הכישלון המרהיב של ג'ינג'יס חאן

מה זאת אומרת אין בו כלום? זאת אומרת ש"מונגול", הפרויקט הגרנדיוזי של סרגיי בודרוב ("נומאד"), אמור להסביר לנו איך הפך ג'ינגס חאן לכובש האכזר ששלט בחצי עולם, אבל בסופו של דבר, הוא לא מסביר מאומה.

אנחנו אמנם זוכים לעקוב אחרי חייו של ג'ינגיס חאן מגיל צעיר, מאז שנקרא טמוג'ין והיה בנו של ראש שבט נוודים קטן. אנחנו רואים איך פגש טמוג'ין באהבת חייו, כיצד התייתם מאביו, כרת ברית אחים, הפר את הברית הזו, סבל עינויים ועבר תלאות רבות, ובסופו של דבר הפך למצביא חסר פחד. אבל כל שרשרת האירועים הדרמטיים האלה נשארת בגדר אסופה מקרית של תמונות לא מנומקות.

מדוע נקשרו נפשותיהם של טמוג'ין ואהובתו בורטה בקשר כה הדוק? ככה. כי הם נפגשו בגיל 9 והחליפו שני משפטים. למה הפך ג'מוקא לבן בריתו של טמוג'ין? ככה, כי הוא אסף אותו מהשלג ושתי שניות אחר-כך הם החליטו שיהיו אחים לנצח נצחים. למה אחיו האמיתי של ג'מוקא שונא את טמוג'ין? ככה. ואלה עוד השאלות שבשוליים.

במרכז הסרט עומדת השאלה, מה בעצם הפך את הילד טמוג'ין לג'ינגס חאן? האם היה מנהיג מלידה, או שתכונות המנהיגות התפתחו אצלו בעקבות האירועים הטראומתיים בחייו? האם הוא אדם פרטי ששואף להוביל את עמו, או שהוא שליח אלוהים? מה גרם ללוחמים להתאגד סביבו? כיצד החליט שעליו לאחד את כל השבטים במונגוליה תחת שלטונו?

רוב הסרט מנהל טמוג'ין מלחמות קטנות של "אין ברירה", ואז הוא יוצא להתקפה יזומה בשם הרעיון הזה, של האיחוד. כאן בעצם נפתח עידן שלטונו המהולל של ג'ינגס חאן. אבל מתי היה הרגע שבו הפך טמוג'ין מסוגל לרעיון הזה ולפעולה כזאת? שמא זה היה כך מאז ומתמיד? ואם לא, איזה אירוע הוביל לרגע הזה? האם זה קרה בזמן המאסר הממושך שלו? ואם כן, למה לא רואים בסרט סימן לשינויים שעוברים עליו בזמן הזה?

הסיפור מסתיים בסוג של הסבר, כשטמוג'ין מספר במשפט סמלי כיצד התעצבה אישיותו. אבל אנחנו, למרות שכביכול היינו שם איתו, לא באמת היינו שותפים לעיצוב הזה.

בודרוב יצר סרט שיש בו הרבה אלמנטים אקסטרווגנטיים, אבל אין בו פסיכולוגיה. וכשלא זוכים לצפות בהתפתחות אמיתית של הדברים, התוצאה היא פספוס עצום. פספוס של אחד הסיפורים המרתקים בהיסטוריה, ושל אחת הדמויות המסקרנות ביותר. בודרוב, שהיה שותף גם בכתיבת התסריט, היה יכול לספר לנו כיצד נוצרת מפלצת, או להבדיל, כיצד נוצר מנהיג דגול (תלוי באיזה צד של המתרס נמצאים. בודרוב נמצא כנראה בצד המפרגן יותר לכובש, שנחשב גם לאחד האכזריים והרצחניים שחיו אי פעם). אבל הוא לא עשה אף אחד מהדברים האלה. ואם אתה לא מצליח לספר את הסיפור, לא חבל לך ולנו על כל האקספוזיציה הממושכת הזו? לא עדיף להתחיל ישר באקשן, לעשות סרט שיכלול יותר קרבות וכיבושים ופחות אירועים מקדימים? אז לפחות אפשר היה לקרוא לזה סרט מלחמה יעיל.

בלי הצצה אמיתית לנפשן של הדמויות, אנחנו נשארים עם שעתיים, שמרגישות כמו חמש שעות, שמלאות בהתרחשויות משעממות נורא. עם המון שוטים של דמויות קטנות המתקדמות מעבר לאופק, לקול זמזום מעצבן שאמור כנראה להיות מנגינת פולקלור. אפילו סצינות הקרב המרשימות פחות מותחות, שכן האמפתיה כלפי גיבורי הסרט אינה גדולה כפי שיכולה הייתה להיות. כך נותר הסרט כמו ערבות מונגוליה שבהן צולם - שטוח ושומם. *