לבייב שלא הכרנו

1.

הימים שלפני המשבר הפיננסי היו גם הימים שבהם לא ראינו בכלל את לב לבייב עייף, טרוט עיניים ולא מגולח. בכל התמונות של לבייב, עיתונים כאתרים, האיש בהק. אלא שמאז אבדו יותר מדי מיליארדים ("על הנייר", שיהיה), והתפוגגה יראת התקשורת.

לבייב אמר השבוע שהוא לא מופסד במשבר. לא נתווכח על כסף ונכסים, אבל בגזרת התדמית התמונות מספרות לנו משהו גדול יותר, שטבעו עדיין לא ברור. הכך מצטלמת תבוסה?

2.

למרות השכר המנופח, הציניות בתקשורת והיכולת להפוך כל סטירה רגולטורית לעמלה יצירתית, קשה לדמיין את בכירי הבנקים שלנו מגישים חשבון של יותר מ-400 אלף דולר, כולל 23 אלף דולר על טיפולי ספא, שבוע בלבד לאחר שקיבלו ממשלמי המיסים ערכת הצלה בשווי 85 מיליארד דולר.

אבל, זה בדיוק מה שבחרו בכירי ענקית הביטוח האמריקנית AIG לעשות עם הכסף. עכשיו הם מספרים שזה בעצם לא הם, אלא העובדים המסכנים, שעברו טראומה וכל הבלה-בלה-בלה הצורם והמתנשא הזה.

האוזן מזהה את צליל השריטה על הלוח, אבל המוח מסייג מיד: כאן, בישראל, זה לא היה קורה. יש לנו פוליטיקאים מושחתים ברמה עולמית, אבל לרמת השחיתות, הנהנתנות והאטימות של בכירי החברות בארה"ב עוד לא העפלנו - וכנראה גם לא נעפיל. לא בקרוב. ובטח שלא על רקע השינויים מרחיקי הלכת בהרגלי המינוף והחיסכון, שמכתיב המשבר הנוכחי.