עוד דו"ח לא מחמיא לחינוך בישראל: משכורות המורים מן הנמוכות והכיתות צפופות

נתונים השוואתיים בין מערכות החינוך במדינות המפותחות (OECD), והנמצאות בשלבי הצטרפות בשם Education at ,a Glance 2008 , מציגים נתונים לא מחמיאים לישראל ביחס למדינות אחרות, ומסבירים במידה רבה את הישגיה הנמוכים במבחנים ההערכה הבינלאומים (מקום 39-40 מתוך 57 מדינות במבחני פיזה הבנלאומיים).

הדו"ח, הבוחן את השנים 1995, 2000 ו-2006, מצביע על כך שישראל נמנית על הכיתות הצפופות ביותר בעולם. בחטיבות-הביניים לדוגמה לומדים 32.8 תלמידים בממוצע - לעומת 24 תלמידים בממוצע במדינות ה-OECD.

בבתי-הספר היסודיים יש 27.5 תלמידים, כשהממוצע במדינות ה-OECD קטן ב-6 תלמידים ועומד על 21.5. בדנמרק, הנחשבת לאחת "ממדינות המופת" (מבחינת השירותים החברתיים המוענקים על ידה), לשם ההשואה, מספר התלמידים הממוצע בכיתה עומד על כ-20 תלמידים במערכת החינוך היסודית ובחטיבות הביניים.

הממוצע בספרד ובארה"ב גם נמוך מזה של ישראל ועומד על 23-24 תלמידים. קוריאה לעומת זאת, עוקפת את ישראל במידת הצפיפות, ובה הממוצע עומד על 31.6-35.8 תלמידים בכיתה.

שכר המורים ב-2006 (לא כולל את השינויים בעקבות הרפורמה "אופק חדש") גם הוא מהנמוכים בקרב המדינות הנבחנות. משכורת שנתית של מורה מתחיל בישראל עומדת על כ-13,257 דולר, כמעט שליש מן השכר של מורה מתחיל בארה"ב, ופחות ממחצית השכר הממוצע של מורה במדינות האו.אי.סי.די, העומד על 27,828.

שרת החינוך, יולי תמיר, אמרה בתגובה כי תפעול מערכת החינוך בישראל יקר בין היתר בשל מספרן הרב של יחידות המטה, המטפלות באוכלוסיות דוברות שפות שונות וממגזרים שונים. תמיר הדגישה: "הנתונים לא כוללים את העלאת המשכורות במסגרת הרפורמה אופק חדש, וטענה כי רק בעוד שנתיים, נדע אם המהלך של העלאת השכר השפיע בצורה הולמת. בנוסף, קשה להשוות את ישראל למדינות "סינטטיות", שאין להם את המגוון הדמוגרפי שקיים בישראל, אם כי זה לא אומר שאין מה לשפר במערכת", אמרה.