פטריוטיות טכנולוגית. יש דבר כזה

קשה לא להיות פטריוט ישראלי כשמסתובבים בכנס טאקראנץ' 2008, בסאן פרנסיסקו.

לפני שלוש שנים שמעתי לראשונה את השם טאקראנץ'. אני זוכרת שהסבירו לי שיש מישהו בוואלי בשם מייקל ארינגטון ואני לא הבנתי מה הוא בדיוק עושה. היום מייקל הוא מעצמה והבלוג טאקראנץ' הוא אחת הפלטפורמות החשובות להכרה עולמית בתחום הסטארטאפים הטכנולוגיים.

בשנה שעברה הושקה תחרות טאקראנץ' 40. 40 סטארטאפים נבחרו להשיק את המוצר בתערוכה ולהשתתף בתחרות הסטארט-אפ המבטיח בעולם. התחרות היתה הראשונה שגבתה את הכספים מהאורחים בכנס, ולא מהסטארטאפים העניים המציגים בו; קונספט מנוגד לתערוכת דמו, אשר שלטה עד אז בתחום.

השנה גדלה התערוכה והפכה לטאקראנץ' 50. 50 חברות נבחרו מבין יותר מ-1,500 מועמדויות. 7 מהן ישראליות.

מבחר חברות מבטיחות אשר לא נבחרו ל50 המשתתפות בתחרות קיבלו את האפשרות להשיק את המוצר בתערוכה באזור הקרוי "דמו פיט". 5 מהן ישראליות. המשתתפות הללו יכולות לזכות בפרס "חביב הקהל" על פי מספר הז'יטונים אותם יקבלו מהמבקרים בכנס. כל מבקר יכול להצביע לחברה אחת. כמובן שהכנופייה הישראלית שלנו דאגה להשיג את הז'יטונים ממרבית המבקרים בכנס ולהעבירם לחברים הישראלים. מסתבר ש"קשה באימונים קל בקרב" תופס גם בסיליקון וואלי.

באזור המציגים נבחרו להציג מספר חברות סטארט-אפ אשר השיקו כבר את המוצר, אולם מוערכות כהבטחה בשוק הטכנולוגי. 4 מהן ישראליות.

הבוקר נפתח תמיד בהמנון האמריקאי. המנון נתפס אצלי תמיד כחלק מטכסי זיכרון ועצמאות. אף פעם לא חשבתי שתערוכת גיקים טכנולוגית יכולה להכיל בתוכה פטריוטיזם, אבל טעיתי. החבר'ה האמריקאים יודעים שמי ששולט בטכנולוגית העתיד ימשיך להוביל את העולם. ואם זה נכון, אז ישראל היא מעצמה.

גאווה לאומית להסתובב כאן. אנחנו לא הלכנו לקולג' בגיל 18 כמו שאר המשתתפים, אנחנו לא דיברנו אנגלית בבי"ס ורוב החבר'ה שלנו כאן מבלים מספר שבועות בשנה במילואים. למרות כל זאת, אנחנו שולטים.

בנוסף לחברות הסטארט-אפ, לבלוגרים ולמשקיעים מישראל יש לנו עוד נציגות אחת שממתגת אותנו כמעצמה לכל דבר. יוסי ורדי הופך כל פאנל בהשתתפותו למסע הסברה ישראלי. מדהים הכוח שלו להפוך כל דיון משקיעים להרצאה קצרה על המובילות הטכנולוגית של ישראל. כשורדי שופט באחד הפאנלים בתחרות הוא עושה מה שהוא רוצה, לא מתרגש מאף אחד. כשנדרש לחוות דעה על אחד הסטארט-אפים הסביר להם שהוא לא יכול לתמוך בסטארט-אפ שמבטל את נחיצותם של עורכי הדין, הוא יהודי ואסור לו להרוס ללאום שלו את הפרנסה. יוסי הוסיף גם ש"לא יפה ללכלך על עורכי דין. לא יפה לקלקל למקצוע שלם רק בגלל 97% בעייתיים". הקהל על הרצפה.

משהו במבטא של ורדי ובעובדה שאין לו בעיה להזכיר לכולם שהוא לא מכאן, הופך אותו לאותנטי בעולם של פלסטיק וסיליקון. באמצע הפאנל, כשלצידי ורדי יושבים האנשים האחראים על ההצלחות הגדולות ביותר בעולם האינטרנט הוא מעביר פתק למנחה. המנחה קורא אותו בקול וכולם נקרעים מצחוק : "זה לא בסדר שמארק שלידי בפאנל לובש ז'קט. בסיליקון וואלי לא עושים דברים כאלו".

אני יוצאת עם אילת לנשום אוויר. אילת ואורלי הנמצאות כאן הן בלוגריות מוכרות בעולם, לכל אחת בלוג מוביל משל עצמה על הטכנולוגיות המתפתחות ברשת. אחד האמריקאים ניגש אלינו לשאול שאלה חשובה. הוא חייב לדעת אם כל הישראליות בלונדיניות. הרי אני אורלי ואילת הישראליות היחידות שראה, אז ברור שכולנו בלונדיניות מכורות לטכנולוגיה. הוא רוצה לעשות עלייה.

הכל במרחק נגיעה, כולם כאן. ההנהלה של פיייסבוק, מייספייס מייקרוסופט יאהו ונורטון. בפאנל הראשון בכנס הציג אשטון קוצ'ר את הסטארט-אפ החדש שלו, בלה בלה גירלס; מעין סאות'פארק מתקדם, עם אפשרויות שרק הרשת מסוגלת להעניק למיזם. היה מגניב פחות אם הוא לא היה אשטון קוצ'ר. הוא מתכוון לחשוף שם רכילות על סלברטיס אז ברור שיהיה מעניין וכולנו צחקנו נורא מהבדיחות שלו.

מיד אחריו עלו עדי ושי להציג את הסטארט-אפ המקסים שלהם. שי הודה לאשטון על מופע החימום שלו לדבר האמיתי. הישראלים צחקו ומחאו כפיים. האמריקאים עוד לא התאוששו לדעתי.

הזווית הישראלית הרשמית בכנס היא רוי קרתי, הכתב של טאקראנץ' בישראל. הוא רץ פה בין כולם, מחבר בין הישראלים שיעזרו אחד לשני עם הקשרים הנכונים, ובין לבין מנסה לסקר את החברות הישראליות. אתמול ניסיתי לדמיין כמה מהחברות חייבת לו את ההצלחה שלה. הרבה חברות פרצו בזכותו לזירת הסטארט-אפים העולמית , סוג של מ"פ בקומנדו הישראלי שהקמנו כאן.

לתמונות מהכנס: http://flickr.com/photos/tags/techcrunch50

ד"ר אורית מוסינזון היא סגן נשיא בבית השקעות דה-קלו בן-יהודה. מוסינזון שימשה ומשמשת כיועצת לפיתוח עסקי באינטרנט לחברות הפעילות בענף