כשעקרת בית רוצה קבוצת פוטבול

דצמבר 1998, אצטדיון 3COM פארק - מבצרם של סן פרנסיסקו 49'. המשחק על הכרטיס האחרון לפלייאוף בקונפרנס ה-NFC בין הניינרס לגרין ביי פקרס של ברט פארב. 3 שניות לסיום, ביתרון 4 לפקרס, משחרר הקווטרבק הוותיק של הניינרס, סטיב יאנג, פצצה מ-25 יארד שנוחתת בידיים של הרסיבר הצעיר שלו, טרל אוונס. טאצ'דאון ו-6 נקודות לניינרס. 70 אלף אוהדים ביציעים מזנקים לשמיים, ואני מרסק בטעות את הספה בבית. סביר להניח שאף אחד לא היה מגיב ככה, אם היה יודע שזה המשחק שיחתום שני עשורים מפוארים, שכללו חמש זכיות בסופרבול של הקבוצה הכי מעוטרת בהיסטוריה של המשחק.

כמעט עשר שנים חלפו, ומלבד הבלחות פה ושם הניינרס הם כישלון חרוץ על ומחוץ למגרש. הקבוצה שניפקה שורה של אגדות פוטבול כמו ג'ו מונטנה, ג'רי רייס, סטיב יאנג, רוני לוט וביל וולש (המאמן שהפך לאבי הטקטיקה המודרנית של המשחק), גירדה אשתקד את התחתית עם 5 ניצחונות בלבד. מאבקי שליטה אצל הבעלים, משפחת דה-בארטולו, החלטות ניהוליות כושלות, מינויים הזויים, תשלומי שכר מופקעים, ואצטדיון שעבר זמנו, הובילו את קבוצת הפאר של החוף המערבי להציג אשתקד רווחי תפעולי מביך של 1.9% בלבד (4 מיליון דולר) על הכנסות של 201 מיליון דולר.

ובעוד שדירוג "פורבס" שהתפרסם בשבוע שעבר קובע כי ה-NFL הפכה השבוע לליגה בה שווי קבוצה ממוצע עומד על מיליארד דולר, הצטמק שווי הניינרס והיא נמצאת במקום ה-30 מתוך 32 קבוצות עם שווי של 865 מיליון דולר. הנה, כך חלפה לה תהילת עולם.

ההתרסקות החלה כשהמנהל והבעלים המיתולוגי של הניינרס, אדי דה-בארטולו ג'וניור, הסתבך בפלילים בסוף שנות ה-90'. למרות תרבות ניהול בזבזנית, שהתבטאה למשל בחלוקת שעוני יוקרה לכל השחקנים ואנשי הצוות (יש בין 150-200 כאלה בכל קבוצה...), אדי היה זה שבנה את השושלת המפוארת של שנות ה-80' (4 אליפויות), לאחר שאביו רכש את הקבוצה ב-13 מיליון דולר בשנת 77'. אבל אדי הפזרן נתן כנראה מתנה אחת יותר מדי - 400 אלף דולר במזומן למושל לואיזיאנה לשעבר שהשתמש בהם לרכוש זיכיון לבניית קזינו - מה שהוביל למשפט נגדו, ולהשעייתו מהליגה ב-1997. כשחזר, גילה שאחותו, דניס דה-בארטולו, ובעלה ג'ון יורק, פתחו בהליכי השתלטות על הניינרס. הקרע בין האחים גרם לאנרכיה בניהול הקבוצה והניינרס החלו לאבד גובה.

ב-2000 נושל אדי סופית מהקבוצה, ודניס - המתגאה בעיקר בכך שהיא עקרת בית למופת (סימן ההיכר שלה הוא שפתון מוקפד בצבע אדום בורדו) - החלה בשורה של צעדים שהתגלו כבעייתיים מאוד.היא החליפה עד היום שלושה מאמנים, במקביל היא החתימה לפני שנתיים על חוזה עתק בשווי 9.9 מיליון דולר לעונה קווטרבק צעיר, אלכס סמית, שהיה אמור להצעיד את הקבוצה במשך חמש שנים. סמית התגלה כפלופ, גם בגלל שהוא סובל מפציעה, והשנה הוא נמצא בסגל השימור של הקבוצה. כלומר, יושב בבית, סופר את המיליונים ומחכה לטרייד שאולי לא יבוא. ומי בא במקומו? קווטרבק לא ממש צעיר (28), ג'י טי אוסליבן, שכל הקריירה שלו מסר טאצ'דאון אחד.

גם בצד הפיננסי סיבכה דניס את הקבוצה. הניינרס חתומים על הסכם חלוקת הכנסות ותמלוגים עם העירייה, ובמקביל גם האצטדיון המיושן שלהם (נבנה ב-1960) שייך לה. העירייה כמובן לא מוכנה לשפץ אותו מכספי משלם המסים, מה שמשאיר את אוהדים עם מתקן מיושן שמקביל למכתש בגבעתיים במונחים של ה-NFL. כמה מיושן? ב-3COM פארק המקומות לא מסומנים, שלא לדבר על תאי צפייה יוקרתיים - מחולל ההכנסות הגדול בליגה. דניס מצידה מסרבת לגייס משקיעים כדי לבנות מתקן חדיש, וגם לא מוכנה להוציא עוד כסף מכיסה. אצל האמריקנים, שרואים בהליכה למשחק ביום ראשון בילוי משפחתי, מתקן רעוע הוא דבר שאינו מתקבל על הדעת.

האם הנינרס יצליחו להתאושש מתישהו? אם להסתמך על הכתבות והפרשנויות המושחזות ב"סן פרנסיסקו כרוניקל", בטח שלא בעונה הקרובה. "האם הניינרס כל כך רעים?", שאל ה'בטינג פול' (שוטה ההימורים) בטור המלצות שלו לקראת המשחק בליל ראשון מול סיאטל (משחק שאותו דווקא ניצחו הנינרס). "כנראה שהרבה יותר גרוע מכך", הוא עונה בסרקזם.