טייקון הרכב חיים קרסו: העתיד במכוניות המימן; המכוניות החשמליות הן פתרון ביניים שלא יחזיק מעמד"

- חיים קרסו, נלחמת כדי שהקבוצה תישאר בניהול המשפחה ונכשלת, קשה לך?

"לא. הגעתי לבד להכרה שיותר טוב שלא נריב ונגיע לפשרה. זה לא מה שהם רצו ולא מה שאני רציתי. אני היום מרגיש מצוין. רגוע, שבע רצון. הייתי ממליץ לאחרים, במקום לריב, לקחת מנכ"ל חיצוני טוב ולגמור את העניין."

-אז אתה מרוצה מהמהלך?

"אני הסכמתי למהלך הזה כי הבנתי שככה זה בחברות משפחתיות. הן לא מחזיקות מעמד יותר משבעים שמונים שנה.

האם עצוב לי? אני אגיד לך: אני מבין שככה זה הדברים בחיים. פעם היינו מונופול בשוק. היום בקושי שבעה שמונה אחוז. דווקא מצאנו מנהל שהוא בסדר. הזמנים משתנים. אין מה לעשות".

- רצית שהבן שלך ינהל את הקבוצה והבנים של אחיך התנגדו.

"תשעים אחוז מהזמן אני ניהלתי את החברה. מהמשפחה רצו לקחת חלק בניהול. לא ראיתי שהם מתאימים. לא שלא מתאימים, רק לא היה להם את הניסיון. נכון, רציתי שהבן שלי ינהל. הוא דווקא בסדר. אבל גם לאחים שלי יש בנים. אז הם לא רצו".

- עכשיו יואל קרסו, אחיינך, מכהן כיושב ראש.

"הוא דווקא בסדר. גם עדנה, בתו של אחי, שתהיה היושבת ראש הבאה, דווקא מוכשרת."

- אתה מצטער על הסכסוכים במשפחה?

"לא מצטער על כלום. על מה יש לי להצטער? כל חיי דאגתי לכל המשפחה. לא לעצמי. הובלתי את החברה כל השנים וכולם מודים לי על כך. נותנים לי כבוד. היחסים במשפחה מצוינים. תכתבי - ממש מצוינים. לא כועסים עלי יותר. באופן מעשי אני זה שהבאתי את הרווחים הגדולים. האחים שלי תרמו ועזרו. כולם תרמו ועזרו".

לא פייטר

מבני דורו ועמיתיו לעסקים, חיים קרסו נותר שריד בודד. בשנים האחרונות קבר את אחרון אחיו ואת אשתו. בגיל 90 הוא עוד מצא כוחות להילחם, אך כיום, ב-94, הוא מודה שכבר התעייף. "בן אדם לא חי לנצח," הוא אומר באנחה, "ולצערי, גם לא נשאר צעיר. ומגיע זמן שאין לו את הכוח שהיה לו, להתחיל לעבוד ולעשות מלחמות. קודם הייתי פייטר. לוחמני. הגיל הכריע. זה תהליך טבעי - אנשים מתבגרים, נרגעים. נרגעתי".

-אין תסכול בלהגיע למשרד כל יום ולא להיות חלק מהניהול?

"לא. תמיד יש מה לעשות. יש מנהל טוב, אבל הוא צריך ממני ייעוץ לפעמים, כי לי יש הרבה ניסיון. וחוץ מזה, החלטנו שלא מתערבים ונותנים לו לנהל, ותאמיני לי שיש הרבה מה לעשות".

-זה לא קצת משעמם להגיע יום יום, כל בוקר, למעלה מחמישים שנה לאותו מקום?

"מעניין שאת שואלת. מעולם לא חשבתי על זה כעל משעמם. את יודעת כמה זה מרגש למצוא חלק למכונית שאף אחד לא הצליח לפתור לה את הבעיה?"

לכאורה, חיים קרסו שפגשתי היום אינו שונה בהרבה מקרסו שפגשתי לראיון לפני חמש שנים. נכון, המזכירה הנאמנה, רותי, מבקשת בתחילת הראיון שאגביר את קולי, אבל קרסו מבטל את בקשתה בתנועת יד ומשחיל מכשיר שמיעה לאוזניו. "אני שונא את זה. זה מגרד. אבל אין ברירה".

