סטארט-אפים מתים בסתר: המילה "כישלון" לא קיימת

כמו רבים מעמיתיי לתעשיית ההיי-טק, גם אני אוהב לעקוב אחרי החדשות והעדכונים שנוגעים לשוק המעניין הזה. אני מודה שעיקר העניין שלי הוא בעדכונים מהסוג הטוב, כאלו שמספרים על יצירתה של חברה חדשה, גיוסי הון ראשונים או חוזרים, חוזים חשובים שנחתמו ואקזיטים מוצלחים. יש בי איזו שמחה בלב כשאני קורא על סטארט-אפ קטן מאור יהודה שעשה את זה בגדול, או על כמה חברים במחסן באזור התעשייה של פתח-תקווה שהצליחו לגייס ההון הראשוני. הידיעות הללו נותנות הרגשה שהכול בסדר, ששוק ההיי-טק חי, בועט ומצליח.

כמו רבים מעמיתיי, גם אני נוטה להתעלם מהידיעות הפחות טובות, אלו שמבשרות על פטירתן של חברות, על פיטורים, צמצומים, התייעלויות ושאר מילים שמשמען: הנה עוד חברה בצרות.

אף אחד לא אוהב להיכשל או להודות בכישלון. אף אחד לא רוצה שברזומה שלו יוזכר כישלון שכזה. לכן, בתעשיית הסטארט-אפים שלנו המילה "כישלון" לא קיימת. הקרנות, היזמים, הדירקטוריון, המנכ"ל והעובדים, כולם עוטפים אותה במלים יפות יותר.

הקרן הרי השקיעה מיליוני או עשרות מיליוני דולרים בחברה, והיא לעולם לא תודה שהחברה לא הצליחה. הדירקטוריון, שהיה אמור להוביל את דרכה של החברה ואת האסטרטגיה שלה, לא יודה, כי הרי יש לו חלק בכישלון. תמיד אפשר יהיה להאשים את המנכ"ל שלא סיפק את הסחורה.

המנכ"ל עצמו, שהיה שם מהיום הראשון, בוודאי לא יגיד שהמיזם שבראשו עמד פשוט כשל. גם המנכ"ל החדש, זה שהובא כאשר החברה כבר הייתה בהתרסקות, תמיד יאשים את קודמיו ב"מצב הבלתי הפיך". היזמים לעולם לא יודו בכישלון, שהרי הם מדברים רק על הצלחות וחלומות, וסגירת חברה היא לא נושא פופולרי.

הנה תרגיל קצר: היכנסו ל-LinkedIn לפרופיל של מספר אנשים שהגדירו עצמם כ"יזמים סדרתיים". כולם יזמו חברות סטארט-אפ שונות ומגוונות. החברות הפחות מוצלחות לא מוזכרות כלל.

גם העובדים יצניעו ויסתירו. מי רוצה ברזומה שלו שלוש שנות עבודה כמהנדס בחברה שלא סיפקה את הסחורה?

כך נוצר מצב של חברות ש"מצטמצמות" לקבוצה ריקה. שטוענות שגיוס ההון האחרון היה הצלחה היסטרית ומתכוונות לכך שהחברה גייסה אפס דולרים; שמדברות על לקוחות חדשים (שפשוט עדיין לא שלחו הזמנה), ומבטיחות לשלם את המשכורות בספטמבר (של איזו שנה, זה עדיין נושא פתוח).

הכותב הוא יזם ומנהל בתעשיית ההיי-טק