פני ארבע שנים, כשמחירי הנפט החלו לעלות ולא נבלמו, ביקש שר התשתיות, יוסף פריצקי, לקיים דיון דחוף בממשלה על משבר האנרגיה המתקרב. במצגת שהוכנה לשרים הצביע משרד התשתיות על המגמה הנמשכת של העלייה במחירי האנרגיה, ועל ההשלכות החמורות שלה על המשק הישראלי.
ארבע שנים חלפו מאז, ורק מעט נותר מהתוכנית האסטרטגית שביקש פריצקי ליישם. הממשלה קיימה בזמן הזה עוד דיון אחד או שניים, כמה משרדי ממשלה גיבשו יוזמות נקודתיות, אבל תוכנית כוללת אין.
אם ממשלת ישראל רוצה השראה, היא יכולה לשאוב אותה מממשלת ספרד, שבקיץ האחרון הראתה מה עושים כשרוצים לחסוך באנרגיה. תוכנית החירום שגיבשה כוללת בין השאר מעבר מסיבי לאנרגיות חלופיות, הגבלת המהירות בכבישים, והרחבת הסובסידיות לייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות.
אבל המרחק בין מדריד לירושלים גדול מאוד. הטיפול השמרני של ממשלת ישראל במשבר האנרגיה בולט במיוחד לגבי משק החשמל, האחראי לכמחצית מצריכת האנרגיה במדינה. על רקע התחזיות למחסור בחשמל, אישרה הממשלה בסוף 2007 תוכנית חירום להגדלת ייצור החשמל בכ--10% (אלף מגה ואט), עד סוף 2010. התוכנית כוללת הקמת לא פחות משלוש תחנות כוח נוספות שיופעלו בגז טבעי, בעלות של כ-5-6 מיליארד שקל. במקביל, אישרה הוועדה לתשתיות לאומיות להקים תחנת כוח פחמית נוספת באשקלון עד שנת 2015, חרף התנגדות מצד הארגונים הירוקים ועיריית אשקלון.
ברקע האישור להקים תחנות כוח נוספות עומדות רזרבת החשמל הנמוכה (5% בלבד), ותחזיות שלפיהן בקיץ הבא יעלו הביקושים על ההיצע. כושר הייצור של חברת החשמל עומד כיום על כ-11,300 מגה ואט חשמל.
ולא רק חברת החשמל מזהה את הפוטנציאל הגלום במחסור הצפוי. בשנתיים האחרונות מעודדים משרדי האוצר והתשתיות יצרנים פרטיים להקים תחנות כוח, וכמה מהם קיבלו רישיונות להקמת תחנות בהספק של יותר מאלפיים מגה ואט חשמל, כלומר חמישית מכושר הייצור במשק. ניסיון העבר מלמד אמנם שאי-אפשר להסתמך על היצרנים הפרטיים, אבל גם אם רק 20% מהם יקימו את תחנות הכוח, עלולה ישראל למצוא את עצמה במצב שאינה מורגלת בו - עודף בחשמל במקום מחסור. רק באחרונה טענה הרשות לחשמל כי תחזית הביקושים של חברת החשמל מנופחת. לראיה, שיא הצריכה בקיץ הנוכחי לא נשבר בהשוואה לשנה שעברה.
אין חדש תחת השמש
הארגונים הירוקים טוענים שהעדיפות שניתנה להקמת תחנות הכוח תמוהה, מאחר שישראל צריכה לבסס חלק גדול מייצור החשמל על אנרגיות מתחדשות, ובעיקר על אנרגיה סולארית. לאחר שנים של הזנחה אישרה לפני כחודשיים הרשות לחשמל תמריצים שיניעו את ייצור החשמל הסולארי. התמריץ המרכזי הוא תשלום של כ-2.01 שקל לקוט"ש (פי ארבעה מתעריף חברת החשמל) לצרכנים שיתקינו קולטים סולאריים וימכרו את החשמל לרשות. אבל הממשלה לא הלכה עד הסוף: הרשות לחשמל קבעה, כי היקף ייצור החשמל הסולארי הפרטי יוגבל ל-50 מגה ואט בלבד, שהם כ-0.5% בלבד מכושר הייצור במשק.
במקביל פרסמה הממשלה מכרז גדול להקמת תחנת כוח סולארית באשלים שבנגב, בהספק של עד 250 מגה ואט ובהשקעה של כ-700-600 מיליון דולר, אבל גם הוא בא באיחור מקומם. העובדה שישראל לא הפכה למעצמת אנרגיית שמש היא החמצה לא קטנה: תנאי האקלים והידע הרב שנצבר כאן, ושפועל היטב בחו"ל, נותנים לה כל מה שנדרש כדי להיות מובילה עולמית.
בתחילת החודש יצא לדרך המכרז להקמת תחנה בטכנולוגיה תרמו סולארית, וניגשו אליו שבע קבוצות. לפני שבועיים יצא לדרך המכרז השני, להקמת תחנה בטכנולוגיה לייצור סולארי פוטו וולטאי (PV), ואליו ניגשו עשר קבוצות. ההתעניינות העצומה מצד גופים פרטיים רק מלמדת שמדינת ישראל התעוררה באיחור רב מאוד, בוודאי בהשוואה למדינות המערב.
אבל יש להניח שמכאן צפויים עיכובים נוספים. הממשלה תנהל משא ומתן עם החברה הזוכה, וכשזו תוכרז יתחילו העתירות לבג"ץ מצד חברות שרצו לזכות, והתהליך יתעכב בחצי שנה נוספת. אז תגיד הזוכה שמחירי הברזל נקבעו בערכים שהיו נכונים לפני שנתיים, ושצריך לפתוח את החוזה כדי לעדכן מחירים. כך ייפתח ויכוח שייארך עוד חצי שנה, והנה אפשר לדמיין ארבע שנות מריחה. מכאן צריך להוסיף עוד שנה לתכנון ולסגירה פיננסית, ועוד שנתיים להקמה. בסך-הכול מדובר בשש-שבע שנים עד שהתחנה תתחיל לספק חשמל. נזכיר שלפי הממשלה, התחנה תתחיל לפעול כבר ב-2011.
אז הממשלה רוצה שעד שנת 2020 תסופק חמישית מתצרוכת החשמל ממקורות נקיים, אבל בעתיד הנראה לעין יסופקו רק 330 מגה ואט מאנרגיית שמש, לעומת 15 אלף מגה ואט הצפויים להיצרך במדינה. לכן גוברים הקולות הקוראים לחלק את השטח המוקצה לשדה הסולארי לעשרה מתחמים, ולתת כל אחד מהם לחברה אחרת - כפי שנעשה בספרד - בלי מכרז.
משרד התשתיות הציע באחרונה לגבש תוכנית שאפתנית להקטנת הביקושים לחשמל בכ-15% עד שנת 2015. למשרד התשתיות ולשר בנימין בן אליעזר יש כוונות טובות, אלא שניסיון העבר מלמד שללא העמדת תקציבים והסברה ציבורית נרחבת, קשה ליישם תוכניות כאלה.
עם מה נשארנו? עם הרבה תחנות כוח חדשות שיקומו בשנים הקרובות, ובלי הצעה מובנית לחיסכון משמעותי. אולי כשנגיע לקו האדום, כמו שקורה במשק המים, נראה כאן תוכנית הפועלת כמו המודל הספרדי. בינתיים נמשך הזיהום, וכדור הארץ ממשיך להתחמם. **
lior-b@globes.co.il / merav-a@globes.co.il
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
