החלטה אחת כבר התקבלה

יהיו אשר יהיו תוצאות קמפיין המוקדמות ליורובאסקט 2009, קברניטי איגוד הכדורסל כבר יודעים מה צריך לעשות: צביקה שרף יסיים את תפקידו כמאמן הנבחרת הלאומית עם שריקת הסיום למשחק האחרון בשבת מול צ'כיה. אלא אם הפוליטיקה הפנימית שוב תנצח. לא מדובר פה בעריפת ראשים של ועדת חקירה הנלהבת מדי להציג תוצאות. להיפך, מדובר בהחלטה שהתבשלה כל כך הרבה זמן, עד שהיא גרמה כוויות קשות לכולם. לשחקנים, לאוהדים, לאיגוד, ואפילו לשרף עצמו.

אבל רגע לפני שסותמים את הגולל על קמפיין מביך מכל הבחינות, שיזכה לתיאור הזה גם אם יוביל בסופו של דבר לאליפות אירופה, צריך לעצור ולהבין למה הכל קרה. ועוד יותר מכך, למה איגוד הכדורסל, שעליו מוטלת האחריות, העדיף לעצום את עיניו אל מול מה שהיה ברור לכולם עוד לפני שהחלו האימונים: כמעט אף שחקן בנבחרת לא מוכן יותר לשחק בשביל צביקה.

אמא, קשה לי בטוזלה

הנה העובדות. הנבחרת הגיעה בקיץ שעבר לאליפות אירופה אחרי 8 משחקים מתישים בטורניר ההזדמנות האחרונה. ביורובאסקט בספרד היא שיחקה עוד שישה, וסיימה שניים מהם בניצחונות מפתיעים על סרביה וקרואטיה. ההרכב היה אומנם לוחמני ואנרגטי, אבל כדורסל גדול הוא לא הציג. מרפקים, מאבקים, השתטחויות וטראש טוק - זה כן.

בקמפיין הנוכחי תוקנו לכאורה הליקויים. יניב גרין ועומרי כספי הצטרפו כמעט לאותו הרכב ששיחק אשתקד. אבל הכדורסל הפך לגרוע עוד יותר. הלחימה - הדבר כמעט היחיד שהיה לנבחרת - לא קיימת. את המבט הכבוי בעיניים של השחקנים אפשר לראות גם דרך מסך הטלוויזיה.

הפתרון הקל הוא להתלונן על התנאים שקיבלו השחקנים. "הנבחרת אומנם אכלה קש בטוזלה שבבוסניה", אומר לנו גורם ששהה איתה בחו"ל, "אבל זה בגלל איגוד הכדורסל המקומי. במשחק באנגליה ובצ'כיה התנאים היו טובים מאוד. בליברפול השחקנים ישנו במלון מאוד מפואר. ואם כבר מדברים על תנאים, עדיף שמישהו ידבר עם נבחרת הנשים. מה שהן עברו באוקראינה, שניצלים מדממים לארוחת צהריים ומיטות חורקות, היה לא פחות גרוע ממה שעברו הגברים בבוסניה. אבל הן לא התבכיינו והעפילו לאליפות אירופה בלטביה אחרי שנתנו הצגות".

אין ספק שגם הגברים נתנו הצגות. מבישות. חטפו 21 הפרש מנבחרת צ'כית בינונית באולם ממוזג ומול קהל של קונצרטים, ועוד 10 הפרש בליברפול מנבחרת עם שחקן וחצי שמגיעה ממדינה שידיעות כדורסל אפילו לא מופיעות אצלה בעיתונים. שלא לדבר על ההפסד לבוסנים החלשים, שמבחינת רמה פשוט מביישים את הכדורסל היוגוסלבי לדורותיו.

אז מה בכל זאת קרה? באיגוד הכדורסל ומסביב לנבחרת מצביעים על סיבה אחת: צביקה.
"מבלי להיכנס לתפישות האימון המעט מיושנות שלו", אומר גורם המקורב לנבחרת, "יש לצביקה בעיה אחת גדולה: השחקנים פשוט לא משחקים בשבילו. זה משהו שיש למשל למאמנים כמו אפי בירנבויים, שאני יודע בוודאות שרק בגלל פוליטיקה לא מונה עד היום למאמן הנבחרת. אפי חיכה לטלפון כשדייויד בלאט עזב את הנבחרת, אבל החליטו ללכת על שרף. זה עבד לפרק זמן מסוים, כי צביקה מביא רוח לחימה, אבל אחרי כמה חודשים זה כבר לא עובד ואפילו מרגיז את השחקנים".

אגב אפי בירנבוים, באיגוד לא מדברים באופן רשמי על מחליף לשרף, אבל שלא לציטוט מתבטאים כבר כמי שהיו שמחים מאוד לראות את אפי מגיע תוך כמה שבועות לתפקיד המאמן הלאומי.

בחזרה לצביקה. בקיץ האחרון הדברים הגיעו לכלל פיצוץ, עד כדי כך שליאור אליהו ועמרי כספי, שאכלו מרורים משרף בחצי השנה שלו כמאמן מכבי תל אביב, היו נחושים שלא להצטרף לנבחרת שלו. למה הם הסכימו? בעיקר בגלל לחץ תקשורתי, סוכן שישב להם על הווריד ופמפם להם שזה יפגע להם בתדמית, וגם הבטחות מקברניטי האיגוד שיהיה בסדר.

