2 סוגים של מכים על חטא

"במקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין" נאמר במקורותינו. המשבר הכלכלי הגדול הביא לא מעט חוזרים בתשובה. אפשר לחלק אותם לשני סוגים.

1. אלה שמודים שטעו ואין להם הסבר למה שקורה.
2. אלה שלא מודים שטעו ואף טוענים שצדקו. אבל, מוכנים לקבל היום צעדים כלכליים להם התנגדו בעבר במלוא התוקף.

עם הראשונים נמנה אלן גרינספאן, שהודה בסוף השבוע שטעה כאשר נתן אמון רב מדי בכוחם של השווקים לתקן את שגיאותיהם ולא חזה את המשבר הגדול. הוא בהלם. כיום, בפנסיה, הוא מצדד בהידוק המערכת הרגולטורית של המדינה, לה התנגד בעבר.

על הסוג השני של חוזרים בתשובה כלכליים נמנה בנימין נתניהו, ביבי שלנו. הוא לא צריך להכות על חזהו. הוא יודע בכל מצב הכל. לכן, הוא חוזר בתשובה בחצי פה מבלי להודות שבעבר טעה.

העבר של ביבי

לגבי העבר יש לו רק שבחים על עצמו. הוא "מציל המשק הישראלי מקטסטרופה וודאית". לא פחות.

מחקרים שפרסמו בזמנו אנשי מחלקת המחקר של בנק ישראל פקפקו במשקל שצריך ליחס למדיניות הכלכלית של נתניהו ולרפורמות שלו (שחלק מהן כלל לא מומש) בהוצאת המשק מהמיתון ב-2003.

התפנית בפעילות הכלכלית בישראל בתקופה ההיא באה בעיקר בזכות ההתאוששות הכלכלית בעולם, לרבות ארה"ב, והרגיעה היחסית במצב הביטחון.

המושיע בנימין

נתניהו דבק בעבר שהמציא ולפיו הוא "המושיע הגדול של כלכלת האומה". זה טוב למערכת הבחירות. אלמלא הוא, מסביר נתניהו, היינו היום אמריקה. ביבי שכח שהוא זה שרצה שנהיה אמריקה...

אבל, ביבי לא יודה לעולם שטעה. הוא הרי צודק תמיד. בכל מצב וגם בהיפוכו של אותו מצב עצמו:

1. הוא צדק כשקיצץ ב-2003 בקצבאות הביטוח הלאומי. והוא צודק היום כשהוא מבטיח לש"ס להגדיל את קצבאות הילדים בשיעור כפול מזה שהיתה ציפי לבני מוכנה לתת. "זה לא אסון אם קצבת ילדים תעלה קצת..." אמר השבוע.
   
2. הוא צדק כששלח את קרנות הפנסיה וקופות הגמל לשוק ההון, כפי שהוא צודק היום כשהוא מוכן לפרוס רשת בטחון מכספי הממשלה תחת קרנות וקופות אלה, שהתרוששו בשוק אליו נשלחו בעצתו וברוב חוכמתו אז.
   
3. הוא צדק אז כאשר הטיף את משל "השמן והרזה" שלו כתורה מסיני וקיצץ בהוצאות הממשלה כדי לעשות אותה "קטנה" כמה שאפשר, כפי שהוא צודק היום כאשר הוא מוכן להגדיל השקעות ממשלתיות בתשתיות.
   
4. הוא צדק אז כאשר הטיף לכלכלת שוק שלוחת רסן נוסח אמריקה וגם היום הוא צודק כאשר הוא אומר "אין הכרח לבחור דווקא את הקפיטליזם הקיצוני של וול סטריט..."
   

הזמנים משתנים, אין ספק ואיתם כנראה גם העקרונות של ביבי. ובכל זאת תמהני: מיהו ביבי האמיתי - זה של אז או זה של היום.

הרומן של נתניהו עם "עקומת לאפר"

קשה לישב סתירה זאת אם לא מודים בה. אך מדי פעם יוצא המרצע מן השק. באחד הראיונות האחרונים לתקשורת הסביר ביבי מדוע מצבו של המשק הישראלי טוב יותר ממצבו של המשק האמריקאי.

ומדוע? מפני שאמריקנים פיגרו בשיעור הורדת המסים לעומת שיעור הורדת המסים בישראל שהוא, מציל כלכלת ישראל, ביצע בזמנו. עכשיו נותרה פתוחה השאילה ממה תממן הממשלה את הגדלת השקעותיה בתשתיות וברשת הביטחון לחיסכון התושבים, שכיום, ברוב טובו נתניהו מוכן להגדיל.

בעלי זיכרון יזכרו בוודאי כיצד כשר האוצר התאהב ביבי ב"עקומת לאפר" - מודל של כלכלן אמריקני לפיו כל כמה שמורידים את שיעורי המסים כך הכנסות המדינה ממסים יגדלו.

בינתיים, "עקומת לאפר" התעקמה. לפני חודש פרסמה קרן המטבע הבינלאומית מחקר עם כותרת אופיינית: "רפורמת מסים, "ארוחות חינם" ו"ארוחות זולות" בכלכלות פתוחות".

המסקנה המרכזית של המחקר היתה ש"עקומת לאפר" היא עורבא פרח. הורדת מסים לא מספקת לא "ארוחות חינם" ואפילו לא "ארוחות זולות". יש לה בעיקר השלכות שליליות על תקציב הממשלה ועל הגרעון הממשלתי. בנקודה זו נתניהו עוד לא חזר בתשובה. אולי מוגזם לדרוש ממנו תשובה מליאה.

ראול טייטלבאום הוא עיתונאי וכלכלן ומחבר הספר "הפתרון הביולוגי" שראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד