתה רוצה להמשיך ולהישאר נאמן להן, עד העונג הבא. *