לפני שנתיים גם הפסיק לנהוג בעצמו למשרד ושכר נהג, אבל רק בגלל נפילה באישון לילה שבעקבותיה נפגע בירכו. פרט לכך הוא ממשיך להתייצב בכל בוקר במשרדי החברה, כפי שעשה בשבעים וחמש השנים האחרונות. אבל למעשה, משהו נוסף השתנה. כשנפגשתי איתו לפני כחמש שנים, הוא היה בעיצומה של מלחמה כפולה, מצד אחד הוא נלחם כדי לשמור על האחזקה ההיסטורית של קבוצתו באי.די.בי, תוך שהוא נאלץ להודות באכזבה שאין במשפחה מי שינהל את הביזנס, ומצד שני הוא נלחם בתוך הבית נגד אחייניו, שביקשו להיכנס לניהול העסק.

בחמש השנים שעברו מאז הראיון מכר קרסו את חלקה של הקבוצה באי.די.בי לנוחי דנקנר וקבוצתו, נכשל בניסיון להושיב את בנו אריאל על כיסא המנהל, ונכנע ("התפשרתי") לאחייניו כאשר הובילו מהלך לגיוס מנכ"ל חיצוני ולארגון מחדש של עסקי הקבוצה, במטרה להנפיק את חברת הנדל"ן וחברת הרכב ב-2009. אם לפני חמש שנים ישב מולי גבר שכולו אש וגופרית, בזמן שחלף מאז האש נעלמה. קרסו שיושב מולי היום הוא מפויס ורגוע. מחושב. נעלמו ניצוצות המלחמה.

- במה לדעתך אתה שונה ממי שהיית לפני חמש שנים?

"התבגרתי".

באמצע שנת 2004, לאחר שהבין שהמרד בו פתחו אחייניו יואל ומכבי פשט לענפים נוספים במשפחה, נאלץ חיים קרסו, שנהנה עד אז משלטון יחיד של עשרות שנים, לקבל את ההסדר שהושג בין בעלי המניות. הוא הבטיח אז, כמו שהוא מבטיח גם היום, "לפקח מקרוב". ההסדר החדש שהושג במשפחת קרסו פתח עידן חדש בתולדות החברה המשפחתית, שהתקיימה בהרמוניה למעלה משבעים שנה. על פי ההסדר, בפעם הראשונה בתולדות החברה, מונו לה מנהלים חיצוניים. בבואי לערוך את הראיון איתו, אחרי שנכשל בהעמדת היורש שרצה, חשבתי שאמצא מולי איש מריר ומאוכזב. טעיתי. לאחר ההנפקה המתוכננת של שתי החברות, כל אחד מבני המשפחה יוכל להחליט אם להחזיק במניות או למכור. קרסו, מבחינתו, מרוצה מהמהלך. "שמי שרוצה ימכור," הוא אומר, "כך רק מי שרוצה יישאר. אני? אני בטח לא אמכור. לא צריך כסף. מספיקה לי המשכורת".

- ואיך אתה רואה את עתיד העסק?

"עכשיו תקופה קשה. נעבור אותה. יש לנו מנהל טוב. אני אוהב אותו. אוהב אנשים חרוצים ומוכשרים שלא מפחדים מעבודה קשה. אין לנו הפסדים. מעולם לא היו. אין לנו רווחים כמו פעם, זה נכון, אבל אלו היו תקופות שזה היה ממש לא נורמלי. החזקנו את כל השוק".

