איכשהו, עברנו גם את זה

1. שרף מסיים להתראיין ולדבר על שינויים, צדק, הקרבה. אני במקומו הייתי שולח זר פרחים ענק לריינקינג מנבחרת בריטניה, ששנייה לסיום משחק פתיחת הקמפיין בנוקיה החטיא זריקת עונשין וביצע את העבירה שהביאה להארכה ולניצחון הישראלי. עם כל הכבוד לשרף, מי שהביא את הנבחרת לאליפות אירופה לא היה מאמן ישראלי גדול אלא שחקן בריטי קטן.

כל מי שידבר ויספר כי מדובר בקמפיין מדהים והרואי, שיסתכל שוב על לוח הבתים. ישראל שובצה לבית הקל ביותר. הנבחרות בבית היו בינוניות ומטה, עם כוכב וחצי בכל קבוצה ועם חבורה של גארדים שספק אם היו יכולים להוביל קבוצת מרכז טבלה בליגת העל. נסו להיזכר בשם של רכז/גארד באחת מהקבוצות היריבות? לא תצליחו. רגע, שם אחד אתם אולי תזכרו, שרף בחיים לא ישכח. ריינקינג, נייט ריינקינג.

2. כבר בתחילת הקמפיין, במשחק הראשון, קיבלנו הצהרת כוונות לקמפיין כולו. נבחרת בריטניה הגיעה לנוקיה ונתנה לישראל שיעור באגרסיביות. ברבע הראשון עשו הבריטים 11 עבירות (האמת שנשרקו 11, הם עשו הרבה יותר), ושלחו את שחקני הנבחרת להזיע מקו העונשין. זה כדורסל שמביא תארים ואליפויות. לנבחרת שלנו לקח ארבעה וחצי משחקים להתחיל לשחק כדורסל אגרסיבי. אם היו מתחילים לעבוד חזק עם הידיים והרגליים, כנראה שהיו צריכים לעבוד קצת פחות קשה עם הראש במלאכת חישוב סיכויי ההעפלה.

לא קלה היא עבודתו של מאמן נבחרת. לקבל את השחקנים אחרי עונה מתישה, להכינם בפרק זמן קצר יחסית למשימה לאומית שנעשית לעיתים בתנאים של ליגה למקומות עבודה. אין די זמן לבנות טקטיקות של התקפה והגנה, לבנות תיאום ותרגילים. לכן יש חשיבות גדולה מאוד לאגרסיביות במשחק. נכון שזו צריכה להגיע קודם כל מהשחקנים. אבל כשזה לא בא לבד, כאן בדיוק נכנס המאמן לתמונה. לאלו שחושבים שצריך נאומי מוטיבציה, הסברים, טקטיקות - הכל הרבה יותר פשוט: כל מה שמאמן צריך להגיד לשחקניו זה "מי שהשחקן שהוא שומר עליו קולע, יושב על הספסל לידי". אף שחקן לא אוהב לשבת על הספסל. לוח העבירות היה הופך לחנוכיה.

אצל שרף בנבחרת זה בדיוק ההפך. חמישייה עם פניני, נאור וקוז'יקרו - שחקנים שעל חלק מהמהלכים שהם עושים בליגה יש הסכמי הסגרה בינלאומיים - מסיימת את הרבע הראשון במשחק "הגב לקיר" מול בוסניה עם עבירה אחת בלבד. למזלנו, המחצית הראשונה של אותו משחק הביאה את הנבחרת לשפל כזה שזעזע גם אותה עצמה.

3. ישראל עלתה לאליפות אירופה למרות ששרף נכשל בשימוש בשחקן החשוב ביותר שלו, לדבריו, מאיר טפירו. קשה לכפות משחק הגנה אגרסיבי כשבמרכז ההגנה נמצא שחקן, שגם בצעירותו כששיחק משחק אחד בשבוע לא היה עושה הגנה. בטח לא בגיל 33 כשהוא סוחט מגופו הדואב שניים-שלושה משחקים בשבוע. בבני השרון בירנבוים עטף את טפירו בשני חוסמים אתלטים ושני גארדים זריזים שייצרו את קבוצת ההגנה הטובה ביותר בליגה בעונה שעברה. בנבחרת שרף עטף את טפירו בעיקר במגבת, כשירד לספסל באפיסת כוחות.

גם במשחק ההתקפה שרף לא השכיל להבין שבצפיפות ועצימות משחקים בקמפיין, לטפירו יש רגליים ואוויר רק לבערך 20 דקות של משחק. לא ראינו מהלכים או טקטיקה מיוחדת לדקות שטפירו לא עומד על המגרש, או לרגעים שהוא באמת רק עומד על המגרש. ככה זה כשהשמרנות מובילה אותך, היא מונעת ממך לבצע מהלכים יצירתיים שיחפו על החסרונות של הקבוצה שלך. השמרנות הזו מנעה מהנבחרת משחק מהיר עם הרכב של שלושה גארדים. הרכב שכאשר שרף בחר להשתמש בו - הנבחרת ניצחה בכל ששת הרבעים ששיחקה איתו.

4. עכשיו, אחרי העלייה לפולין, יקשרו כתרים לראשו של שרף. אבל לטובת עתיד הכדורסל הישראלי, חשוב שנבין שמדובר באחד הקמפיינים החלשים והאנמיים ביותר של הנבחרת באחד הבתים החלשים אי פעם. רק לפני עשרה ימים הפסדנו לאותה נבחרת צ'כית חלשה ב-21 הפרש. האם יש קשר לעובדה שבמשחק ההוא בחר שרף להעלות את הלפרין, שהיה המצטיין אתמול, מהספסל רק בדקה ה-15? מה שבטוח הוא, שבמהלך הקמפיין שרף ביצע טקטיקות חילופים, שלא רק שנראה שהשחקנים לא הבינו, ספק אם מישהו בכלל הצליח לפענח. לשמחתנו את החילוף הטוב ביותר של שרף בקמפיין עשה דוקא המאמן הבריטי, שלוש דקות לסיום המשחק בנוקיה, כשהכניס את ריינקינג.

לנבחרת יש נכסים שחשוב לדעת לנצל אותם בחוכמה לטובת העתיד. החל בחבורה של פורוורדים אתלטים וזריזים (כספי, אליהו, פניני) וכלה בגארדים חזקים ומהירים (אוחיון, רוט, הלפרין, לימונד). בצירוף של שניים שלושה שחקנים מנוסים (גרין, בורשטיין, חג'ג' ואולי גם טפירו אם יהיה מוכן לעלות ל-10 דקות מהספסל) צריכים להעמיד חבורה לוחמת, אתלטית ואגרסיבית שתלחץ על כל המגרש ותרוץ בכל הזדמנות. נבחרת שלא תבנה על המזל ועל נייט ריינקינג כדרך חיים.