כביש עוקף גזענות

השבועיים האחרונים של אוגוסט הם באמת "הימים הנוראים" של השנה. חם מאוד. בתל-אביב גם מהביל עד כדי אהבלות. הילדים כולם בבית, ומי שכבר אין לו ילדים נתקע עם הנכדים שהשאירו לו הילדים וברחו לחו"ל. מי שנסע לחו"ל לא ניצל גם הוא, ופוגש בכל מקום בוחטות רועשות של ישראלים שמהם ניסה לברוח. ומי שלא נסע לחו"ל נתקע בפקקים או בדרך לצימר המיוחל בגליל, או בכניסה לחניה בחוף הים הנכסף. הטלוויזיה ("כוכב נולד", "היפה והחנון"), (הקולנוע "וול-אי", "האביר האפל") וגם התיאטרון ("יוסף וכתונת הפסים המשגעת") פונים לילדים וילדות בני 12 ומטה. אז מה עושים?

במקרה כזה, אומרות כל האמהות, מהפולניות ועד לפרסיות, לכו על מה שאתם מכירים, על מה שכבר הוכיח את עצמו כטוב ויציב.

וזו אכן הזדמנות לצאת ולצפות, בוודאי למי שטרם ראה, אבל גם למי שראה בהרכבים קודמים, את ההצגה "הנהג של מיס דייזי", בביצועם הווירטואוזי המדהים, המרגש להפליא והאנושי להקסים, של ליא קניג המלכה, של יעקב כהן הנפלא, ושל דביר בנדק המצוין.

המחזה שנכתב בשנת 1987 על-ידי אלפרד יורי, ושנתיים לאחר מן הפך לסרט מצליח זוכה אוסקר בכיכובם של מורגן פרימן וג'סיקה טנדי, שזכתה גם באוסקר השחקנית הטובה ביותר - מתרחש באמצע המאה הקודמת בדרום ארה"ב מוכת האפליה הגזעית, כשגבר יהודי עשיר שוכר לאמו הזקנה נהג שחור.

המחזה כולו עוסק בהתפתחות היחסים בין האישה הלבנה-היהודייה-העשירה לבין הנהג השחור והעני שלה, והוא מנפץ לרסיסים את שאריות הגזענות שעוד נותרו, ועוד נותרו, ביחסי הלבנים והשחורים בארצות-הברית, בוודאי בחלקיה הדרומיים. המחזה מקלף את הגזענות ההיא של אז, וגם את הגזענות בכלל מאז ועד עולם, מהקליפות הפוליטיות והחברתיות שלה, על-ידי כך שהוא מתרכז ביחסים בין שניים, ואולי שלושה, אנשים, והופך את יחסי הטינה, הזרות, הבוז והפחד של תחילת היחסים בין האישה הלבנה לגבר השחור, ליחסי הערכה, תמיכה, קירבה ואהבה בין שני אנשים בסופם.

מבחינת המסר של ההצגה הרי שבעובדה שהמחזה עוסק בפרטים ומתעלם מהמציאות שמסביב להם, גם כוחו אך גם חולשתו. כי מצד אחד נכון שגזענות, במובן של הדרך בה אנחנו רואים את הזולת, מתחילה ומסתיימת ברמה האישית, אבל הסיבה והפתרון לגזענות חברתית ופוליטית, שהגזענות האישית היא תמיד רק פרט ממנה, היא לעולם, גם שם וגם כאן, חברתית ופוליטית.

אלא שעל הבמה בא, כמובן, לידי ביטוי, במחזה הכתוב באופן מבריק, הצד האנושי של סיפור הגזענות, וזה מאפשר לשחקנים להגיע לכל עומקי ופסגות המשחק האפשריות. והמשמח בביצוע העברי הזה של "הנהג של מיס דייזי" הוא ששלושת השחקנים לוקחים את ההזדמנות שניתנה להם, ומעלים על הבמה קונצרט אדיר של משחק, עד כדי כך שהקהל עוצר כמה וכמה פעמים את ההצגה במחיאות כפיים אדירות.

וגם אני מצטרף וצועק יחד עם כולם - בראבו! *

"הנהג של מיס דייזי", מחזה מאת אלפרד יורי, תרגום: דניאל לפין, בימוי: איציק ויינגרטן, תיאטרון הבימה קונצרט אדיר של משחק