תפוזינה

חיים קרסו קם כל בוקר בחמש ועושה שעה של תרגילי התעמלות לפי שיטת פלדנקרייז. פעם בשבוע הוא עושה שיעור עם מדריך. לאחר הפעילות הוא ניגש להכין לעצמו ארוחת בוקר. בוקר בוקר, כבר שישים שנה, שהוא סוחט מיץ תפוזים טבעי ואוכל דייסת קוואקר. חוץ מזה, הוא גם בולע כף של שמן דגים. בין שמונה לשמונה וחצי הוא מגיע למשרדו שברחוב ריב"ל בתל אביב, ונשאר שם עד חמש שש. צהריים הוא אוכל במשרד. "אני ממשיך לקבל משכורת כמו כולם, אז אני צריך להמשיך לעבוד," הוא מסביר. ארוחה קלה בערב בבית, קצת טלוויזיה, קריאת ז'ורנלים (בעיקר שקשורים לרכב) ולישון. זהו סדר יומו כבר שנים רבות.

כשהוא מפליג בסיפורים על מיני מכוניות ובעיות שאנשים עוד מתקשרים אליו ומבקשים את עצתו בעניינם, נדלק לקרסו ניצוץ בעיניים. עד לפני כמה שנים הוא עוד הלך לקונצרטים ולמשחקי כדורסל של מכבי תל אביב, אבל היום הוא צופה במשחקים רק בטלוויזיה. "היום," הוא אומר, "לקבוצות הכדורסל בעולם יש כסף כמו זבל, אז למכבי אין סיכוי. זה כבר לא שחקנים כמו פעם, ששיחקו עם הנשמה. היום יש להם דרישות מטורפות".

כדורגל הוא אוהב עוד יותר מכדורסל, והוא אף תרם לענף, גם בשל קרבתו המשפחתית ליושב ראש מכבי, שמעון מזרחי, חתנו. קרסו מקבל משכורת של 30 אלף שקל ברוטו לחודש כבר שנים, כמו בני המשפחה האחרים העובדים בעסק. אבל לא צריך לדאוג לו. לאחר שנים שתחת ניהולו לא חילקה הקבוצה דיבידנדים, הוחלט כחלק מהארגון מחדש כן לעשות זאת. "אני חשבתי שעדיף שיהיו רזרבות שיושקעו בפיתוח, אבל הם רצו את הכסף כדי שכל אחד יוכל להתפתח בעצמו, אז בסדר". מדובר בחלוקה של מאות מיליוני דולר, אבל קרסו, בגילו, אינו מעוניין לחפש השקעות או להיכנס להרפתקאות עסקיות. למעשה, הוא מודה שמאז ששילשל את הכספים לחשבונו לא השתנו חייו במאומה. "אני צנוע," הוא אומר, "אין לי כמעט הוצאות".

- אתה יושב על הרבה מאות מיליוני דולרים שקיבלת מדיבידנדים. הפסדת עכשיו כסף בגלל ירידת הדולר?

"אני מאוד סולידי. יש לי קצת כסף במניות שאני יושב איתן כבר עשרים שנה. חוץ מזה, אני משקיע רק בניירות ערך ממשלתיים ובבנק, תמורת ריבית שקלית. אני זהיר ונשאר נזיל".

- גם המשקיעים ב"ליהמן" וב"מריל לינץ'" חשבו שהם זהירים.

"מי היה יכול לדעת שהם יעשו כאלו שטויות שם".

תנו לי מימן

- אתם יוצאים להנפקה ב-2009. לפני כמה שנים אמרת שהקבוצה שווה כ-200-250 מיליון דולר, והאחיינים שלך טענו שהיא שווה כ-500 מיליון דולר. עכשיו כבר יודעים מי צדק?

"בין 500 ל-600 מיליון דולר. כארבעים אחוז מזה זה הרכב והשאר נדל"ן".

- בשנים האחרונות ירדה הרווחיות ונתח השוק שלכם הצטמצם. אולי המהלך שהובילו אחייניך הוא הנכון לקבוצה ויחזיר אותה לימים הטובים?

"מנהל חדש, גם אם הוא טוב, לא יכול לשנות את המצב בשוק. הוא עושה כמיטב יכולתו אבל יש בעיות מטבע. בעיקר בגלל האירו, שמשאיר אותנו כמעט בלי רווח".

- העתיד הולך לכיוון מכוניות חשמליות ואתם בחוץ.

