עושים חיים

במובן הנחמד של המילה. "החיים זה לא הכל" (צילום: יוני המנחם)

גם החלק השני של יום רביעי החדש של רשת מורכב מתוכנית שנדמה כאילו הייתה כאן תמיד. אבי קושניר, עידן אלתרמן, ענת וקסמן, יעל לבנטל ושלמה ווישינסקי חוזרים לעוד עונה שמתעדת את חייו של תסריטאי בינוני בפרבר מערבי של ראשון-לציון, הכי באמצע שאפשר. "החיים זה לא הכל" אינה מהסדרות שגורמות לצופה לשאוג מרוב צחוק בסלון ביתו, אבל היא מהסדרות שמתיישבות ליד הצופים בנינוחות על הספה, כי גדי נוימן הוא סוג של "אנחנו": הוא לא מת על העבודה שלו, אבל מצליח להתקיים ממנה באופן סביר, כולם מעצבנים אותו. ההורים שלו, השותף המוזר שלו לכתיבה, הבוס שלו, גרושתו, חברתו החדשה, הבת שלה. הוא נרגן, אבל בזכות ההומור העצמי שלו מצליח לעורר הזדהות.

בפרק הערב הוא מופיע (ביחד עם אלתרמן) בקרחת שמעוררת אצל הוריו את החשד לפיו הוא לקה בסרטן. הוא לא, אבל לפעמים נראה שלא היה אכפת לו במיוחד - כבר עדיף להיות חולה ושכולם ירחמו עליך מאשר לעבוד אצל קנובלר. יחד עם זאת, "המחלה" שלו מצליחה לעורר את כולם מסביבו לחשוב על המוות.

"החיים זה לא הכל" שייכת לז'אנר הולך ונעלם של הסיטקום הקלאסי, עם הפאנצ'ים המתוזמנים בכל כמה שניות והצחוקים המוקלטים, מה שהופך אותה למיושנת מעט. אבל כתיבה שגם ברגעים הפחות מצחיקים שלה אינה יורדת נמוך מדי וצוות שחקנים מעולה, הופכים אותה לנעימה לצפייה, לנחמדה במובן הנחמד של המילה. *

רפי, תרגש אותי

"כלבוטק", ד' 21:00, ערוץ 2

רפי גינת חוזר אל הפריים-טיים, אל עונה עשירית בערוץ 2. רק עונה עשירית? מגרד הצופה הנבוך את פדחתו, ואז נזכר שגינת היה שם עוד שנים רבות לפני כן, בכלבוטק המיתולוגית ההיא של רוממה, עם דניאל פאר על כס המגיש, וגדעון רייכר שמשליך מעבר לכתפו את ההודעות הבלתי אפשריות שהיו שולחים הבנקים ללקוחותיהם, אח, היו זמנים.

גינת וקולו הרועם היו כבר לאייקון. מאיפה אני זוכר אותו? מפרשת ההפרשות בחומוס? מכס הכרוז של מכבי תל-אביב? מהחיקוי ב "זהו זה"? או אולי מזה של "ארץ נהדרת"? קשה לדעת. שלא בטובתו, מזוהה גינת אצלי עם סוף עידן התמימות של הישראליות. הייתי יכול להמשיך ולאכול חומוס נגוע, לנסוע ברכב עם דלק מהול - ובלבד שהייתי ממשיך להאמין שלא כולם מנסים לעבוד עלי בעיניים. לכן נפרדתי מגינת כצופה עוד בתקופה שהתחקירים שלו היו רלוונטיים יותר.

"כלבוטק" משיגה אמנם אחוזי צפייה יפים, רשת המחשבת את קצה לאחור, רשאית בהחלט לבנות עליה (ועל "החיים זה לא הכל" שתשודר אחריה, ראה האייטם הבא) סוג של "קאמבק". לא הרייטינג של "האח הגדול", יש ניסים שכבר לא יקרו בימינו, אבל שתי תוכניות שתיכנסנה לדירוג עשר הנצפות ביותר, וישכיחו מעט את ההתרסקות המהירה של "הפוליגרף" או את הפיאסקו של "שבוע סוף", אבל אחוזי הצפייה לא הופכים את התוכנית לחשובה כשהייתה בעבר. אפילו תחקיר החומוס שיעלה הערב, יציג אמנם תערובות שאינן ראויות למאכל אדם, אבל בלי "התוספות" שפרסמו כל-כך את "פרשת החומוס" של שנות ה-80. קצת כמו "החתולים המפוטמים" של "טיב טעם" - עיקר הזעזוע הוא מהטון הדרמטי של גינת, קצת פחות מהממצאים. מה שכן, הילדים חולים עליו, בעונה הקודמת הייתי מצליח לדחוף, בזמן הצפייה, לפיות הפעורים שלהם, פיתות עם חומוס ופסטרמה. *

צרו איתנו קשר *5988