פחד ותיעוב בדסק החדשות

"חשופים", פרק אחרון, ה' 20:05, ערוץ 3

יש שני קהלים פוטנציאלים לטלנובלה. הראשון הוא הגרעין הקשה שחבריו מעדיפים את הז'אנר הזה. הם יצפו בערוץ הייעודי בכל המלודרמות הארגנטינאיות, ועבורם כל טלנובלה כחול-לבן תהיה סיבה למסיבה.

הקהל השני הוא הקהל המתוחכם יותר (או "הכאילו-מתוחכם"): הוא מתנשא, ממש כמוני בפסקה הקודמת, מעל חובבי הטלנובלה, אבל נוטה לטפח לו אחת נבחרת בסתר, קצת כמו מישהו שמקפיד על דיאטה וכושר, אבל מפתח במקביל חולשה לגלידה. הוא לא יודה בחולשתו, אבל איכשהו כשתדברו איתו על אפיזודה מ"חשופים" או מ"דני הוליווד", תגלו שהוא יודע בדיוק על מה אתם מדברים, בדיוק נתקע שם באמצע השלטוט בין BBC פריים וערוץ המדע.

"חשופים", שנאמנות המעגל הראשון של חסידי הז'אנר הייתה מובטחת לה, ניסתה להתחרות על לבו של המעגל השני, הרחב והנחשב יותר. כמו נערת (בר) זוהר, שלא מסתפקת בכך שכולם מתפעלים מיופיה ורוצה שנאמין שצימחה במקביל גם מוח. לשם כך, לחשו בהפקה על אוזנם של העיתונאים שרם לנדס שאחראי ל"חשופים", ביסס את הסדרה על ימיו בחדשות ערוץ 10, ושיעל בר-זוהר, היא בת דמותה של מיקי חיימוביץ'. אך אבוי, למרות שהייתה סדרה לא רעה יחסית לז'אנר, עם משחק סביר ותסריט מעניין-לפרקים, שובצה "חשופים" לשידור דווקא מול המהדורה המרכזית בשני ערוצי הטלוויזיה. מה שגרם לרבים פשוט להעדיף את המקור. *

שישי סוף

"ערב סוף", "מה הבעיה", שישי מ-21:30, ערוץ 2

ברשת גמרו ללקק את ה "גריז" מהפצעים, התעודדו מההצלחה היחסית של "צחוק מהעבודה", ועתה הם מנסים לתקוף את הבטן הרכה של לוח השידורים, ערב שבת, זה שמאבד מראש את הדתיים, ושגם חילוניים גמורים נוהגים להקריב בו זמן צפייה איכותי לעומת שטויות כגון ארוחות משפחתיות. לאחרונה שהצליחה לעמוד במשימה קראו "ארץ נהדרת", ולפניה היה זה דודו טופז, מה שמלמד שהניסיון לכבוש את שישי הוא סוג של צל"ש או טר"ש. לזכותה של רשת ייאמר שהיא בחרה להסתער קדימה, ולא להמשיך ולהתבצר בבסיס העורפי של שלום אסייג. "ערב סוף" הוא ניסיון להצחיק. ראיתי רק חלקים ממנו - והאמת? צחקתי. אמנם כבר למדתי שעם הפסקות פרסומת ועם הרעש בבית זה לא אותו הדבר, אבל אורי גוטליב למשל או עידן אלתרמן, הם שניים שמצליחים להצחיק. זה לא מולייר, ומי שמצפה לסאטירה נוקבת, יכול פשוט לצפות בחדשות, אבל זה עשוי להצליח.

את התוכנית השנייה של הערב, "אין בעיה", מגיש רועי לוי. את לוי חיבבתי עוד מהימים שהיה הסייד-קיק לצדה של דנה מודן ב"דאבל דייט". בעיניי הוא קומיקאי טוטאלי, מהסוג שכבר כמעט לא קיים: הוא משתמש בגוף ובהבעות פנים כדי להגביר את האפקט של הפאנצ'ים, מעין ג'רי לואיס בן זמננו. בתוכנית קטעים מהופעותיו של לוי בפני קהל, וגם מצילומי חוץ שהם נגזרת של הנושא הנדון. אותי זה מצחיק. *