"העתיד הוא במכוניות המימן. זה הפתרון האולטימטיבי. 'ניסן' מפתחת את זה. במקום אוויר שנשרף עם הבנזין ומוציא דו תחמוצת הפחמן, שמזהמת, אז יהיה מימן, שכשהוא נשרף עם האוויר הוא מוציא אדים, קיטור. אין זיהום. זה פנטסטי. המכוניות החשמליות הן פתרון ביניים. לא יחזיקו מעמד".

- יש ירידה במכירות של "רנו" בשנים האחרונות, וה"רנו מגאן" הישנה לא מתרוממת.

"אני חושב שהאירופאים למדו לקח והם עושים היום הכול כדי לשפר את האיכות. למשל, הסגן הבכיר של המנכ"ל של 'רנו' מונה להיות הממונה על איכות המוצר. זה מלמד על הרצינות בה הם מתמודדים עם הבעיות, ואני חושב שכבר היום הם מייצרים מכוניות עם מינימום בעיות. ב'רנו מגאן' החדשה אין כמעט בעיות".

- יש תחרות קשה מול היפניות.

"מי שאוהב מכוניות יפניות יקנה רק יפניות. ויש הרבה אנשים, גם בגלל המחיר".

- אתה בעצמך נוסע ב"ניסן", לא?

"קודם נסעתי ב'רנו', עכשיו ב'ניסן'. היה מבצע - הזדמנות לקנות בזול, אז יכולתי להרשות לעצמי".

- גם ביפניות עצמן אתה לא מתרומם עם "ניסן" יחסית למתחרות.

"היתה בעיה. היפני שהיה ממונה על ישראל ב'ניסן' החליט ש-4,000 מכוניות בשנה מספיקות להם. אמרנו להם שרוצים ויכולים למכור עוד, ש'רנו' רודפים אחרינו שנמכור כמה שיותר - אבל הוא החליט משום מה שזה מספיק. "מהשנה האחרונה השתנה המצב. 'ניסן' העבירה את האחריות על ישראל לנציגות האירופאית שלה, וזו מעוניינת שישראל תמכור כמה שיותר. זו אליה וקוץ בה. מצד אחד זה הרבה יותר טוב לנו, ומצד שני עברנו מטבע: היינו ין ועכשיו אנחנו עם אירו. אני מקווה שב-2008 נגיע למכירות של 5,000-6,000 מכוניות, אבל כמובן שבמקביל גם הרווחיות ירדה בגלל מה שקרה לאירו. המטרה שלנו היא למכור 10 אלף בשנה".

- וכמה "רנו" אתם מוכרים?

"גם באזור החמישה שישה אלף".

גם מנתונים שפורסמו עולה כי במחצית הראשונה של 2008 עלו מכירות "ניסן" בכ-60% לעומת 2007, ומכירות "רנו" עלו בכ-30%. הקבוצה נחשבת השישית בגודלה מבין יבואניות הרכב, עם מכירות של כ-9,000 כלי רכב אשתקד.

- אתה מודאג משער האירו?

"אין מצב שהאירו יישאר כל כך גבוה מול הדולר. האירופאים לא יוכלו למכור כלום ולא תהיה ברירה אלא להוזיל את האירו. השקל לא תוסף אלא פשוט נשאר במקום ואני מאמין שבקרוב הכול יתאזן בחזרה".

- אתה תורם?

"יש למשפחה קרן תרומות שממנה אנחנו תורמים. הקרן היא לא של החברה - לה אין כסף לתרום. היא של המשפחה".

- אתה לא חושש שערך החברות, במיוחד הנדל"ן שלכם, יתכווץ בגלל מה שמתחולל בעולם?

"נכסים טובים תמיד שווים. אנחנו לא מוכרים נדל"ן. מאמינים שיש לנו נכסים טובים. עכשיו כולם בפניקה. קודם הלבישו מחירים מופרזים על נכסים ומכרו לציבור אג"ח של חברות שלא שוות כלום. אני למדתי בחיים שנדל"ן טוב תמיד בסוף עושה טוב. ב-52' קניתי 150 דונם בכפר שמריהו בלירה למטר, שזה היה כשני דולר. את יודעת כמה זה שווה היום? אני לא ממהר לשום מקום".

הראיון המלא - במגזין פירמה