רכבת ההרים נמצאת עכשיו למעלה

ביצים ואינטואיציה. כשהיה בן 12 אני זוכר את דודי משחק בגמר של טורניר בינלאומי מול יריב רוסי שהיה גבוה ממנו בשני ראשים לפחות. במצב של נקודת משחק לטובת הרוסי, דודי הסתכל עליי וקרץ לי. כל ילד נורמלי היה משחק נקודה זהירה במצב כזה. אבל דודי בחר להגיש ולרוץ לרשת, על ההגשה השנייה שלו, בפעם הראשונה במשחק. הרוסי נשאר בהלם, דודי חבט וולי מושלם וסיים את הנקודה ברשת עם ווינר כשהוא מסתכל עליי ומחייך, בדרך לניצחון וזכייה בטורניר.

כבר בגיל צעיר היה לו את האומץ להגיע לכל טורניר עם הרגשה שהוא הולך על כל הקופה. לפעמים המנטליות הזאת מתפוצצת בפנים - כשאין ביטחון ובאים לא מוכנים - אבל כשזה מתחבר זו ממש מוזיקה לעיניים.

הכנה ויציבות. אין זה מקרה שההצלחה בבייג'ין הגיעה מיד אחרי ההצלחה בדייויס. מניסיון, ההכנה לדייויס בתנאים מושלמים ובתמיכה של כל המערכת בארץ, נותנת דחיפה פיזית ומנטלית, שמקרינה גם להישגים בסבב. אין ספק שההופעה המוצלחת של דודי מול פרו לעיני הקהל הביתי המחבק, ביחד עם ההכנה הפיזית, הביאו אותו לכושר שיא לשלב הסופי של השנה. והכי חשוב, החזירו לו את הביטחון העצמי שהוא המרכיב הכי חשוב אצל ספורטאי (ראו מקרה שחר פאר).

השבוע הוא הוכיח לראשונה בקריירה שהוא מסוגל לנצח, וגם לדרוס, שחקנים ברמות הגבוהות ביותר, כולל מהעשירייה הראשונה במספר משחקים רצופים באותו טורניר.

המסקנה המתבקשת - להתייחס לטורנירים בסבב כאילו הם דייויס. לעבוד לפי תוכנית אימונים מסודרת ומקצוענית ולצאת לטורנירים בחו"ל עם מאמן כושר צמוד, כפי שעושים מירב שחקני הצמרת בסבב. צריך ללמוד בחיים לא רק מטעויות אלא גם מהצלחות.

דודי תמיד היה שחקן של סטריקים. גם בשנה שעברה הוא נכנס ל'זון' של מספר שבועות חלומיים, שבהם צבר את מירב הנקודות שלו, בעיקר בסוף השנה. עונת 2008 היתה די בינונית עד למפגש מול פרו בדייויס. תשעה ניצחונות בלבד ב-18 טורנירים (לא כולל צ'לנג'רים) דרדרו אותו למקום ה-92. מלבד טורניר מיאמי (סיבוב שלישי), הוא לא עבר באף טורניר את הסיבוב השני, וברוב המשחקים הפסיד כבר בסיבוב הראשון. ואז בא הסטריק הנוכחי - תוך 9 ימים הוא ניצח 6 משחקים ברציפות, כולל שחקנים מהעשירייה הראשונה, השנייה והשלישית בעולם.

מעניין עוד כמה זמן יחזיק מעמד על הגל הנוכחי.

השינוי. לפני חודש ישבתי עם שלמה צורף באצטדיון לואי ארמסטרונג וראינו את דודי חוטף בראש ללא תנאי מניקולאי דוידנקו בסיבוב הראשון של ה-יו.אס אופן. היה ברור שחייב לבוא שינוי. סלע שיחק רחוק מדי מהקו האחורי ולא מספיק מדי אגרסיבי, במיוחד בנקודות החשובות. משחקוני ההגשה היו מאוד לא יציבים, ובאופן כללי לא נראה שיש לו תוכנית משחק מוגדרת. היה ברור שבשביל להגיע לרמה הבאה, דודי חייב לקצר את ההנפה בכף היד, לשחק קרוב לקו הבסיס, לשפר את משחק הרשת, את ההגשה ובעיקר את הגישה.

דודי שומע את אותם דברים מצורף כבר תקופה ארוכה. אבל נראה שההפסד הקל לדוידנקו הפיל אצלו את האסימון. משיחות שלי עם צורף ועם דודי נראה שהוא מתחיל להבין מה הוא צריך לעשות כדי להפוך מעוד שחקן מוכשר לשחקן סבב לגיטימי מהשורה הראשונה.

החששות של צורף ושל כל מי שמכיר את דודי הן מנפילות המתח שלו, שבהן הוא יוצא מפוקוס, מאבד את האינטנסיביות באימונים ואת המומנטום שהוא צובר בשבועות הטובים שלו. כשזה קורה, הוא נכנס לספירלה של הפסדים, מאבד את הביטחון ושוקע במרה שחורה.

ההשוואה למנסדורף. כאחד שהיה עם מנסדורף בגן (גן ציונה) וראה אותו מקרוב מהיום בו החל לחבוט, אני יכול לומר בוודאות - מבחינת כישרון נטו בידיים, דודי לא פחות מוכשר מעמוס, ואפילו יותר מבריק ממנו. אבל בכל מה שקשור למקצוענות, לרמה מנטלית, יכולת ריכוז ויציבות - עמוס עולה על דודי בכמה דרגות.

בכדי שיזכירו את סלע ומנסדורף באותה נשימה, הוא צריך קודם כל להגיע ל-30 הראשונים ואז להישאר שם 8 שנים. כפי שעשה עמוס בזמנו. בשביל להגיע לדירוגים הללו ולהישאר שם, דודי צריך לנצח שניים-שלושה סיבובים בקביעות בכל טורניר, ומדי פעם להעפיל לחצי גמר או גמר של טורנירים מהסוג של בייג'ין. בשביל זה הוא חייב לשמור על מקצוענות במהלך כל השנה, ולא רק כשמתחשק לו.

למרות ההישג האדיר בבייג'ין, יש לדודי בעיה קשה מאוד כשהוא נתקל בשחקנים גבוהים ובעלי הגשה אדירה. לצערו, יש לא מעט שחקנים כאלו בסבב.

הכסף. יש את אלו שיגידו 'או.קי, הגמר בבייג'ין הביא אותו למקום ה-66 בעולם, מה זה 66 בעולם בכלל?!'. לכל אלו, הייתי מציע שיבדקו בעצמם האם במקצוע שלהם ובענף שלהם הם בין 66 הכי טובים בעולם. תזכורת קטנה לשחקן טניס שמדורג במקום ה-66 בעולם - הדירוג "העלוב" הזה מבטיח לדודי כניסה חופשית לכל הטורנירים הגדולים בשנה הבאה. כולל כל הגראנד סלאמים. מה שאומר הכנסה מובטחת לא מבוטלת.

ההצלחה הזאת כמובן שווה הרבה מאוד כסף. עם הכנסה של כמעט 50 אלף דולר בשבוע אחד והכנסות של כ-300 אלף דולר השנה מטורנירים, יש לדודי את הזמן ואת השקט הנפשי לעבור בצורה יסודית ולהתכונן לקראת השנה הבאה. אולי בזכות הכסף הזה גם נפסיק סוף סוף לשמוע כמה הוא מסכן ואיך הוא לא מצליח לשכור דירה בארץ.