באיגוד מודים היום ש"מספיק לראות את השחקנים באימונים כדי להבין שהעסק עם צביקה לא עובד".

אליהו (משמאל) בקיץ שעבר. לא סולח לשרף

אחד הדברים שיכולים להמחיש יותר מכל עד כמה שרף מנותק, היה דווקא אחרי הניצחון מול בריטניה בהיכל נוקיה. עשרות העיתונאים שהקשיבו לו מדבר בסוף המשחק נותרו המומים כשהוא דיבר בזחיחות על הדרך המדהימה שבה הושג הניצחון, כאילו שאת המשחק ההוא לא קיבלה הנבחרת במתנה מהשופטים ומאיזה אנגלי מנומס. אבל שרף דיבר עם חיוך רחב ובטון סמכותי, רחוק מלהיות מודע איפה הנבחרת שלו עומדת באמת. "ממה בדיוק הוא מרוצה?", שאל אותי בתמיהה אחד מחברי הנבחרת האנגלית אחרי שהביט בשפת הגוף שלו במסיבת העיתונאים.

הגיעו מותשים מרוב אימונים

מי שקולו לא נשמע עד היום בנושא הנבחרת הוא האיש שעומד כרגע בראש המערכת - יו"ר איגוד הכדורסל, שי שני. בשיחה אתמול במשרדי האיגוד הוא הצהיר בממלכתיות שהוא עומד מאחורי שרף והנבחרת. "כרגע אנחנו מתרכזים במשחקים ברביעי ובשבת, ועד אז אנחנו לא מבצעים תחקירים ובדיקות", אומר שני שהתיישב על הכסא רק לפני חמישה חודשים. "ביום שייגמר הקמפיין נסיק את המסקנות, כשברור לכולם שיש כאן מסקנות להסיק".

שי שני, יו"ר איגוד הכדורסל

האמת, קצת קשה לבוא בטענות לשני, נציג אגודת הפועל שהחליף בתפקיד את ירמי אולמרט, אחרי ארבע שנים שלא יזכרו כמוצלחות במיוחד לאיגוד. עוד לא התמקם שני על הכיסא, וכבר הוא נמצא תחת מכבש לחצים. מצד אחד נמצא איגוד המאמנים, שדורש מאיגוד הכדורסל להיות צד ביחסי העובד מעביד בינו ובין המועדונים. מצד שני נמצא איגוד השופטים, שדורש שדרוג של בין עשרות למאות אחוזים בשכרו. אם כל זה לא מספיק, הגיע עכשיו הקמפיין העלוב של הנבחרת, ששני ייאלץ לתת עליו את הדין. וזה למרות ששרף הוא המאמן הלאומי בגלל חסד נעורים ששמרו לו באיגוד בתקופת אולמרט, שהיה זה שהחליט להאריך את חוזהו עד 2009. חוזה שעדיין לא נחתם רשמית בשל סכסוך המאמנים עם האיגוד.

עניין אחד שכבר מודים בו באיגוד הכדורסל שפגע בנבחרת, הוא ההסכמה להעמיד את הנבחרת לרשותו של שרף מוקדם מדי לאימונים. חודש וחצי, פלוס שלושה מחנות אימונים בחו"ל, על פי גורמים באיגוד הכדורסל, פגעו הרבה יותר מאשר הועילו מאחר שגרמו לעייפות אצל השחקנים. ומההכנה שנפתחה עם התלהבות וניצחונות על צרפת ואיטליה, נותרה חבורה מותשת כשהתחיל הדבר האמיתי.

דבר אחד ששני אולי לא יכול לצאת ממנו נקי הוא היציעים החצי ריקים שמולם שיחקה, וכנראה גם תשחק מחר ובשבת, הנבחרת. "עשינו הרבה כדי שאוהדים יתחברו לקמפיין", אומר שני להגנתו, "אבל זה לא קרה".

* מה עשיתם למשל?

"מחירי הכרטיסים היו נמוכים מאוד (ב-80 שקלים אפשר היה לקנות כרטיס כניסה לשלושת המשחקים, ת.ג), פרסמנו באנרים באינטרנט, תלינו כרזות, הבאנו תלמידים מבתי ספר לכדורסל, ועדיין זה לא עבד".

* זה עניין של כסף? תקציבים?

"40% מהתקציב השנתי שלנו הולכים על 8 הנבחרות הלאומיות בכדורסל. זה לא הרבה, אבל אם להיות כנים אי אפשר לקשר את זה לעניין".

* אז אנשים פשוט לא מתעניינים. מוזר, היתה כאן שנת כדורסל מרתקת, לא?

"אני חושב שזה נובע מהעובדה שאנשים פשוט לא התחברו לנבחרת הזאת. אולי זה בגלל כל הריבים בין השחקנים למאמן לפני הקמפיין, ואולי בגלל הסירובים של שחקנים להגיע. כשאוהדים הסתכלו למשל על נבחרת הכדורגל הם ראו את דודו אוואט וניר דוידוביץ' נאבקים על חולצת השוער, ובכדורסל היתה תחושה שצריך להתחנן לשחקנים שיבואו. אין ספק שזה פגע".

* בוא נחזור לשרף. מיציתם, לא?

"רק בסוף הקמפיין נסיק מסקנות".